במרכז העניינים: הסיפור של יקב ברקן
כששמואל בוקסר הקים את יקב ברקן כולם אמרו שהוא גדל מהר מדי ושבקרוב יתרסק כמו אשכול ענבים. הוא מצדו המשיך בנטיעות, ולאחרונה אף חנך את מרכז המבקרים של הכרם הגדול בישראל
המבנה המרשים שוכן בלב 2,000 הדונם של הכרם הגדול בישראל, שכל שורה מגפניו נמתחת לאורך קילומטר. מהמצפה שעל גג המרכז יוכלו המבקרים לצפות בשפלת הרי יהודה עד שער הגיא. במעלה ההרים משתרעים הכרמים הטובים שמענביהם מפיקים בברקן את יין סדרת-העל שלהם שיראז סופירייר. מהרי ירושלים יוצא שיראז מעולה, שהוא מאוזן בדומה לצרפתי ועוצמתי כמו זה האוסטרלי.
>> הכירו את הענב הישראלי
>> היינן האגדי והיקב הישראלי
>> כך נולד יקב טוליפ
גשרי ענק מאפשרים למבקרים במרכז לסייר מעל אגפי היקב ולצפות בכל התהליכים של הפקת היין. הדבר חוסך תסבוכת עם משגיחי הכשרות שמונעים מערלים וממחללי שבת לגעת ביין בטרם בקבוקו. יש בו גם אולם הרצאות עם מצגת מפוארת בכיכובו של נתן דטנר, שהופך מכנר על הגג לכורם על הארץ.
בעתיד יכלול המרכז גם אולם אירועים גדול, מסעדה וחנות. "בינתיים", צוחק בוקסר, "יש לנו אולם המחשה שמכיל כ-50 איש. בדיוק אוטובוס של מבקרים". יותר מ-9,000 דונם של כרמים מחזיקים בברקן, היקב השני בגודלו בישראל. אם יקבי כרמל דומים לחברת השכרת הרכב הרץ שמתגאה בכך שהיא מספר אחת בתחום, אז יקבי ברקן דומים יותר לחברת אוויס, שהמוטו שלה אומר "We try harder". בוקסר מבטיח שבעוד שנתיים יופקו בברקן יותר מ-14 מיליון בקבוקים בשנה ואז הם יהיו המובילים בתחום.
אחרי שירותו הצבאי ירד בוקסר לחבל לכיש כדי להתעסק בנטיעת כרמים. בנס ציונה, המושבה שסבי סבו היה ממקימיה, צחקו ממנו. בראשית שנות התשעים היה ממקימי יקב ברקן, ובשנת 2000 חנך בחולדה את היקב המודרני הגדול בישראל. כולם אמרו אז שהוא גדל מהר מדי ושיתרסק כמו אשכול ענבים בעת הסחיטה. בוקסר מצדו המשיך לטעת כרמים ברחבי ישראל, מהגליל ועד לנגב, וכולם אמרו שלבסוף ימצא את עצמו מפיק מיץ ענבים או במקרה הטוב מייצר ריבות וברנדי.
ההצלחה הגדולה היתה דווקא בסדרות העממיות של היקב, מהקלאסיק ועד לרזרב. היקב המודרני מצליח להעניק ליינות הפשוטים ביותר איכות של יינות מעולים. כשחברת טמפו רכשה את ברקן היא לא שלחה את בוקסר הביתה עם שק הכסף של דמי האקזיט, אלא ביקשה שימשיך לנהל את היקב, ובתקציב שהועמד לרשותו סיים את בניית מרכז המבקרים החדש.
את חנוכת מרכז המבקרים הקדישו בברקן להשקת בציר 2009 של סדרת אלטיטיוד. אד זלצברג, היינן הראשי, ועירית בוקסר-שנק הציגו שלושה יינות מצפון הארץ, כולם קברנה סוביניון. כל בקבוק יוחד לכרם מגובה אחר.
פחות מ-30 קילומטרים מפרידים בין הכרמים. זו גאוותם של יינני ברקן-ההצלחה להדגיש את ההבדלים בטעמי היינות שהופקו מאותו זן ומאותו אזור. האם יש כאן קידוש הטרואר, חלקת הקרקע הייחודית שבה גדלו הענבים, או האדרת האדם שעשה מהם שלושה יינות שונים? עירית, בתו של שמואל בוקסר, רואה בסדרת אלטיטיוד הישג ליקב, שכן הוא מכלול כרמיו ואנשיו.
היא גדלה ממש בתוך היקב. בימי החופשות שלה כנערה עבדה בו, מעמדת הקבלה ועד לניקיון. אחרי שחזרה מאוסטרליה, שם השלימה את לימודי התואר השני באונולוגיה, השתלבה כייננית מן המניין. "לא היה קל לאשר לה את הג'וב", מספר בוקסר. "אנחנו חברה ציבורית שכל החלטותיה שקופות. אני מתרגש כשאני שותה את היין שהיא שותפה ביצירתו ונפעם לא פחות כשאני רואה אותה מדריכה באנגלית צחה קבוצות מבקרים מחו"ל".
עירית מבטלת בהינף יד את המחמאות של אביה. "למדתי לעשות יין באוסטרליה. שם לא בדיוק מדברים עברית. חברתי ללימודים היתה אנג'לינה, נכדתו של היינן האגדי רוברט מונדבי מקליפורניה. במסגרת עבודת המאסטר שלי חקרתי איך קונסטליישן, תאגיד כלכלי ענק, השתלט על היקב של סבא שלה, ותהיתי אם היא תחזור לקליפורניה ותעבוד ביקב שהקים. והנה, חברת טמפו רכשה את ברקן ואני חזרתי לעבוד ביקב שהקים אבא שלי".
נא להמתין לטעינת התגובות
