חצוצרת הזהב: אוכלים את זה?
לירקות ולפירות הישראליים מצטרפים השנה עולים חדשים מפרו, מהולנד, מתאילנד ומסודן, שעושים שמח בסירים ובצלחות. סיור צבעוני ואקזוטי בין דוכני שוק האיכרים בנמל תל-אביב עם שיר הלפרין, היזמית ואחת ממקימותיו. הכינו את הסלסילות
דומה: לבטטה, בגלל המרקם.
אז מי הוא: הקניסטל הוא פרי אקזוטי, צבעו כתמתם-צהבהב וגודלו בינוני. הוא הגיע אלינו מפרו, וגדל בארץ במושב רמות השבים בסמוך להוד השרון. זהו פרי נהדר, נימוח ומתקתק. ילדים קטנים נוטים להשתגע עליו בגלל מתיקותו ובגלל המרקם המחיתי שלו.
טעים עם: מפאת המרקם הקרמי שלו, שמזכיר בטטה אחרי בישול, מומלץ לשלב את הקניסטל בקינוחים. ניתן להוסיפו לעוגות ולמאפים, להכין ממנו סורבה פירות, לשלבו עם גלידה חלבית וגם לאכול אותו כשהוא טרי, בתוך סלט פירות או בתוספת למוזלי כארוחת בוקר.
כדאי לדעת: יש להשאירו מחוץ למקרר למשך מספר ימים עד שיתרכך ויהיה מוכן לשימוש.
כרוב סיני
דומה: אפשר להתבלבל בינו לבין חסה, בגלל מראה העלים.
אז מי הוא: הכרוב הסיני גדל בארץ במושב תאשור. עליו ירוקים, רעננים ופריכים, וטעמו מאופיין במעין מתיקות שמשולבת במרירות חדה ועוקצנית. דמיינו לעצמכם שילוב של כרוב לבן טרי עם מרקם פריך ופציח.
טעים עם: הכרוב הסיני יכול להחליף במטבח את החסה בכל סלט, אך אפשר ומומלץ גם להוסיפו לתבשילים, כמו, למשל, ירקות מוקפצים. אפשר גם למלא את עליו הנהדרים והמוארכים בכל מילוי שתבחרו, ואפילו להכין ממנו מחמצים אסיאתיים נהדרים או קימצ'י קוריאני בשילוב עם גזר, לפת וירקות נוספים.
כדאי לדעת: הכרוב הסיני הוא ירק עדין שאינו מצריך בישול ממושך.
טארו
דומה: בין תפוח אדמה לארטישוק ירושלמי מבחינת הטעם.
אז מי הם: לפני שתפוח האדמה הגיע לאירופה היה שם הטארו, פקעת חומה בגודל בינוני עם עלים ירוקים רעננים וגדולים. הטארו מכיל חומצה אוקסילית, לכן יש לשטוף אותו באופן יסודי לפני הבישול ולבשלו במים כשעה עם הקליפה, ולהסיר אותה לאחר מכן. אם לא מבשלים את הטארו מספיק זמן, החומצה האוקסילית שבו לא תיעלם ועלולים לחוש תחושת שריפה בפה בעת אכילתו (אל דאגה, בהרתחה של מעל 45 דקות החומצה מתפרקת).
טעים עם: מפקעת הטארו נתן להכין מיני מחיות, בדומה לתפוח אדמה. במזרח הרחוק משתמשים בו למאכלים שונים ולתוספות.
כדאי לדעת: עלי הטארו המבושלים מהווים תחליף מצוין לעלי תרד טורקי.
פלפל סודני ופלפל אנג'לו
דומה ל: פלפלים, כמובן.
אז מי הם: הפלפל הסודני הוא פלפל ירוק וקטנטן. זהו פלפל טרי, חריף מאוד וממכר. פלפל האנג'לו, לעומת זאת, הוא מתוק, אדום, פריך ונהדר. מדובר בפלפל קטן, בגודל מושלם כחטיף בריא לילדים ולמבוגרים. האנג'לו נטול גרעינים, וטעמו מזכיר פלפל אדום מרוכז, צעיר ומתוק במיוחד.
טעים עם: את הפלפל הסודני אפשר להוסיף לכל מיני תבשילים, ממאכלים תאילנדיים, דרך שקשוקה, ועד מרקים וכל מנה שתחפצו. את פלפל האנג'לו אפשר לאכול טרי, לשלב בסלטים, לצלות על הגריל, לטגן או למלא בגבינות שונות ולאפות בתנור.
כדאי לדעת: מי שנרתעים מטעמו החריף והעוצמתי יכולים להשתמש בפלפל הסודני מבלי לקצוץ אותו, אלא פשוט להוסיפו כפי שהוא לתבשיל ולהוציא אותו לאחר מכן.
פטיסון
דומה ל: קישוא.
אז מי הוא: זהו ירק יפהפה בצבע צהוב בוהק או ירוק, פחוס ומכוכב, הגדל בדרום הארץ ועשיר בנוגדי חמצון. הטעם של הפטיסון מזכיר את זה של הקישוא, אך הוא עמוק יותר ומרקמו שונה והופך אותו נוח במיוחד למילוי. צורתו המרשימה, בצירוף טעמו, ישדרגו כל מנה שתבחרו לשלב אותו בה.
טעים עם: אפשר להשתמש בו בתבשילים שונים כתחליף לקישוא רגיל, להחמיץ אותו, למלאו בגבינות או בבשרים, לחתוך אותו לקוביות ואז לטגנו עם בצל, או לצלותו על הגריל או במחבת, כשהוא חצוי, על מנת לשמור על צורתו וצבעו המיוחדים.
כדאי לדעת: הפטיסון אהוב במיוחד על הקהילה הרוסית בישראל, שעד כה קיבלה אותו רק בגרסתו המוחמצת במרכולים מיוחדים.
גלנגל
דומה: לג'ינג'ר בטעמו וגם במראהו, על אף שהוא כהה יותר.
אז מי הוא: הגלנגל מגיע מהמזרח הרחוק. הוא נחשב לתבלין מעורר בגלל החריפות שלו, לצד מתיקותו שמזכירה קינמון. בעבר ניתן היה למצוא בארץ רק גלנגל מיובש, והיום ניתן למצוא אותו טרי. על מנת לנצל את כל יתרונותיו הבריאותיים (הגלנגל מצוין לבעיות לחץ דם ובעיות לב ועשיר בנוגדי חמצון) כדאי לשטוף את הגלנגל היטב לפני שמשתמשים בו, אך לא לקלף אותו מפני שקליפתו עשירה בערכים תזונתיים.
טעים עם: כתבלין במאכלים תאילנדיים שונים, בסלטים כשהוא מגורר, באוכל מוקפץ, במרקים למיניהם ובשייקים בריאים למי שלא מפחדים מקצת חריפות.
כדאי לדעת: בעבר השתמשו בו כנוגד דיכאון, משום שהוא ממריץ במיוחד.
חצוצרת הזהב
דומה ל: חצוצרה.
אז מי היא: פטריית חצוצרת הזהב מוכרת בעולם בשם "גולדן טראמפט". זוהי פטרייה יפהפייה בצבע צהוב מוזהב שמגיעה בצרורות קטנטנים שמחוברים למצע אכיל אחד. חצוצרת הזהב היא חלק ממשפחת פטריות שבה כלולות גם פטריית אלמוג היער, פטריית הירדן ופטריית היער הכחול, אך היא נחשבת לבריאה יותר מהן משום שהיא עשירה בנוגדי חמצון. החצוצרה מתקתקה בטעמה, ומקשטת כל מנה בזכות הצבע הנהדר שלה.
טעים עם: את חצוצרת הזהב לא מומלץ לאכול כשהיא טרייה, ואפשר לשלב אותה במנות גריל בשלמותה, להקפיץ אותה על מחבת - דבר המוציא ממנה מתיקות מרעננת - או לאפות אותה 12-10 דקות במרינדה של שמן זית, שום ועשבי תיבול, או לטגן אותה.
כדאי לדעת: חיי המדף של הפטרייה קצרים, לא יותר מארבעה ימים, לכן כדאי למהר ולהשתמש בה.
קייל
דומה: לכרוב.
אז מי הוא: ירק עלים הולנדי במקורו, עשיר בכלורופיל ובריא מאוד. בארץ ניתן למצוא כבר שישה סוגים שונים של קייל, שגדלים במושב נטעים, ביניהם קולארד גרין, קייל מסולסל, קייל שחור ועוד.
טעים עם: עליהם הבשרניים של הזנים השונים מתאימים לאידוי, לבישול, למילוי ולהקפצה. אפשר לשלב את הקייל בכל מאכל, החל מסלט ומחביתה פשוטה, דרך תבשיל מוקפץ עם מיני ירוקים נוספים, וכלה בהכנת צ'יפס בריאות על ידי אפיית העלים בתנור עם תימין ורוזמרין. אפשר לשלב את זני הקייל בשייקים בריאים יחד עם ירקות ופירות.
כדאי לדעת: הקייל הגיע אלינו לאחר שהאמריקאים הפכו להוטים אחריו. שם משתגעים על העלים הפריכים והרעננים שלו, שהם הדבר הכי בריא שאפשר למצוא בסביבה.
תפוח אדמה סמיילי
דומה: הצלקות הלבנות שעל קליפתו האדומה הדקה מזכירות חיוך, ומכאן שמו.
אז מי הוא: לתפוחי אדמה כמו אלה, מהזנים ראטה וויולט (תפוח אדמה סגול) שאנחנו כבר מכירים, נוסף כעת תפוח אדמה הנקרא סמיילי, שלאחרונה החלו לגדלו בארץ במושב צופית. גודלו של הסמיילי בינוני והוא לא מזכיר בדבר את תפוחי האדמה העצומים והמתועשים שהתרגלנו אליהם.
טעים עם: מכיוון שהוא עמילני מאוד, טעמו עשיר והוא מצוין לבישול, לאפייה בתנור ולטיגון.
כדאי לדעת: בשל העמילן, חיי המדף שלו קצרים, ולכן לרשתות השיווק לא משתלם להחזיק אותו.
לפת מוארכת צעירה
דומה: לגזר, בצורה.
אז מי היא: בניגוד ללפת הגדולה והעגולה המוכרת, הזן החדש והמצוין של הלפת הוא לבן, צר וארוך.
טעים עם: הלפת הצינורית מתוקה, וניתן לאכול אותה גם ללא בישול, ולשלבה טרייה בסלטים שונים. מרקמה אחרי בישול הופך לחמאתי ורך. אפשר להכינה בשיטה צרפתית של זיגוג על ידי חצייתה לשניים, כך שנוצרות מעין סירות לפת, הכנסתה למחבת, כיסוי הלפת במים עד לגובה חצי הלפת, ואז הוספה של שמן זית או חמאה עם מעט מלח, פלפל ותימין. כשהכל מוכן מבשלים במחבת במשך כרבע שעה ומגישים. שיטה זאת יוצרת זיגוג יפהפה ומרשים ללפת ושומרת על טעמו העדין של הירק.
כדאי לדעת: זה זמן מה ניתן למצוא בשווקים גם בייבי לפת, שהיא לפת צעירה בצבע לבן או סגלגל, שגם היא טעימה מהלפת הסיבית הרגילה.
חציל תאילנדי וחציל אסיאתי
דומה: תשכחו את כל מה שאתם יודעים על חצילים.
אז מי הם: החציל התאילנדי הוא ירוק וקטנטן, ועל שמו נקרא למעשה החציל באנגלית Eggplant - כי הוא בהחלט דומה לביצה (בניגוד לחציל שאנו מכירים). החציל האסיאתי, לעומת זאת, הוא מוארך, צר וקטן ומופיע בצבעים סגול בוהק, לבן וירוק. שני הסוגים פריכים ומתוקים בהרבה מהחציל הרגיל. לחציל התאילנדי יש גרעינים קטנטנים שלא פוגעים בטעמו, ולחציל האסיאתי אין גרעינים כלל.
טעים עם: את החציל התאילנדי הקטן והפריך ניתן לשלב במיני קארי, לחתוך לרבעים ולטגן, לאפות בתנור ולהגיש לצד מטבל או אפילו לשלב בשקשוקה. את החציל האסיאתי מומלץ לחרוך קלות על הגז, לטגן על מחבת או לאפות בתנור.
כדאי לדעת: החציל התאילנדי והחציל האסיאתי אינם מרירים, והם סופגים פחות שמן בתהליך הטיגון מחציל רגיל.
נא להמתין לטעינת התגובות