 |
/images/archive/gallery/128/623.jpg מצעד הגאווה
צילום: ברקאי וולפסון  |
|
|
|
|
| דוד מרחב חושב שרעיון המפלגה ההומו-לסבית שצץ כל ארבע שנים מחדש הוא חלופה גרועה לצורך להתארגנות גאה במפלגות הקיימות |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
לאחרונה העלה המשורר אילן שיינפלד את האפשרות להקים מפלגה הומו-לסבית אל נוכח הירידה המשמעותית במספר חברי כנסת המזוהים באופן מוצהר עם הקהילה הגאה. בכנסת האחרונה, הלובי הגאה מנה עשרים ואחד חברי כנסת, חמישה עשר מ"שינוי" ושישה ממרצ. בכנסת הנוכחית, לאחר היעלמות "שינוי" מהמפה הפוליטית, רק חמשת הח"כים של מרצ מחויבים לקהילה, ועמם גם ח"כ דב חנין מחד"ש וכמה ח"כים ממפלגת העבודה, בהם ח"כ יולי תמיר וח"כ שלי יחימוביץ'.
הרעיון של "מפלגה להומואים" זוכה כל פעם מחדש לתקומה בקהילת הלהט"ב (הומואים, לסביות, בי וטרנס) נוכח כישלונם של הגייז להתארגן במפלגות השונות ולהקים לובי פוליטי חזק ויציב במיוחד. זאת, בנוסף למריבות הידועות בין הפוליטיקאים השונים של הקהילה.
כך, במרצ נאלץ ח"כ לשעבר פרופ' עוזי אבן להתמודד לבד על מקום ריאלי ברשימת מרצ לכנסת
כשמולו התמודדה מיכל עדן, בעבר חברת מועצת עיריית ת"א-יפו מטעם המפלגה. הפיצול דחק את אבן ועדן למקומות בלתי-ריאליים. בבחירות שנערכו בשנת 1999 הצליחה הקהילה – ברגע של איחוד כוחות – להכניס את אבן למקום ה-13 ברשימה. איחוד כוחות דומה יכול היה לקדמו למקום הרבה יותר גבוה בבחירות 2003, ואולי להכניס בפריימריס של מרצ, שנערכו לקראת הבחירות האחרונות, מועמד מטעם הקהילה לחמישייה הראשונה.
מצב דומה היה קיים במפלגת "שינוי" בעידן לפיד ופורז, בה לא הצליחו אנשי הפורום הגאה לקדם מועמד למקום ריאלי בבחירות 2003 (בהן זכתה המפלגה ב-15 מנדטים, זוכרים?). במפלגת העבודה נזכרו בעניין מאוחר מדי, אך אילו היו נזכרים מוקדם יותר הרי שאיחוד כוחות יכול היה להביא את עוזי אבן – ביטחוניסט ידוע המזוהה עם האג'נדה הפוליטית של "העבודה" – לעשירייה השנייה.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
| ח"כ לשעבר פרופ' עוזי אבן ובן זוגו, ד"ר עמית קמה. צילום: אלי דסה
| /images/archive/gallery/318/918.jpg  |
|
|
|
 |
|
 |
|
ספין שחוק ומיותר
|
|
|
 |
|
|
|
הבלון של מפלגה הומו-לסבית מופרח כל אימת שהקהילה אינה מצליחה להשתלב במפלגות הקיימות. אי-ההשתלבות איננה נובעת מהומופוביה או מהתעלמות המפלגות מהקהילה אלא מכך שהלובי ההומו-לסבי במפלגות הוא לובי קטן מדי, מסוכסך בינו לבין עצמו, כאשר הקהילה ההומו-לסבית עצמה מפגינה יחס של אדישות בנוגע למעורבות בפוליטיקה הישראלית.
השאלה האמיתית איננה "מפלגה גאה – כן או לא?". מדובר בספין שחוק שאיננו עובד על אף מפלגה בישראל, בטח לא על מפלגות יציבות כמו "העבודה" וגם לא על מפלגות עם רקורד מוכח בתחום העשייה הקהילתית כמו מרצ. השאלה היא כיצד יש להתארגן בארבע השנים הקרובות על מנת להסכים על מועמדים בולטים המזוהים עם הקהילה שיתמודדו במפלגות כמו "קדימה", מפלגת העבודה ומרצ. אפשר וצריך להתחיל לפקוד הרבה מאוד הומואים ולסביות למפלגות מרכז ושמאל על מנת לכונן לובי גאה עם כוח משמעותי במרכז "העבודה", בוועידת מרצ ובמוסדות "קדימה", העתידים לקום בתקופה הקרובה.
בבחירות האחרונות הצביעו הומואים ולסביות עבור הגמלאים. רובם ככולם מתוך הצבעת מחאה ולאו דווקא מתוך דאגה לסבא ולסבתא שלהם. אחרים החליטו שלא לבוא להצביע. מרצ נענשה בכך שכוחה הפוליטי ירד, ומפלגת העבודה לא הצליחה לגרד את המנדט העשרים והפסידה שני מנדטים מכוחה (ל"עבודה" היו 21 מנדטים בכנסת הקודמת, לאחר האיחוד עם "עם אחד" בראשות פרץ). אפשר להתארגן ולהבהיר למפלגות את המשוואה הפשוטה: מועמד גאה במקום ריאלי משמעותו הרבה יותר קולות למפלגות שיבחרו לתת שיריון לקהילה או לעודד מועמדים המזוהים עמה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
להתארגן במפלגות הקיימות
|
|
|
|
|
|
|
מפלגה הומו-לסבית, אם תקום, תגמור את הקריירה שלה כמו "עלה ירוק". אולי בהתחלה היא תתקרב קצת לאחוז החסימה, אך במוקדם או במאוחר היא תתפרק מול גימיק כזה או אחר נוסח הגמלאים. התארגנות גאה במפלגות – לא לפני הבחירות אלא בשנים הקרובות – יכולה לשנות את תמונת המצב ולהכניס לפוליטיקה הישראלית את האג'נדה ההומו-לסבית שאנו חפצים בה כל כך.
אפשר להשתעשע כמה שרוצים ברעיונות הזויים על מפלגה חסרת אידיאולוגיה אשר כל מה שמעניין אותה הוא זכויות גייז. אך במקרים רבים פארסה טובה נגמרת בטרגדיה גרועה במיוחד. למרות ההבדלים הרעיוניים בין הומואים, לסביות, בי וטרנס שמזוהים עם מפלגות שונות, אפשר לקדם מועמדים הומו-לסביים כבר עתה. לטעמי, אין שום סיבה שלא לנסות כבר עכשיו להתאגד סביב הרקורד והעשייה הידועים של פרופ' עוזי אבן ולראות בו מועמד ראוי למקום בעשירייה הראשונה במפלגת העבודה.
כל מי שיודע ומכיר את ההתארגנות המחושבת, המקצועית והמשומנת של מטה עמיר פרץ בבחירות לראשות מפלגת העבודה, יודע שהתארגנות דומה של הגייז יכולה להכניס למקומות ריאליים בכירים בקהילה המזוהים עם מפלגות שונות. גם במפלגת העבודה, גם בקדימה, גם במרצ.
| | | | | |
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
