ראשי > גאווה >  כתבה
בארכיון האתר
הגבר שנולד לרקוד
עדו תדמור מדבר בגילוי לב: על בן הזוג שצעיר ממנו ב-13 שנים ("הוא הראשון שיכול היה להכיל את כמות האהבה והתשוקה שאני מרעיף עליו"), על סקס מזדמן ("היו תקופות שביליתי בגנים, בחדרי חושך ובאורגיות"), ועל הרצון להיות אבא ("כשיהיה לי את בן הזוג הנכון, אני ארצה איתו ילדים"). באותה הזדמנות הוא מזים שמועות: "אני לא נשא איידס"
לכתבה הקודמתדפדף בגאווהלכתבה הבאה
 דוד מרחב
2/5/2006 20:01
:עוד בכתבה
"אמא שלי היא חברה טובה"
"לא יצאתי מהמיטה מרוב דיכאון"
"נינט אמרה: אתה אוהב אותי"
"אין לי ניק ב'אטרף'"
"אני לא מזדקן, אני מתבגר"
"פרס ישראל האלטרנטיבי": מבלי לפגוע בכבודם של חתני פרס ישראל, המוענק מדי שנה ביום העצמאות, החליטה מערכת
 NRG מעריב לבחור שורה של "חתנים אלטרנטיביים", לשורת אישים שתרומתם הרבה לא מצאה את דרכה אל הכותרות. את "פרס ישראל האלטרנטיבי" בתחום הגאווה, אנחנו מעניקים לעדו תדמור.

עבור רבים מאלו שהתוודעו בחודשים האחרונים לעדו תדמור, מדובר בכוכב נולד, לא פחות מאותם כוכבים שנולדו בתוכנית "נולד לרקוד", בה שימש כשופט. בחודשים האחרונים, תדמור הפך לאישיות מבוקשת בתוכניות טלוויזיה. הוא מרבה להתראיין, נהנה מצלמי הפפראצי האורבים לו, ומתעטף – לראשונה בחייו – בחום הקונצנזוס הישראלי המחבק אותו. כך, ביום שישי הקרוב יקיים מופיע מיוחד שלו עם רונה לי-שמעון ורוני B במרכז סוזן דלל בת"א.

עבור דור שלם של הומואים שנולדו בשנות השבעים ובתחילת שנות השמונים, עדו תדמור הוא מקור להזדהות, סמל לאמן ויוצר שיצא מהארון עוד לפני שמצעדי גאווה הפכו לבון טון. הוא דיבר על ההומוסקסואליות שלו בקול רם, הוא לא היסס לקרוא לדברים בשמם, הוא קיבל תמיכה פומבית מהוריו, הוא הגשים חלום והפך לרקדן מצליח.

בראיון לערוץ הגאווה של NRG מעריב, תדמור מדבר על הכל: האהבה החדשה, הקשרים מהעבר, החברים שמתו מאידס, המשפחה הקרובה, העוני בו היה שרוי, הדיכאון הגדול, ההערצה לה הוא זוכה היום, הרצון להישאר יפה לתמיד וההגשמה המקצועית שסוף סוף זכתה להכרה. גילוי הלב שלו מעורר הערכה.

עדו, בוא נתחיל במשהו קצת מוזר. אתה היום בן 42, אבל נראה בן 30!

תדמור מחייך. "עברתי פציעה מאוד קשה כשרקדתי בלהקה בניו יורק.  נדרשתי לעשות קפיצה גדלה כרקדן, משום שרקדן אחר לא הגיע. לרגע הפניתי את המבט שלי, ומייד לאחר מכן התפתלתי מכאבים אחרי שקרעתי שריר בשני מקומות בבטן התחתונה. זה גרר אחריו תקופת שיקום של עשרה חודשים.

"במהלך הבדיקות שעשיתי, שלחו אותי לרופא מומחה לספורטאים ורקדנים. למרות  שהוא טען שיש סיכוי שאני לא אוכל לרקוד, הסתבר במהלך הבדיקות שמבחינת רמת השחיקה במפרקים, רמת הבלאי של השריר וכל נושא התחדשות התאים, אני מאחר בקצת למעלה משתים עשרה שנה ביחס לגילי. הבנתי שהגיל הכרונולוגי לא משקף את מצבי הביולוגי".
"אמא שלי היא חברה טובה"
את המוטיבציה לרקוד קיבל תדמור מאמו,  רקדנית לשעבר שוויתרה על הקריירה לטובת המשפחה. "בשנה הראשונה כשהתחלתי לרקוד, זה היה תמוה בעיניה. היא לא ציפתה לכך. כשהיא ראתה שכולי בתוך העניין ושהחלטתי להקדיש את החיים שלי למחול, זה גרם לה יותר ויותר לתמוך בי. מעבר לכך,  הקשר בינינו ברמה האישית הוא על גבול הטלפתיה. מעבר לאימא, היא חברה מאוד טובה".

אביך שונה מאוד מאמך.

"קיבלתי ממנו חינוך קפדני וקשוח מאוד, לפחות עד השלב שהייתי יותר בוגר. ממנו שאבתי בעיקר את ההתמכרות לעבודה, את המשמעת המטורפת, את העבודה הסיזיפית. קיבלתי ממנו את הרצון ללמוד ולחקור כל הזמן. הוא איש אינטליגנטי מאוד. ששואף למצוינות".

ד"ר ישעיהו תדמור, אביו של עדו, נחשב לאחת מהדמויות המשפיעות יותר בחיפה של שנות השמונים והתשעים. הוא זכור כמנהלו המיתולוגי של בית הספר הריאלי, כדמות ציבורית עם אמירה נוקבת, איש חינוך אריסטוקרטי ששכבת העלית בחיפה רצתה שיחנך את ילדיה על ברכי מסורת הריאלי והשמרנות הישנה. תדמור מרצין כשהוא מדבר על אביו.

איך הגיבה המשפחה לכך שבנם איננו רק רקדן אלא גם הומו?

"באותו יום בו הודעתי להוריי שאני רקדן, יצאתי מהארון מולם. זה היה בגיל 17 וחצי, והיה לי ברור שאחיה את חיי כאדם שלם, ולא יהיה מה שימנע ממני ללכת ברחוב בראש מורם.

"אין ספק שהתהליך מול אבי היה קשה. הוא לקח על עצמו את העניין, הלביש על עצמו תחושה של אשמה. בהתחלה הציעו לי ללכת לטיפול לבדוק את עצמי. לי זה היה נראה מוזר. הכרחתי אותם להתמודד את זה.

"כשהיו לי בני זוג, הבאתי אותם  הביתה, והוריי היו צריכים להתמודד עם העובדה שהבן שלהם הומו. אמי קיבלה את זה יותר קל.  בהמשך מצאתי את עצמי יושב בהרצאות ובתוכניות טלוויזיה עם אבי, הבן ההומו ואב המשפחה שלמד לחיות עם זה".

היית ההיפך המוחלט מדמות ההומו הנשי.

"מהניסיון שלי, הקושי אצל ההורים והחברה נובע מהתחושה שכאשר אתה גיי, אתה מאבד משהו מהגבריות שלך. מבחינתי היה ברור לי שאני גיי, אבל גם גבר לכל דבר".

איך התמודדת כנער עם החריגות הכפולה הזו: העדפת ריקוד על פני כדורגל ומשיכה לגברים ולא לנשים?

"כמו כולם, עברתי קטעים הומופוביים: ברחוב, בהופעות, בכלל. זכור לי מקרה ספציפי מלפני עשר שנים. במופע בביה"ס הריאלי, צחקו עליי ועל הזהות המינית שלי. אני לא הייתי שם ואבי נכח ונפגע עד עמקי נשמתו. הוא התקשר אליי נסער, ואני הגבתי בשעשוע. אמרתי לו שזה מה שאני מתמודד איתו שנים. כבר בגיל עשר צחקו עלי שאני הומו".

לאחר מספר שבועות נפגש תדמור עם התלמידים וההורים שנכחו במופע שבו לעגו לו. "זה היה סוג של אקט חינוכי, לשבת ולספר מה זה הדבר הזה, 'הומו'. ישבתי שם על הבמה, עם ג'ינס וגופייה, נטול פוזה. התחלתי לספר על עצמי, על המקצוע שלי, ואז נתתי זמן לשאלות. בעקבות השיחה, קבוצה של תלמידים יצאה מהארון".
"חושבים שאם אתה גיי, אתה מאבד מהגבריות שלך". תדמור. צילום: דור מלכה
"לא יצאתי מהמיטה מרוב דיכאון"
בשנת 1990 פרש מלהקת "בת שבע". "לאוהד נהרין היתה בעיה קשה איתי", הוא מסביר. "הייתי מאוד כריזמטי, ואוהד פחד שאני אסית רקדנים כנגדו". תדמור החליט לנסות מזלו בחו"ל, ורקד בלהקה של לאר לובוביץ' כרקדן ראשי. הוא גם עבד עם כוריאוגרפים נוספים, ביניהם מיכאל ברישניקוב, שנחשב לרקדן הקלאסי הטוב ביותר בזמנו.

ואז הגיע המשבר האישי ולאחריו הדיכאון הגדול.

"בסוף 1996 הוזמנתי לניו יורק ליצור כוריאוגרפיה לאופרה בשם 'לילית', שהיתה אמורה לעלות במטרופוליטן בניו יורק. לקחתי את הלהקה, עבדתי שם קרוב לחודשיים. השקעתי בזה הרבה כסף פרטי שלי.

"ואז פרצה מלחמה בין איגוד הזמרים לאיגודי המוזיקאים. יומיים לפני הבכורה כל הפרויקט בוטל, אחרי שהשקעתי מעל 40 אלף דולר. זה יצר משבר גדול מאוד בלהקה. במקביל, בתקופה ההיא, עברתי פרידה מבן זוג.

"היום, בדיעבד, אני יודע שזו לא היתה האהבה הגדולה. הנפילה הכלכלית הקשה וכל מה שקרה מול הרקדנים השפיעו עליי בצורה רצינית. לקחתי את הדברים קשה; חזרתי לארץ, נכנסתי לדיכאון קשה ובמשך שישה שבועות לא יצאתי מהמיטה. מה שעזר לי להתאושש היה הגעגוע לריקוד. הגוף שלי התחיל לבעור".

היתה לך אי פעם אהבה?

"חוץ מהקשר הנוכחי, אני חושב שהיו לי שתי אהבות גדולות בחיים שהצמיחו שני קשרים ארוכים מאוד: אחד של יותר מחמש שנים ואחד של יותר מארבע שנים. את אחת מהאהבות אני אקח עד סוף ימיי. זה מסוג הדברים שאף פעם לא נגמרים. לפני חמש שנים נפרדנו ויש בינינו קרבה מטורפת. הוא אהבת חיים בשבילי וזה נותב למקום אחר".

והיום?

כשתדמור מתחיל לדבר על בן זוגו, עיניו ניצתות. "היום אני נמצא בקשר טרי של כמה בחודשים והקשר הזה, גם אם יימשך עוד יום וגם אם יימשך עוד עשר שנים, הוא אהבת חיים. הקשר שיש לי הוא האהבה השלישית הגדולה בחיי. הכרנו לפני עשר שנים בסיטואציה שונה. הוא בן 29, והיה בן זוג של מישהי שהיתה תלמידה שלי. בחור גברי ובוגר שמתפתח בינינו משהו נהדר". הוא מראה לי את תמונת החבר על צג הטלפון הנייד, ומחייך.

הגבריות מאוד חשובה לתדמור. הוא מזכיר אותה לא מעט פעמים. "בחורים נשיים לא מפריעים לי", הוא אומר, "אבל הם לא מושכים אותי. כל דבר מוחצן יוצר פעולה הפוכה".

הוא מספר על בן זוגו הנוכחי: "במהלך השנים היו לנו כל מיני פגישות מוזרות, ולפני כמה חודשים חגגו לי יום הולדת במועדון 'האמן 17'. הוא הגיע עם חברים שלו זה היה כמו דבק, כמו מגנט. זו אהבה ברמה שלא זכורה לי".

תמיד היית גבר יפה ועכשיו אתה גם מפורסם. אתה לא חושש שאנשים שמתקרבים אליך לא עושים את זה בגלל מי שאתה אלא מפני מה שאתה?

תדמור חש צורך להבהיר לי מייד את עניין היופי, שכל כך חשוב לו. "לגבי איך שאני נראה, אני אגיד לך משהו וזו לא אמירה פלצנית: ההשקעה שלי בעצמי נובעת מזה שאני מרגיש שאני לא נראה טוב. זה לא נועד לסחוט מחמאה. זה מנוע שמניע את עצמי לטפח את עצמי. אני פשוט לא רואה את עצמי יפה.

"ולגבי עניין הפרסום, יכולתי להגיד שבאמת קרעתי את התחת במשך שנים, התפרסמתי בחו"ל, ועכשיו, בגלל תוכנית טלוויזיה שישבתי בה כשופט, אני אחד מהסלבריטאים החמים. ברחוב רצים אחריי עם מצלמות, ליד הבית מחכים לי פפראצי, אין עיתון בו לא יוצאות תמונות עם החבר. זה משהו שאני בז לו.

"יחד עם זאת, עבדתי הרבה מאוד שנים ויש כאלה שלא זוכים לכך, להכרה בעבודה שלהם. עכשיו הכל קשור אחד בשני. אומנם מדברים על איך שאני נראה, אך ללא ספק גם העניין המקצועי זכה לעדנה. הפופולריות מ'נולד לרקוד' פתחה בפניי תחומים אחרים".
עדו תדמור ורונה לי. צילום: אמיר מאירי
"נינט אמרה: אתה אוהב אותי"
תדמור אוהב להתעטף באהבת הציבור, אך גם באהבה של חבריו החדשים – סלבריטאים שמחוזרים על-ידי מדורי הרכילות. "היתה לי שיחה על זה עם נינט לפני כמה ימים. היינו באיזשהו אירוע בו עשינו דואט. הדואט ישודר הערב, ביום העצמאות, בערב לזכרה של שושנה דמארי ז"ל.

"נינט הביטה בי ואמרה: 'אתה באמת אוהב אותי'. היא חברה מאוד טובה שלי. מעבר לזה, כשאתה כל הזמן נמצא תחת זכוכית מגדלת, אתה הולך ברחוב ותמיד צריך להיות נחמד. מספיק שאתה לא נחמד כלפי אדם אחד, וכל המדינה יודעת. גם אם כואבת לך הבטן ואתה במצב רוח רע, אתה חייב לדעת להשאיר לצדך את שלושת או ארבעת החברים שאתה יכול להיות לא נחמד אליהם".

לא נראה לך מוזר להיות בזוגיות עם בחור שצעיר ממך ב-13 שנה?

תדמור צוחק. "אפשר לראות את הזוגיות עם בחור בן 29 כמשהו בעייתי אך גם כדבר מדהים. אני לא נראה בגילי, חוץ מימים מסוימים, ואני לא מתנהג כמו בן גילי". הוא מוסיף, "אני יותר ילד היום, והרבה יותר ספונטני וקל. גם מבחינה בריאותית וגם מבחינת האנרגיות שלי, אני מביא אל הקשר ניסיון ובגרות של אדם בן 42 שעבר עליות ומורדות.

"זה מחייב אותי להיות עם היד על הדופק, לעשות בדק בית כל הזמן. יש בזה משהו מאוד בריא, כשאתה לא נמצא באופוריה של ההתאהבות אלא מרענן את ההתלהבות מתוך השאלות והצורך בתשובות. הפער הזה יוצר משהו כן ובריא. מכיוון שכל חיי אטפח את עצמי ואשתדל לשמור על הילד בי, אני לא חושב שיהיה מצב בו אראה את עצמי כסבא שלו ואותו כילד שלי".

יוצא לכם לדבר על עצמכם, כזוג שנמצא בצומת החיבור שבין כוכב בשנות הארבעים לחייו לבין גבר אלמוני, בן פחות משלושים?

"אנחנו מדברים הרבה על עניין החיים הפרטיים. הוא הראשון שיכול היה להכיל, מבחינת הבגרות, את הטוטאליות שלי ואת כמות האהבה והתשוקה שאני מרעיף עליו. פעם מישהו כתב עליי בעיתון שאני כמו הכוכבות ההוליוודיות של שנות הארבעים, עם המון דרמות וצלצולים. אני נותן את כל מה שאני יכול לתת. יש בו חוסן שיכול להכיל את מה שקורה מבחינת התקשורת.

"אנחנו יוצרים לעצמנו זמן איכות. באופן מאוד מוזר, גם כשאנחנו בחברה יש לנו משהו שהוא שלנו. עם הזמן ניקח יותר חופשים בחו"ל. נכון לרגע הזה, הוא גם מבין שמה שקורה איתי בחיים המקצועיים שלי הוא דבר מאוד חשוב".
"נינט אמרה לי: 'אתה באמת אוהב אותי'"
"אין לי ניק ב'אטרף'"
אתה מדגיש הרבה את האהבה, הזוגיות, הקשרים הממושכים. מה עם סטוצים?

קשה שלא להישבות בדרמטיות המתובלת בהומור של תדמור אחרי שהוא מבקש "להודיע הודעה". "בוא אני ארגיע את כולם: אין לי ניק ב'אטרף'. לא היה לי ולא יהיה לי. זה לא שאני אמא תרזה. הרבה שנים אני לא מחפש את הסקס המזדמן. זה לא אומר שלא היו לי סטוצים. אבל הרבה שנים אני מחפש את האחד שיהיה לפרק זמן ארוך.

"היו לי תקופות, כשהייתי יותר צעיר, שלקחתי חלק בפעילויות בגנים, במה שקורה בחדרי חושך, במסיבות סוערות וגם באורגיות. אני משער שמה שעשו פעם בגנים, עושים היום דרך האינטרנט. זה קיים בכל העולם וטוב שזה קיים. זה נותן את המקום לבחור אם אתה רוצה בכך או סולד מזה. אישית, זה לא משהו שאני נמשך אליו יותר. אנשים צריכים לעבור תקופות. אנשים מחפשים משהו יותר לעומק".

אתה חושב שיש איזושהי בעיה עם העובדה שהקהילה שלנו כל כך מכוונת כלפי סקס מזדמן, האדרת המראה החיצוני, חיפוש המין באינטרנט ובכל מקום אפשרי?

"הבעיה היא לא באתרי האינטרנט אלא בכך שזה כל כך פרוץ ופתוח עד כדי קושי לשמירת מערכות יחסים. בגלל כל מריבה ועל כל בעיה שיש, אפשר לצאת ולחפש. אני  בהחלט הייתי רוצה לראות מערכות יחסים ארוכות אצל הומואים. אני רוצה לראות יותר גייז שמגדלים ילדים ויוצרים תא משפחתי. הרי האושר האמיתי לא בא ממה שקורה במסיבות, מהפעילות בגנים או מהסקס באינטרנט. האושר בא מבנייה מעמיקה של קשר".

יש גם אפשרויות ביניים. למשל, להיות בקשר ולגוון אותו.

"ברור, אפשר למצוא את דרך הביניים. הייתי במערכות יחסים פתוחות. זה תלוי במהות הזוגיות. אני לא מאלה שחושבים שבאנו לעולם הזה כדי להימשך לאדם אחד. אפשר להיות עם אדם, להעמיק אתו את היחסים ולהיות מסוגל להימשך לאדם אחר. השאלה היא באיזה מינון זה נעשה. אני מאוד נגד בגידות.

"אם באיזשהו השלב של מערכת יחסים אתה מרגיש שהקשר מוצק והיסוד בריא, ובכל זאת אתה חש שאתה יכול להימשך אחר, הרי שמניסיוני עדיף שהיציאה למקום אחר תהיה יחד עם בן הזוג. אתה לא נותן פתח לסטוצים שהופכים לסיפור אהבה".
"אני רוצה לראות יותר גייז שמגדלים ילדים". תדמור. צילום: רועי נגרי
"אני לא מזדקן, אני מתבגר"
סוף שנות השמונים היתה תקופה קשה בחייו. מותם של חברים, ההלוויות, הטיפול בחברים הגוססים, מצעד המתים של הקהילה ההומוסקסואלית. אני שואל את עדו על החברים שמתו. הוא משתתק, מביט אל נקודה מסוימת בקיר ועונה לאט. הדיבור שלו מתארך, המילים שקולות, הטון החופשי של קולו הולך ויורד. "מעצם המקצוע שלי וגם משום שחייתי בקהילה שעברה את הזעזוע הנוראי של פריצת מגפת האידס, איבדתי חברים קרובים שלי בגלל המחלה. למען הדיוק, איבדתי חברים ממש טובים, רקדנים, 12 חברים שהיו אחים גדולים שלי.

"בתקופה שקדמה למותם, טיפלתי בהם קרוב מאוד. זו היתה תקופה קשה ומזעזעת בה מישהו הלך כל שבוע, כל חודש. שניים מחבריי הטובים נפטרו בהפרש של שבוע".

בקרוב יעלה לאקרנים הסרט "ידיים קשורות" בבימוי דני וולמן, בו משחק תדמור לצד גילה אלמגור. הסרט מתאר את יומו האחרון של חולה איידס ואת ההתמודדות של אמו עם בנה ההומו, אליו התכחשה.

היו "נשמות טובות" שטענו שאתה עצמך נשא איידס.

"אני לא נשא איידס אבל חשוב לי שאתה שואל את השאלה הזו, כי אני יודע שזה יבוא. השתתפתי בסרט שייצא לאקרנים בעוד חודשיים. שיחקתי בתפקיד הבן של גילה אלמגור והסרט הוא על היום האחרון בחייו. היה לי קשה לשחק חולה איידס. צילמנו את זה במשך שלושה חודשים. מבחינה פיזית, הורדתי מעל שישה קילו והייתי צריך לוותר על השליטה בגוף. זה הציף לתודעה את התקופה המזעזעת הזאת וכל מה שמתלווה למחלה הזאת: המצוקה, חוסר האונים, אלו שהכרתי והרגישו שהם מושפלים. אם כבר למות, עדיף למות ממחלה אחרת, רק לא איידס.

"אם חלילה הייתי נשא, הייתי מוציא את זה החוצה כדי לעזור לנשאים. הנשאים הם חלק מאתנו והם בדיוק כמונו. אם נהיה מונעים קצת יותר מהמקום של הטוב והחיבוק, ופחות מהריחוק ומחוסר פרגון, יהיה לנו קל לחיות אחד עם האחר".

אנחנו חיים היום בעידן של התפשטות ההדבקה בנגיף האיידס, וירידה בגיל הנדבקים.

"אין ספק שבין אם זה מין מזדמן של לילה, או קשר של יזיזות שנמשך שבוע או שבועיים, השימוש בקונדומים במין הוא יותר מהכרחי. וגם כשאתם נמצאים במערכת יחסים, תתחילו לקיים יחסים ללא קונדום רק אחרי שבני הזוג עברו בדיקות HIV. מבחינתי, תמיד השתמשתי בקונדומים ביחסים מזדמנים, ואני מנצל את הבמה הזאת לומר לחבריי בקהילה: החיים יפים, אל תהרסו אותם". 

כיצד נוצר השידוך בינך לבין "נולד לרקוד"?

"'נולד לרקוד' פנו אליי. זה נפל לי כמתנה וכברכה שאי אפשר לתאר אותה. זה היה זמן מאוד קשה. הלהקה נסגרה. הבנתי וזיהיתי מייד שמבית חם ויפה כמו 'טדי הפקות' יכול לצאת מוצר מדהים ברמה גבוהה.

"היום אני ממלא אולמות יותר בקלות ממה שמילאתי בעבר ועוסק בריקוד עצמו. אני מעלה ביום שישי הקרוב מופע בו אני מעלה היילייטס מיצירות קודמות שלי ומארח כמה רקדנים מ'נולד לרקוד'. זה יתקיים במרכז סוזן דלל. אני רוצה לעשות מופע יותר קליל, שפונה לקהל רחב יותר, שיעמיד אותי מבחינה כלכלית על הרגליים, כדי שאוכל ליצור את היצירה הבאה שתהיה אישית ואינטימית".
"יותר פירגון, פחות ריחוק". תדמור. צילום: אודי יונש

עד לפני כמה חודשים, היית מרושש לחלוטין. אפשר להתפרנס כרקדן?

"לצערי הרב, רקדנים חיים בעוני שאי אפשר לתאר אותו. המשכורות הן מגוחכות ביחס לרמת ההשקעה והנתינה. בעבר הלכתי ברחוב ולא היה לי כסף לאכול.

"מצאתי את עצמי מבזבז זמן יקר על מלחמות ביורוקרטיות קשות מול הממסד במשך שנים, עד שברגע מסוים הבנתי שאני לא יכול לדאוג לכל העולם. אני כבר ילד גדול, כבר לא ילד בעצם, ואני חייב לדאוג לעצמי. החלטתי לעשות תפנית, לסגור את העמותה הציבורית ולפנות לכיוון הפרטי. היום אני לוקח חלק בתחום המסחרי כדי לממן את הצד האמנותי. כשאני הולך לטלוויזיה או משתתף באירועים שרוויים בכסף, אני עושה את זה כדי שלאמנות שלי יהיה בסיס לעמוד עליו.

"היום חזרתי לעצמי, אני איתן על הרגליים מבחינה כלכלית. אני באחת התקופות היותר יפות בחיי. אני גם רוקד יותר מתמיד. אני לוקח חלק במשחק וגם בטלוויזיה. ויש לי אהבה גדולה".

וילדים?

"כשיהיה לי את בן הזוג הנכון, אתו אני ארצה ילדים".

אתה בן 42. אתה לא פוחד מהזיקנה, מבגידת הגוף?

"אני הכי לא פוחד מהזיקנה. אני אדם שלא מוּנע מפחדים. ולשמחתי, אני נמצא בתקופה בה אני מחוזר יותר מהתקופה בה הייתי בשנות העשרים שלי. חלק מזה נובע מהפרסום, אבל מה זה משנה בכלל? זה חלק ממני. יש בי גם איזשהו מקום יותר נינוח ויותר שלם שנותן לי שלווה בלב.

"אני לא זקוק למין מזדמן או לסטוצים. אני שלם עם האהבה שיש לי. אני מאמין שאין דבר יותר יפה מלהתבגר בכבוד. אני לא נמצא במקום בו אני מרגיש שאני מזדקן אלא במקום בו אני מתבגר".

כשאני שואל אותו איפה הוא רואה את עצמו עוד שלושים שנה, הוא עונה מייד: "יושב פה איתך, מתראיין, עונה לאותה שאלה ומוּנע ממקום של מחקר ולמידה, כשעדיין יש לי את אותה אהבה. כל השאר, משחק, ריקוד, שירה, פחות משנה. מה שחשוב הוא השמירה על האש הפנימית".

כתבות
התחרמן מהניתוח  
עוד סיבה טובה להעדיף נשים  
ליוינגסטון "נלהב מאירועי הגאווה"  
עוד...
סקר
ביטול מצעד הגאווה בת''א לטובת המצעד בירושלים
הגיע הזמן להתאחד
זה ייגמר באסון