גאווה NRG - וזוהי רק ההתחלה

ראשי > גאווה > כתבה

וזוהי רק ההתחלה

פסטיבל הסרטים ההומו-לסבי הסתיים בהצלחה, עם מאות מבקרים - והרבה הומואים, לסביות וסטרייטים שנחשפו לאחד האירועים הקוויריים היותר מעניינים שהיו פה בשנים האחרונות. המארגנים, יאיר הוכנר וגדי לשמן, מבטיחים: נהיה פה גם בשנה הבאה

דפדף בגאווה

עדיה אמרי אור
18/6/2006 18:46

:עוד בכתבה

הרוב יצאו מרוצים
ולפעמים החגיגה (באמת) נגמרת

בשעת ערב מוקדמת, זמן קצר לפני ירידת המסכים על פסטיבל הקולנוע ההומו-לסבי, התכוננה קבוצת צופים להיכנס להקרנת הסרט בה בחרה. "הסרט 'טרנספרנט' יוקרן בגאווה באולם 5", הכריז יאיר הוכנר, מנהל הפסטיבל. הצופים הסתדרו מיד ונעו לעבר הכניסה. יחד עם גדי לשמן, המפיק, שאלתי אותם אם למישהו יש התנגדות לכך שנצלם את המקום לערוץ nrg גאווה. בנון-שלנט מפתיע כמעט, חייכו כולם ונענו לבקשה.

התגובה הנעימה והמעט מפתיעה הובילה לדיון בענייני חשיפה וגאווה. לשמן סיפר שבראיון שנערך בערב פתיחת הפסטיבל עם יעל דיין, ח"כ לשעבר ממרצ, אמרה כי נפלא לראות ש"הקהילה'" הסטרייטית יוצאת מהארון. בכך, הסבירה שהיום גם לסטרייטים אין שום בעיה להראות ולהצטלם באירועים המזוהים לחלוטין עם גייז וגאווה, מבלי לברוח או לחוש מבוכה.

על מנת לשפר את זווית הצילום, נכנסנו פעם נוספת לאולם אחר עם תום הצפייה. שם, היו התגובות סוערות. מרבית הנוכחים קמו מייד, כמעט בורחים, ונסו לעבר היציאה. האולם, שהיה מלא עד אפס מקום, נותר שזור במספר זעום של צופים וגם אלו נראו מתלבטים. "זה אאוטינג, זה אאוטינג", מלמלה אחת הצופות בדרכה החוצה, בעוד אחר סינן בביקורתיות "מה הם עושים עניין, כאילו שמישהו רצה לצלם אותם בכניסה לחנות סקס".

תחושה מעורבת אפפה את המקום ואחת הצופות, דניאל בארי (27) מת"א, ביקשה שאשב איתה לשיחה. "זה לא נכון, התמונה הוורודה הזו, לפיה קוויריות היא מותרת ובשגרה. עכשיו אני קצת יותר רגועה אבל כשביקשתם לצלם נבהלתי כל-כך למרות שאני לא בארון כמעט אחת עשרה שנה. כשמנציחים אותך בתמונה שמראה קהל שצופה בסרט הומו-לסבי זה נצרב בארכיון ואין שום דרך לשנות את זה. זה כל-כך לא כשר וראוי בהשוואה

לקהל של 'הפילהרמונית' או של 'הבימה'".

הדברים של דניאל מצטרפים לקולות רבים שנשמעו ב"שבת הישראלית" שנעלה את הפסטיבל. היום כולו הוקדש ליצירה ישראלית ולהרצאות של אמנים, בימאים וכותבים מקומיים. מבקר הטלוויזיה, התסריטאי והקולנוען אבנר ברנהיימר, שוחח עם הקהל על דמות ההומוסקסואל ביצירותיו והתמקד במאבקים האין סופיים שעדיין מתרחשים מאחורי הקלעים על מנת להציב גייז בחזית הפריים טיים.

"בין היתר, קיבלנו מערוץ 10, בשלב מאוחר של הצילומים, את עשרת הדיברות לפיק-אפ שכללו דיברות כמו 'לא יהיה בסדרה יותר מהומו אחד'". זאת, כאמור, לאחר שכבר נכתבה עלילה מפותלת.

ברנהיימר מצליח לשבות את הקהל ששולט מאוד ביצירותיו. הוא מספר על תוכניות עתידיות ביניהן מיני-סדרה בה יגלם עופר שכטר את "אחיה ההומו" של אחת משני כוכבי הסדרה ותשודר ברשת בחורף הבא. בנוסף, הוא מספר על עיסוק טלוויזיוני בהומו חולה אידס ובסדרה שתופק ל-HOT בעתיד הרחוק יותר ותכלול דמויות על טהרת הנטייה הגאה. הוא שואל את הנוכחים מאיזה מבט הם מעונינים לצפות בענייני הגאווה והאם עניין היציאה מהארון, ההתלבטות והייסורים לא נלעס מכל בחינה.

במקביל, בחדרים אחרים, עולה אמנית הוידאו-ארט עינת אמיר ומספרת על עבודותיה. הבמאי דני וולמן מדבר על סרטו החדש בו מגלם עידו תדמור הומוסקסואל חולה איידס ואילו גל אוחובסקי מקרין עשרים דקות מתוך הסרט שהוא ואיתן פוקס ביימו, "הבועה". בניגוד לברנהיימר, אוחובסקי מגיב בחוסר סבלנות לשאלה על "דמות ההומו" ביצירותיו ופוסל אותה על הסף.

"אין כזה דבר, 'דמות ההומו'. בכל יצירה שלי אני מכניס את עצמי ואני הומו", הוא אומר, "לא התייסרתי על זה שעה בחיים".

יגלם דמות גיי בסדרה שיפיק ברנהיימר. שכטר. צילום ארכיון


	הרוב יצאו מרוצים


	הסרטים הישראלים מוקרנים נון-סטופ והקומה מעל, למרות החשש של המארגנים בבוקר ההקרנות (יאיר: "אני עצוב לגלות שהשבת הישראלית לא הייתה ללהיט"), מתמלאת כליל. פרט לסרטה של ליליה צווקבנקל המתעד את מסען של שש חברות ישראליות לברלין, התגלתה בסרטי הלסביות הישראלים הקצרים מסקנה ברורה, שראוי שכל אחת מבנות ישראל תדע. החל ב"על גג העולם" המופתי, דרך "בעיניים עצומות", "דמי מפתח", וכלה ב"במקום הלא-נכון", ניכר כי לסביות ישראליות תמיד נפרדות. כמו כן, הן תמיד גרות יחד. לסביות ישראליות תמיד עוזבות את הדירה המשותפת ויש סיכוי רב שיעשו זאת לטובת אחת מארצות מערב אירופה. הן לא שוכבות. במקרה הטוב, הן מזכירות זאת במעורפל. וכאמור, לסביות ישראליות תמיד נפרדות. הוכנר, שצפה בכל הסרטים עם בן-זוגו, סיפר כי על אף שהסרטים הישראלים היו טובים, הוא שמח שהגיעו לידיו גם סרטים מארצות שונות בעולם שעסקו בנושאים לסביים מגוונים כגון כנסייה גאה, נישואין ותיעוד הבאת ילד לעולם. עוד הוא מוסיף כי לו וללשמן היה חשוב מאוד לשים דגש על סרטים נשיים. "זה פסטיבל הקולנוע הלסבי", הם צוחקים. "הקפדנו על זה ביתר תשומת לב למרות ועל אף שאנחנו שנינו גברים", אומר לשמן. "אני בהחלט רואה שהיה על זה פידבק טוב מהקהל". כהפוגה קלה, אני חוברת לצוות המקרינים שעמלים מסביב לשעון על תקתוק ותפעול הסרטים. בן רונן וניר וקסמן, שניהם מתל-אביב, מרימים את העיניים מהמסך ושוללים את המשפטים שהופנו לעברם נוסח, "הם הכי נהנים משום שמזדמן להם לצפות במרבית הסרטים". "לא ראינו אף סרט כמו שצריך, אפילו לא אחד. בגלל שהפסטיבל כולל כל כך הרבה סוגים של סרטים שהגיעו אלינו בשלל פורמטים שונים העבודה הרבה יותר קפדנית", הם מספרים. "אנחנו משגיחים אבל לא זוכים לצפות". כשאני שואלת על המבוכה שהפגין אחד המקרינים ביום בו נכנסתי לחדר ההקרנה כאשר תקריבים של אברי מין ועכוזים חשופים נמרחו על המסך, אומר בן: "אני מניח שאם בדיוק היו על המסך זוג ציצים הוא היה בוהה בהם. הוא בטח לא התחבר לזה, אבל אין ספק שיש כאן המון חומרים איכותיים ונועזים. באמת שהמעט שיצא לי להעיף מבט, למרות שלא צפינו כמו שצריך, אני יכול להגיד שהיו פה אחלה דברים". פסטיבל הקולנוע לא נחל אך ורק הצלחות אולם הצליח להגיע כמעט למינימום תקלות. כמו בכל אירוע, יהיו שיתלוננו על המוצר שקיבלו. אחד הצופים רטן על כך שהוכנס לאולם באיחור, אחרים רגזו על שבסרט שבחרו היו רק פטפוטים ו"נאדה תקריבי מין". צעירה נוספת התלוננה על כך שלא הצליחה להבין כלום מהתרגום לאנגלית בסרט דובר גרמנית. למרות זאת, בסופו של יום נראה כי הצוות הצליח לשגר רוב מוחלט של צופים מרוצים.

"הקפדנו על הפן הלסבי למרות ששנינו גברים". "האוזן השלישית". צילום: עדיה אמרי-אור


	ולפעמים החגיגה (באמת) נגמרת


	קצת לפני סיום אני מתמקמת על אחת הספות וצופה בנוכחים. לימיני יושבים שני נערים צעירים, נועלים אול-סטאר גבוהות ומחזיקים ידיים תחת כנפיו של גיליון "הזמן הורוד" הענק. הוא מצל עליהם והם מחייכים זה לזה, מעט נבוכים ומצמצמים את הרווח ביניהם לאפס. על פנינו חולפת אישיות מוכרת שהוזכרה לאחרונה באמצעי התקשורת, עוטה משקפי שמש כחולים גדולים ומשתדלת שלא לבלוט בסביבה. אחדים מזהים אותה ואילו היא חומקת במהרה בירידה. אות הכניסה לסרט האחרון בו צפיתי "דומינסטריקס וויטריקס", שמוגדר על-ידיו המארגנים כ"שריטה מסן-פרנסיסקו", נשמע. מדובר בסרט בדיוני המגולל את סיפורן של מלצריות לבושות בגדי עור, ועמוס רפרנסים ל"ונוס בפרווה" של הסופר זאכר מאזוך. סקס, מזוכיזם, מדע בדיוני ומחזות זמר הם הרכיבים בסרט האוונגרדי המופרע והקהל מתגלגל מצחוק, משעשוע וממבוכה. כשהמקום מתרוקן, הפוסטרים מגולגלים והפליירים נאספים, המארגנים נאנחים ופונים לצאת. בניסיון להימנע ממשפטי סיכום נדושים אנחנו מדלגים היישר לתוכניות העתידות לבוא. השניים מתלבטים בפרטים שביכולתם למסור, מתווכחים קלות ומסכמים פה אחד את הדיון באישור מפורש: "יהיה פסטיבל נוסף בשנה הבאה". לטובת כל מי שלא הספיק, שהתלבט ושפספס, זו ההזדמנות. אנחנו, ודאי, נהיה שם.