 |
/images/archive/gallery/446/190.jpg מעשי שטן
צילום: נדב נויהאוז  |
|
|
| בעיר אחת קרובה למשכנו של השטן |
|
| דייב אברמוב סבור שאם מארגני מצעד הגאווה היו לוחמי זכויות אדם ולא ציניקנים, הקרבות בצפון הארץ עם חיזבאללה לא היו אמורים להפריע לקיום מצעד גאווה עולמי |
|
|
|
 | דפדף בגאווה |  |
|
דייב אברמוב
26/7/2006 9:09 |
|
|
|
|
|
|
|
בעיר אחת קרובה מאוד למשכנו של השטן, עלתה יוזמה לארגן מצעד למען זכויות אדם. ותיקי העיר זוכרים כי יפה היא פי שבעה כשאבניה האפרוריות מעוטרות בגווני הגאווה, אך מעטים מאנשי המדים ניחנו ברגישות האסתטית הדרושה. ואכן, לובשי המדים השחורים מיהרו להתאחד עם לובשי הגלביות והציעו פרס על ראש כל הומואיסט שיקלע לדרכם. לובשי המדים הכחולים איימו ליטול רגליהם מתפקידי השיטור. בסופו של דבר המערכה הוכרעה (כרגיל) במקביל לאש והגופרית של לובשי המדים הירוקים.
הקרבות בצפון נראים כמו דה-ז'-וו סיוטי ומתמשך. צה"ל חוצה את הגבול ושלטים של "ישראל חזקה" שוב מופיעים בחוצות תל-אביב. יונית לוי מדגמנת פוטוריזם נחוש. על רקע הבזקי ההפצצות היא עומדת על גבעה וכגיבורת-על ישראלית שיערה מתבדר ברוח. הטלוויזיה שלנו משדרת מלחמה והסקס-אפיל הצבאי כובש את המסך.
הציבור הישראלי הצליח לעכל טוב את רן דנקנר על מדים. הוא באמת סקסי והוא לא הסכים להיות סתם ג'ובניק מזמר. גם תמונות של חיילים ענוגים אחרים רטובים מזיעה ומאובקים לאחר פעילות קרבית מתישה מצליחות להרטיט את הלב. כולנו צבא. כשחודשו הקרבות בצפון, "כוכב נולד 4" מיד התגייס למען הפריפריה המופצצת. לא, לזהבית פסי או למאיה רוטמן עדיין לא ניתן אישור
לשיר את "לא צריך שתדליקו לי נר".
ובימים של מלחמה, אומרים בירושלים, הקהל מעדיף להתנחם בזוג סטרייטים נרדף אמונות תפלות שמארגן חתונה הזויה במקלט ציבורי. אם הם מסוגלים להתחתן במקלט מצחין, מי אנחנו שנבכה עבור תיירים אנגלו-סאקסים עם חיבה למראה הישראלי?
אבל מצעדי הגאווה לא באו לחשוף גוף אוסטרלי שזוף ונהנתן, אלא נועדו להיות מחאה פוליטית מול סביבה הומופובית. נראה שירושלים לא ויתרה על הרעיון הזה לגמרי. את מקומו של המצעד תתפוס ביום חמישי ה -10 לאוגוסט משמרת מחאה של הומואים וחברים למען זכויות מיעוטים. המשמרת ההמונית תשב בשעה 17:00 במדרחוב בן-יהודה. באופן רשמי הבית הפתוח איננו עומד מאחורי המשמרת. אירועים חינוכיים כמו כנס בריאות או כנס בין-דתי ימשיכו להתקיים בתוך מבנה סגור וממוזג.
פעם כשעוד תוכנן להיות מצעד, נשמעו קולות שהתנגדו להבעת סולידאריות עם פלשתינאים מוקפים בחומה. כל עוד חיילי צה"ל נלחמים, לישראלי המצוי יש פיוז קטן. רוב העם רואה את המלחמה דרך אמצעי התקשורת. עמדתו תלויה באופי הדיווחים. אלו שסובלים תחת הריסות ביתם ימשיכו לסבול. מדוע על הומואים להזדהות עם סבל של מיעוטים אחרים? "ערבי" הוא "ערבי". "הומו" הוא "הומו". כל אחד במקלטו הוא.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
| רן דנקר על מדים. מתעכל טוב. צילום: עודד קרני
| /images/archive/gallery/545/853.jpg  |
|
|
|
 |
|
 |
|
ורוד בעיר הקודש?!
|
|
|
 |
|
|
|
בתחילת החודש הועלתה מול הכנסת הצעה לאי-אמון בממשלה, כי לא ייתכן שיעטו ורוד או סגול או ירוק בעיר קדושה. עמודי הבטון האדמדמים של הבניין השערורייתי ביותר בגבעת רם זוכרים מהומות גדולות יותר. אף אחד לא באמת ציפה שההצעה תוליד סערת טייפון שתפרוץ את דלתות אולם המליאה ותסובב את אולמרט מכס הממלכה.
אבל מה שלא טוב לכנסת, ימצא איזה ספוט אצל גופי השידור. המינימום של כל הצעת אי-אמון הוא להיות ספין תקשורתי בן יום.
רביץ כוכב-עליון. אמרותיו על "אנשים בודדים שנותנים חירות לעצמם לנקוט בדרכים שאינן מקובלות עליי", קיבלו אייטם אבל לא עוררו שום סערה חברתית. דין דומה היה גם לגבי פשקווילים הקוראים לרצח הומואים. בניגוד לרחובות הירושלמים, משכן הכנסת הוא חלל בטוח. יוצאי סיירת מוצלחים ביותר שומרים על נבחרי העם היהודי. רביץ איננו סתם נביא זעם. הוא מנהיג והוא קבע, מצעד הגאווה בירושלים לא יעבור בשלום.
ירושלים היא עסק רציני ומסתבר שהקונצנזוס הדתי לא לגמרי מוכן לראות קשת חובקת עולם בבירתו. אל הגברים של "יהדות התורה" הצטרפו הגברים של ש"ס והגברים של המפלגות המוסלמיות. אין הם התכוונו להתגייס לסיום המלחמה, אלא להמשיך ולדחוק את בחורינו הנמרצים אל מעמקי סמטת שושן.
בלחיים סמוקות ועם הרבה פחות חן מבנות הפאוור-פאף, נרגן ונלחם ח"כ רביץ בירושלמיים שבכלל התכוונו לצבוע את אירועי הגאווה העולמיים בצבע תכלת ממלכתי. הם מאוד השתדלו להיות בסדר עם כולם.
|
|
|
|
|
|
|
 |
| במי נלחם רביץ? צילום: פלאש 90
| /images/archive/gallery/141/496.jpg |
|
|
|
|
|
|
|
ציניקנים או לחמי זכויות אדם?
|
|
|
|
|
|
|
הפרדוקס הוא שלמרות ההגינות הליברלית של הבית-הפתוח, לב לבו של ה-World Pride Parade פועם במרכז ענף תיירות המין. ירושלים וסקס? חברי איגוד הבל-בויז של מלון "המלך-דוד" לא יהיו מופתעים, אלו שירתו אנשי עסקים אמידים ה רחוקים מביתם עוד משלהי שנת 1933. ירושלים איננה באמת עיר חסודה, אלא כזו המורגלת בהחבאת יצריה תחת שכבות של בגדים שחורים.
רק ציניקנים יארגנו חגיגה של חופש בעיר שבה ישנן אבנים שנושמות טוב יותר ממרבית יושביה. אולי לכן האירוע הוצג תחת כותרת של לחימה למען זכויות הפרט. אבל אילו אכן אין זו רק סיסמא שנועדה לאחד תחת מטרייה אחת את ההומו הירושלמי המקופח ואת משרד התיירות הישראלי, הקרבות בצפון אינם סיבה מוצדקת לביטול מצעד הרחוב.
ככל שמתקרב אוגוסט נעשה יותר ויותר ברור, אם ישנו תוקף למצעד גאווה בירושלים, עליו להביע עמדה ברורה. אלו ששאלו עצמם מדוע בכלל יש לקיים מצעד גאווה ירושלמי, צריכים להיענות בשאלה "מדוע אנשים חיים בירושלים?".
מול גורמים שמוכרים לנו את המלחמה ומשקיטים מעינינו את הקלות שבה ניתן לאיים לרצח, משמרת המחאה למען זכויות מיעוטים היא מצעד הגאווה האמיתי שאיי פעם התקיים בארץ, כזה שהוא קריטי בעיר בירה שאומרת שאצלה אין הומואים כי היא קדושה מידי לטומאתם.
| | | | | |
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
