 |
/images/archive/gallery/494/461.jpg גברים במחוכים.
צילום: גלעד סספורטה  |
|
|
|
|
| אחרי ההצלחה של התוכניות ללימודי נשים ומגדר, חוקר הקולנוע והטלוויזיה גלעד פדבה מנסה לספק את הזווית המשלימה: לימודי גברים. מה באמת קורה בין גברים ואילו תשובות חדשות מספקים לימודי המגדר? |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
באחת הסצינות המשעשעות בסרט "אין ואאוט", הגיבור מנסה לעקוב אחר ההוראות של קלטת ללימוד עצמי: "איך להיות גבר-גבר". הוא מתבקש לעמוד ישר, לא בצורה סיסית, להוציא את חולצת המשבצות ארוכת-השרוולים מהמכנסיים, לדבר בטון גברי מחוספס, לגרבץ, לבעוט למישהו בביצים, ובשום אופן לא להיות מסודר, אלגנטי, או נקי.
הגיבור מגיב על ההנחיות באי-נחת, רוטן ללא הפסק, ולבסוף, למשמע ההימנון של גלוריה גיינור "I Will Survive" הוא אינו מסוגל להתאפק, פושט את החולצה ונותר ב-T שירט שחורה צמודה ומחמיאה, מניף ידיים באוויר ורוקד ממש כמו... הומו.
הקטע הזה מאשר ומפריך בו זמנית את הזיהוי האוטומטי בתרבות הפופולארית, ובחברה בת-זמננו, בין "גבריות" ו"הטרוסקסואליות". נערים שמתקלים זה את זה במשחק סטנגה בחצר, ומקללים זה את זה "הומו!" אינם מתכוונים לרמוז שחברם הפך לפתע לחובב אירוויזיונים ו-nrg גאווה, אלא מבקשים
להשפילו. הם חיים לפי המשוואה הסטריאוטיפית, שמזהה גבריות עם הטרוסקסואליות, ואילו נשיות נתפסת אצלם כתכונה הומואית ולפיכך נחותה, מעליבה, משפילה ובעיקר מאיימת.
הנשיות נתפסת כוויתור על היוקרה וטובות-ההנאה השמורות לילדים, נערים וגברים הממלאים את תפקידם המיני-מגדרי כראוי, על-פי הסטנדרטים של החברה הסטרייטית. הקודים של הגבריות נאכפים בצורה אכזרית, כפי שיעידו מי שנרדפו על-ידי בריונים בבית-הספר, למשל, או מי שהעזו להתעמת בכיתה י"א עם מורה לסוציולוגיה מתעבת שמאלנים, סוטים, וסוטים שמאלנים.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
גבריות כשלילת הנשיות
|
|
|
 |
|
|
|
לפי ההיגיון המאצ'ואיסטי, גבריות נבנית בראש ובראשונה על-ידי שלילה גסה של נשיות. כאשר ילד בן שמונה שחטף מכה בברך, בוכה, ואביו נוזף בו: "מה אתה בוכה כמו נקבה?!", הצאצא מפנים את המסר, שלהיות "נקבה" (מלשון "נקב", אגב, בניגוד ל"זכר" שזוכה להותיר אחריו זיכרון), פירושו להיות נחות, דפוק, סוג ב', אם לא סוג ז'. יתרה מזו, האישה מופחתת כך לכדי "נקבה", בדומה לנקבת יתוש, פרעוש, נחש, צ'ינצ'ילה או רוטוויילר.
הילד לומד מאביו, שלבכות פירושו להיות נשי, ולהיות נשי פירושו להיות חריג, מופרעות מהלכת הראוייה לנזיפה. אותו אב לא מאשים את בנו בחיקוי של נשים, אלא בכך שהוא ילד נשי, סיסי. בחברה שוביניסטית, המאבק נגד סיסיות זהה במידה רבה למאבק נגד הומואיות. אבות (ואמהות) אינם חוששים שהילד שמעדיף חוג ציור ופיסול בקלקר – ומתעב ג'ודו וקאראטה – יהפוך חלילה לאמן במקום לרואה-חשבון או מכונאי-רכב. החשש הגדול שלהם, הוא שהסיסיות של בנם היא רמז מוקדם להיותו הומו.
הורים השולחים את בנם ללמוד אמנויות-לחימה מעוניינים לא רק להקנות לו כלים חיוניים להגנה עצמית מול הבריונים המציקים לו. בסתר לבם, הם מקווים שהחוג יחשל לא רק את הגבריות השבירה של בנם, אלא ישריין באופן הרמטי את הסטרייטיות של הצאצא. הניסיון מלמד כי תרגילי-זריזות יפניים לא יחסנו את הצאצא מפני התעמקות בבריאן וג'סטין מ"הכי גאים שיש", הראל סקעת, עברי לידר ("באתי עם אחד, יצאתי עם אחר... בירידות אני דוהר"), קורין אלאל ("אנחנו זן נדיר, ציפור משונה / החלומות באוויר, הראש באדמה") או הרשמה לקורסים שלי על גברים ומיניות.
קורסים מסוג זה, חייבים את קיומם, במידה רבה, ללימודי נשים ומיגדר שהחלו להופיע בשנות ה-60 וה-70 במערב אירופה וארה"ב, ומתבססים על תיאוריות פמיניסטיות. בשנות ה-90 החלו להיפתח באוניברסיטאות ומכללות במערב אירופה וארה"ב קורסים ללימודי גברים. מי צריך לימודים כאלה?
גברים ונשים שרוצים להבין באופן יותר מעמיק את היחס של החברה, התרבות והתקשורת לגוף הגברי; להבין איזה תפקיד ממלא הפאלוס לא רק בתיפקוד המיני שלנו, אלא גם בצורת החשיבה הגברית על העולם; מה זה אומר להיות "גבר" ומה זה, להבדיל, "להיות גברי"; ומה הקשר בין ההבחנה הקשיחה בין "גבריות" ו"נשיות" ובין ההבנייה של הטרוסקסואליות.
כדאי להתעמק בלימודי-גברים, למי שרוצה להבין, מה זה אומר להיות "אבא", מה האבהות דורשת ממך, ולמה יחסי אבות ובנים כל-כך מורכבים? (וכולנו זוכרים את ניל טננט מה"פט שופ בויז" המבקש בשירו היפה "It's a Sin" משנות ה-80: "אבא סלח לי / ניסיתי לא לעשות זאת... כל מה שלימדת אותי, לא האמנתי בכך / אבא, נלחמת בי מאחר שלא היה לי איכפת / ועדיין אינני מבין").
|
|
|
|
|
|
|
 |
| אמנויות לחימה לחישול הגבריות? עברי לידר והצמוד החדש. צילום: עודד קרני
| /images/archive/gallery/541/268.jpg  |
|
|
|
|
|
|
|
מי פוחד מהקוקיצות?
|
|
|
|
|
|
|
בלימודי-גברים אנו מנסים להבין, מה יוצר ומחזק אחווה בין גברים, ועד כמה רחוק יכולה להגיע האינטימיות בין גברים במקום-העבודה, במגרש-הכדורגל ובמקלחות המשותפות בחדר-הכושר ובמילואים; מה הקשר בין בעלים, בעלות ובעילה; אילו פתרונות מציעה הגבריות החדשה, ואיך גברים יכולים להתחבר לפמיניזם; למה חלק מהגברים הסטרייטים כל-כך פוחדים מהומואים (ומה זה אומר עליהם); למה חלק מהגברים ההומואים כל-כך פוחדים מקוקיצות, אוחצ'ות וסיסיז (ומה זה אומר עליהם), ושאלת השאלות: כיצד ניפטר סוף-סוף מסטיות כמו שוביניזם, סקסיזם, גזענות, שינאת-זרים, הומופוביה ובורות, שאמנם היא לא סטייה, אבל בטח לא כבוד גדול.
הוזמנתי ללמד בשנת-הלימודים הקרובה שני קורסים, "מיניות" ו"מבוא ללימודי גברים", במסגרת התכנית ללימודי נשים ומיגדר (מייסודה של פעילת-השלום הפמיניסטית המזרחית ויקי שירן ז"ל) בבית-הספר ללימודים רב-תחומיים של בית-ברל.
ד"ר אראלה שדמי ושאר חברותיי הפמיניסטיות מבית ברל מאמינות שקורסים כאלה חייבים להיכלל בתכנית הלימודים. אני מאמין שלימודי נשים ומגדר מיועדים לכולם: סטרייטיות קצת קוויריות, בוצ'יות בג'ינס ושיער קצוץ, ליפסטיק דייקס, צפונבוניות ודרומיות, הומואים שריריים נשיים, דוגמנים בעלי מודעות פוליטית, מלכות-יופי אנרכיסטיות וטרנסג'נדריות לסביות על אופנועי "הארלי דיווידסון" שיפנטזו על ג'ודית בטלר יחד עם קציני חי"ר לובשי-שמלות וטייסים קרביים שהפכו לעקרות בית נואשות.
כולם מוזמנים לבוא ולרכוש תבונה קווירית.
פרטים נוספים על התכנית ללימודי נשים ומיגדר ניתן לקבל במזכירות המגמה ללימודי חברה וקהילה בבית-הספר ללימודים רב-תחומיים של המכללה האקדמית בית-ברל, טלפון 09-7476203.
| | | | | |
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
