• בריאות הגוף
• בריאות הנפש
• תזונה וכושר
• ניו אייג'
• קהילות בריאות
• הצג את כל הערוצים...

האושר ועונשו

השאלות שלא נשאלו, השאלות שלא נענו והשאלות שככל הנראה לא ייענו לעולם. אורי לוטן בניסיון אחרון לסכם את תעלומת אושו. אפילוג. תולדות הניו אייג', פרק 23

 

תקציר הפרקים הקודמים: חמש שנים לאחר שניסה להקים קומונה מהפכנית באורגון, הסתבך הגורו ההודי רג'ניש בפלילים, ניסיונות רצח, האזנות לא חוקיות ושימוש לרעה בזכויותיהם של הומלֶסים. הוא ונידון למאה שלושים וחמש שנות מאסר וגירוש מאמריקה. היתה זו הפעם השנייה שרג'ניש נמלט מזרועו של החוק. ב-1980 נמלט מפונה, אז המרכז הרוחני המשגשג ביותר עבור מחפשי האמת המערביים, והותיר מאחוריו קופת שרצים של חובות כספיים, מאבקי כוח ויצרים אפלים. בשובו להודו שינה את שמו לאושו ועשה את הבלתי אפשרי - הקים מחדש את פונה ואף הפך אותה מחדש למרכז רוחני מצליח, אף יותר מקודמו.

בעקבות השבועות האחרונים, בהם התעסקנו בהרפתקאותיו הגשמיות של רג'ניש-אושו, מתבקש לסכם ולהגיע למסקנות גם בדבר מורשתו הרוחנית, וגם בדבר הסערה בכוס תה שהתחוללה כאן סביבו. אני יודע שאני הכפית שערבבה את התה, אני מקווה שלא שברתי את הכוס מרוב להט, אבל ידעתי מלכתחילה שיתעוררו הדים. מה שלא ציפיתי הוא שהדיון ברג'ניש יהפוך להיות דיון בי. זו בהחלט לא היתה הכוונה. בכל זאת יש לי הרבה מה לומר, הרבה יותר מאשר יהיה לכם סבלנות לקרוא, אז קודם כל תודה לכל השש מאות ומשהו שהגיבו, ותרשו לי להקל על עצמי ולהזמין מכר ותיק, עיתונאי מנוסה שמכיר אותי מצוין, יש בינינו קשר טוב, והוא אחד הבודדים שמותר לו לבוא אלי בלי לצלצל מראש. מחוץ מזה הוא כבר ראיין את ליאונרד כהן  ובי.בי. קינג, אז הוא בטח יידע מה לשאול אותי. אורי לוטן מראיין את אורי לוטן.

אז מה האמת בכל מה שסיפרת?
בוא נצא מתוך נקודת הנחה שיש הבדל בין אמת ובין עובדות. האמת היא מושג אֶלַסטי, מה שהיה אמת אתמול הוא לא בהכרח אמת היום. עובדות לעומת זאת, הן מסמרים בקיר ההיסטוריה, ועד שלא מחליפים אותם במסמר אחר, הם המקום היחיד שעליו אפשר לתלות את התמונה. כל מה שנכתב בסדרה הן עובדות שעם כל הרצון הטוב אי אפשר להכחישן. הפליא אותי שיש עדיין מי שמתכחשים למה שידוע כבר למעלה מעשרים שנה. אבל מכיוון שגם את השואה יש מי שמכחיש כנראה שאין גבול לשלטון ההפחדה של המיינד. ואני לא אומר שהכחשת השואה והכחשת ההיסטוריה הרג'נישית נובעות מאותן סיבות. הראשונה תלויה באג'נדה פוליטית - ניאו נאציזם - והשנייה ברצון, הכן כשלעצמו, להגן על משהו שהוא מאוד יקר ללבם של המגיבים. אבל אם יש למישהו הוכחה שמשהו בסיפור אינו עובדה, חובת ההוכחה חלה עליו. בסופו של דבר אני הייתי נוכח בזירת הפשע ולהתווכח על עובדות שהן חלק מהאוטוביוגרפיה שלי, זה כמו להתווכח איתך שעכשיו יום ולא לילה.

בוא נצא מתוך נקודת הנחה שיש הבדל בין אמת ובין עובדות. האמת היא מושג אֶלַסטי, מה שהיה אמת אתמול הוא לא בהכרח אמת היום. עובדות לעומת זאת, הן מסמרים בקיר ההיסטוריה, ועד שלא מחליפים אותם במסמר אחר, הם המקום היחיד שעליו אפשר לתלות את התמונה. כל מה שנכתב בסדרה הן עובדות שעם כל הרצון הטוב אי אפשר להכחישן. הפליא אותי שיש עדיין מי שמתכחשים למה שידוע כבר למעלה מעשרים שנה. אבל מכיוון שגם את השואה יש מי שמכחיש כנראה שאין גבול לשלטון ההפחדה של המיינד. ואני לא אומר שהכחשת השואה והכחשת ההיסטוריה הרג'נישית נובעות מאותן סיבות. הראשונה תלויה באג'נדה פוליטית - ניאו נאציזם - והשנייה ברצון, הכן כשלעצמו, להגן על משהו שהוא מאוד יקר ללבם של המגיבים. אבל אם יש למישהו הוכחה שמשהו בסיפור אינו עובדה, חובת ההוכחה חלה עליו. בסופו של דבר אני הייתי נוכח בזירת הפשע ולהתווכח על עובדות שהן חלק מהאוטוביוגרפיה שלי, זה כמו להתווכח איתך שעכשיו יום ולא לילה.

"אשר לאמת - אני אתן לך ציטוט שאמר בן אדם מאוד חכם, "אני לא אומר את האמת אני אומר שקרים מועילים". אתה יודע מי אמר את זה? רג’ניש. האמת היא לא מה קרה אלא לָמה זה קרה, ומה היתה מעורבותו של הגורו עצמו. בגדול, אני חושב שתעלומת רג'ניש, מי הוא באמת היה, ומה היה תפקידו האמיתי, לא תיפטר לעולם. בא אדם, לוקח אלפי אנשים, מעביד אותם בפרך, צובר מיליונים, מבצע פשעים שהם לא רק נגד החוק אלא גם סותרים את המוסר האנושי הבסיסי, ובסוף נעלם, ומישהו ממשיך להתעשר על חשבון דברים שהוא אמר, ולהגן עליו כאילו היה צדיק הדור. זה יותר מרתק ממשולש ברמודה". 

 "לדעתי אין ספק שהוא היה מעורב. הקלטות ששילה הטמינה לו מדברות בעד עצמן למרות שהן לא קבילות מבחינה משפטית. אבל גם בלי הקלטות, לא יכול להיות מצב שהוא לא ידע. כל אמריקה ידעה והוא, החכם מכל אדם לא ידע? היתה לו טלוויזיה בחדר - היחידה בכל הקומונה, אגב. וטלפון, שאמנם היה מצותת החל משלב מסוים. כלפי חוץ הוא היה "בשתיקה" אבל הוא דיבר הרבה  מאוד עם האנשים שבתוך הארמון. ידוע שאת השיחות עם חברת רולס רויס הוא היה מבצע בעצמו. מעבר לכך, המעשים המטורפים - ההרעלות, ההאזנות, הנשק - לא נעשו על ידי סתם קבוצה של סניאסים מטורפים אלא על ידי האנשים שהוא עצמו מינה לנהל את החזון שלו. ואלה היו אנשים שהוא היה קשור איתם כל חייו. אם לא היה אימון הדדי בינו ובין המעגל הקרוב ביותר שלו, הוא היה צריך להחליף אותם אבל מסיבה לא ידועה הוא לא רצה או לא היה יכול".

"לדעתי

אין ספק שהוא היה מעורב. הקלטות ששילה הטמינה לו מדברות בעד עצמן למרות שהן לא קבילות מבחינה משפטית. אבל גם בלי הקלטות, לא יכול להיות מצב שהוא לא ידע. כל אמריקה ידעה והוא, החכם מכל אדם לא ידע? היתה לו טלוויזיה בחדר - היחידה בכל הקומונה, אגב. וטלפון, שאמנם היה מצותת החל משלב מסוים. כלפי חוץ הוא היה "בשתיקה" אבל הוא דיבר הרבה  מאוד עם האנשים שבתוך הארמון. ידוע שאת השיחות עם חברת רולס רויס הוא היה מבצע בעצמו. מעבר לכך, המעשים המטורפים - ההרעלות, ההאזנות, הנשק - לא נעשו על ידי סתם קבוצה של סניאסים מטורפים אלא על ידי האנשים שהוא עצמו מינה לנהל את החזון שלו. ואלה היו אנשים שהוא היה קשור איתם כל חייו. אם לא היה אימון הדדי בינו ובין המעגל הקרוב ביותר שלו, הוא היה צריך להחליף אותם אבל מסיבה לא ידועה הוא לא רצה או לא היה יכול".

יכול להיות מצב שבו שילה וגרורותיה סיממו אותו?"יכול להיות, הבחורות האלה היו מסוגלות לכל דבר. אבל אני יודע שהיו אנשים שהתריעו בפניו על מה שהתרחש והוא בחר להתעלם. היה בחור בשם ברֶנט שהיה סניאסי נאמן וגם עורך דין ויועץ ארגוני, ובשלב מסוים הוא הוזמן לייעוץ על ידי כמה מדורשי טובתו של רג’ניש. הוא הכין תוכנית שלמה להבראת הקומונה, אבל התוכנית נדחתה וברנט סולק יחד עם האנשים שיזמו את המהלך. לא ייתכן שהוא היה השה התמים שהולך שולל על ידי חבורה של פושעות. אם כן, למה הוא ברח? היו לרשותו טובי עורכי הדין באמריקה, אנשים שהיו מוכנים לחרף את נפשם למענו, הוא היה יכול להוכיח כמו כלום את צדקתו ולצאת מנצח. אבל הוא ברח. פעמיים. זה לא מראה על תום לב".

"יכול להיות, הבחורות האלה היו מסוגלות לכל דבר. אבל אני יודע שהיו אנשים שהתריעו בפניו על מה שהתרחש והוא בחר להתעלם. היה בחור בשם ברֶנט שהיה סניאסי נאמן וגם עורך דין ויועץ ארגוני, ובשלב מסוים הוא הוזמן לייעוץ על ידי כמה מדורשי טובתו של רג’ניש. הוא הכין תוכנית שלמה להבראת הקומונה, אבל התוכנית נדחתה וברנט סולק יחד עם האנשים שיזמו את המהלך. לא ייתכן שהוא היה השה התמים שהולך שולל על ידי חבורה של פושעות. אם כן, למה הוא ברח? היו לרשותו טובי עורכי הדין באמריקה, אנשים שהיו מוכנים לחרף את נפשם למענו, הוא היה יכול להוכיח כמו כלום את צדקתו ולצאת מנצח. אבל הוא ברח. פעמיים. זה לא מראה על תום לב".

אז מה ההשערה שלך?
"שוחחתי עם שני חברים שלי בימים האחרונים, שניהם הגיעו לפונה יחד איתי ועברו פחות או יותר אותו מסלול. כולנו מסכימים שמלכתחילה, כבר בפונה א', היו שקרים, או לפחות עיוותים של האמת. ואני פשוט לא אוהב שמשקרים לי. אפילו לא למען מטרה נעלה כמו "הארה". אחת ההשערות שלנו היתה שרג'ניש ושילה היו תלויים זה בזה בגלל איזשהו עניין לא ידוע. קרוב לוודאי כספי. הוא לא יכול היה לסלק אותה, והיא לא יכלה להוקיע אותו. ההסבר השני הוא שרג'ניש רצה - פשוטו כמשמעו - לכבוש את אמריקה. כמו שהכריז - להיות הבודהה של אמריקה כולה. הרי היה לו כל מה שצריך, עיר יותר גדולה מסן פרנסיסקו, צוות נאמן בלי סייגים וכסף כמו חרא. אם הוא הצליח לשעבד שלושים-חמישים אלף איש, ביניהם העשירים ביותר באמריקה ומהמוחות המבריקים ביותר שבה, אז למה לא את אמריקה כולה? הבעיה היא שהוא פשוט לא הבין את אמריקה. הוא הגיע בתחילת שנות השמונים כשלעולם המערבי כבר נמאס מגורואים ומיסטיקות הודיות, ובפרט מכתות, אחרי מה שקרה בג'ונסטאון בקליפורניה.

"גם הבגדים שלו, אם אתה בא לאמריקה במטרה לכבוש אותה אתה לא מתחיל עם גלימה תיאטרלית ואקסטראוואגנצות הוליוודיות, בפרט לא בעיצומו של משבר כלכלי ובריאותי, כפי שהיה המצב בתחילת שנות השמונים. גם בודהה צריך להתאים את עצמו למילייה התרבותי שבו הוא רוצה לפעול. בכל אמריקה לא היה אדם אחד שהתלבש כמוהו, שלא לדבר על אדם שהחזיק תשעים ושבעה רולס רויסים. בשביל אנשים מסוימים זה אולי נראה כהתרסה, חלק מהמטרה שלו להוקיע את הממסד בדרכו שלו, וסיפור ההומלֶסים, בתקופה שהומלסיות היתה בעיה משמעותית מאוד באמריקה, בעקבות הקיצוצים שעשה ממשל רייגן בתוכניות הרווחה הפדרליות. אפשר לראות בזה חלק מהבדיחה הקוסמית שלא הבנו, אבל אסור גם לשכוח שהבדיחה הזאת נעשתה על גבם של אנשים רבים, אלפים. ומדובר ב-40 מיליון דולר רק לסעיף הרכב, כאשר אפילו לא פרוטה אחת מיותרת הושקעה לשיפור מצבם של העובדים במחנה. יש מדינות שאין להן תקציב רכב כזה. מה שבעצם מחזיר אותי להנחת היסוד שלי שהוא היה אמנם אדם חכם, לא מושלם, אבל מאוד לא ישר. איפשהו בדרך להארה הוא איבד את העניין במושגים שוליים כמו אתיקה והגינות. וזה לא הדבר היחיד שמראה שהוא לא הבין את אמריקה. אתה לא יכול להתעסק בתהליך הדמוקרטי האמריקאי, כי זה דבר שכל האמריקאים, לא כל שכן הקהל שהוא פנה אליו, מאוד רגישים לו, ואתה לא יכול להקים מחנה עבדים בשנות השמונים בלב אמריקה בלי להיכנס לצרות. ואם למישהו יש הגדרה טובה יותר לאנשים שעובדים שתים עשרה שעות ביום שבעה ימים בשבוע בלי שכר, אני אשמח ללמוד אותה. ואתה לא יכול לגלגל מאות מיליונים ולרשום את עצמך כמוסד לצדקה. זה עובד בהודו, גם לא תמיד, אבל לא באמריקה".

למרות הכל יש משהו חיובי שאתה רואה בו? למדת ממנו משהו?
"בוודאי. קודם כל יש לי זיכרונות נהדרים מימים קסומים, ובניגוד למה שחושבת האופוזיציה אני לא נזכר בהם בצער או במרירות, אלא דווקא בחיוך. עשיתי הרבה דברים מטורפים בימי נעורי, וזה עוד אחד מהם. היה שם הרבה טוב. אנשים נהדרים, ואהבה גדולה בין כולם, והיתה הרגשה של אנרכיזם בפעולה. זה מה שמשך אותי בכל אופן. הרי כבר לפני כן חייתי בסיטואציות אנרכיסטיות, בלונדון למשל, שממנה הגעתי לפונה, הייתי חבר בקבוצה אנרכיסטית של ממש, אבל זה כבר עניין לסיפור אחר, ואני עדיין חושב שפונה א' היתה בועה אנרכיסטית בעולם שהיה אחר מאוד מהעולם של היום. כמו שהגיבה מישהי, היום זה לא היה קורה. יש מילה גרמנית מצוינת "צַייטִגַייסִט" שבאופן מילולי אפשר לתרגם אותה כרוח התקופה, אלא שהמילה גייסט בגרמנית מקבילה למילה Ghost באנגלית, כלומר יש כאן איזשהו רמז לרוח במובן היותר גבוה, ספיריט כלשהו ששולט בתקופה מסוימת. הצייטגייסט של סוף שנות השבעים, שבהן למעשה התגשמו הרבה מהחלומות של שנות השישים, הוא שמשך אליו כל כך הרבה אנשים, ואנשים איכותיים, ואין ספק שהתמהיל "רוחניות-סקס" עבד. זו התחסדות לומר שהאלמנט הרוחני היה מה שמשך את האלפים. סקס הוא אנרגיה עצומה, היא כבר גרמה למלחמות והפילה אימפריות. זה אמנם לא היה המקום היחיד שבו אפשר היה להיסחף בסקס, אבל שם היה לזה מימד נוסף, היתה לזה גושפנקא רוחנית. "מעבר לזה, היתה שם חגיגה בלתי פוסקת, ואנשים הגיעו לתובנות עמוקות של ממש. אני לא חושב שאפשר לסכם את תורתו של רג'ניש, אולי בספר, כי הוא בעצם דיבר על הכל, ולעתים קרובות סתר את עצמו אבל הצורה שבה הוא הגיש את הדברים בהחלט עוררה תובנות, בדרך כלל חיוביות, ואצל אנשים מסוימים שליליות ואפילו הרסניות.

ואצלך?
"זה לא פשוט להצביע על משהו מסוים, וזו לא התחמקות, משום שתהליך הגילוי העצמי נמשך אצלי כבר מילדות, והוא לא מחולק באופן מתמטי למחלקות. רג'ניש בהחלט מהווה חלק נכבד מהתשתית הרוחנית שלי, אבל הוא לא היחיד. ויכול להיות שללא הסביבה, כלומר האנשים האחרים בפונה שגם הם היו עסוקים בחיפוש עצמי, לא הייתי לומד בכזו אינטנסיביות. זו היתה מעבדה קבוצתית. אבל למדתי גם מאנשים אחרים, הוא אולי היה הראשון שאפשר לי להגשים את הרצון לחיות בקומונה שלא תהיה מבוססת רק על אגו וכסף - למרות שבדיעבד הבנתי שהיה שם הרבה מאוד אגו והרבה מאוד כסף - הוא גילה בפני משהו שלא הייתי בכלל מודע לו קודם - מודעות. הוא העביר את הפוקוס שלי מהראש ללב, קירב אותי לעצמי מבחינת מה שאני באמת רוצה להיות, ועימת אותי עם הרבה דברים שהדחקתי. למדתי לא לקנא, למדתי להבחין בין המסכה שאני לובש לבין האני האמיתי שלי, והכי חשוב, הפכתי ליצור אוהב יותר, פתוח יותר, והכי חשוב - נוח יותר. זה פחות או יותר מה שאני יכול להגיד במילים. אני חושב שהייתי עוזב אותו גם אלמלא מה שקרה משום שגיליתי שאני לומד מאנשים אחרים, אפילו סתם אנשים, לאו דווקא מורים או סופרים, והכי הרבה אני לומד ממוזיקה.

"אם לשים את האצבע על דבר אחד, המשפט החזק ביותר של רג’ניש היה "אם אתה פוגש את הבודהה על הדרך הרוג אותו". זה מה שעשיתי אחרי שבע שנים שבהן היינו קשורים. השלכתי את המאלה שלי מגשר הגולדן גייט בסן פרנסיסקו. הטבעתי אותו. אני מכיר מישהי ששרפה את המאלה שלה, אני חשבתי שזה יותר יפה להיפרד ממנו ככה. מהבחינה הזאת אני סניאסי אמיתי, הרגתי את הבודהה כי הבנתי שאין לי יותר צורך בו. אני הבודהה של עצמי, ואני בהחלט לא מתכוון לומר שאני מואר או משהו כזה".

והפרידה היתה קשה?
"מאוד. כמו כל פרידה מאדם אהוב. תקופת ההחלמה, הייתי אומר אפילו גמילה, היתה קשה. הייתי אחד מקבוצה די גדולה של סניאסים בקליפורניה, כולל אשתי לשעבר אוולין, והיתה לנו מעין קבוצת תמיכה פרטית. זה היה כמו להיוולד מחדש, כי התברר לי שבתקופה שבה הייתי סגור בקונכייה הרג’נישית החמצתי הרבה דברים בעולם האמיתי, או ששכחתי שהם קיימים, בעיקר היכולת להקשיב לאנשים שלא חושבים כמוני".

"מאוד. כמו כל פרידה מאדם אהוב. תקופת ההחלמה, הייתי אומר אפילו גמילה, היתה קשה. הייתי אחד מקבוצה די גדולה של סניאסים בקליפורניה, כולל אשתי לשעבר אוולין, והיתה לנו מעין קבוצת תמיכה פרטית. זה היה כמו להיוולד מחדש, כי התברר לי שבתקופה שבה הייתי סגור בקונכייה הרג’נישית החמצתי הרבה דברים בעולם האמיתי, או ששכחתי שהם קיימים, בעיקר היכולת להקשיב לאנשים שלא חושבים כמוני".

ונותרו משקעים של שנאה או נקמה?
"או. הנה הגענו לנקודה. המילה שנאה הופיעה כמעט בכל התגובות הסניאסיות לכתבה. זה מדהים אותי שאנשים שקראו כל כך הרבה ספרים של רג'ניש עדיין חושבים שכל מה שהוא לא אהבה הוא שנאה. נכון, היתה אהבה גדולה והיא חלפה. זו לא פעם ראשונה, לא בחיים שלי ולא בחיים של כל אדם נורמלי. טבען של אהבות שרובן חולפות בסופו של דבר ואין פירוש הדבר שהן מתחלפות בשנאה. בין אהבה ושנאה יש קשת אינסופית של רגשות. כמובן שבהתחלה היה כעס, אבל זה התחלף במין סוג של הומור. כיום אין שום שנאה, ולא אכפת לי אם בפונה מאמינים לי או לא. השנאה היחידה היתה בתגובותיהם של הסניאסים, קראתי את כולן, כל השש מאות ומשהו שהגיעו לכתבה שלי ואת כל התגובות לכתבה של עוטסב. "כשהביטלס התפרקו ג'ון לנון אמרIt is not the end of the world it is just a rockroll band breaking up, בדיעבד פירוק הביטלס נראה לי יותר משמעותי מקריסת חזונו של רג'ניש.  אבל אין אפילו שמץ של שנאה".

"או. הנה הגענו לנקודה. המילה שנאה הופיעה כמעט בכל התגובות הסניאסיות לכתבה. זה מדהים אותי שאנשים שקראו כל כך הרבה ספרים של רג'ניש עדיין חושבים שכל מה שהוא לא אהבה הוא שנאה. נכון, היתה אהבה גדולה והיא חלפה. זו לא פעם ראשונה, לא בחיים שלי ולא בחיים של כל אדם נורמלי. טבען של אהבות שרובן חולפות בסופו של דבר ואין פירוש הדבר שהן מתחלפות בשנאה. בין אהבה ושנאה יש קשת אינסופית של רגשות. כמובן שבהתחלה היה כעס, אבל זה התחלף במין סוג של הומור. כיום אין שום שנאה, ולא אכפת לי אם בפונה מאמינים לי או לא. השנאה היחידה היתה בתגובותיהם של הסניאסים, קראתי את כולן, כל השש מאות ומשהו שהגיעו לכתבה שלי ואת כל התגובות לכתבה של עוטסב. "כשהביטלס התפרקו ג'ון לנון אמרIt is not the end of the world it is just a rockroll band breaking up, בדיעבד פירוק הביטלס נראה לי יותר משמעותי מקריסת חזונו של רג'ניש.  אבל אין אפילו שמץ של שנאה".

והתגובות פגעו בך?
"תראה אני מסוג האנשים שנוטים להיפגע אישית גם כשמכונת הכביסה שלהם מפסיקה לעבוד, או אם מונית לא עוצרת לי ברחוב. אבל היה אחד שאפילו רמז שסופי קרב, וכמובן שהתחלתי לחשוב על סלמאן רושדי. באופן כללי אפשר לומר שתגובות הסניאסים מראות יותר עליהם מאשר עלי, כמו ההוא מדנמרק שמסיק מהכתבה על אופיי ובעיותיי הנפשיות. קצת מוגזם, לא? היתה תגובה אחת, כולם יודעים של מי, שהיתה ממש מלוכלכת, והיתה בחורה אחת, דווקא בכתבה של עוטסב, שתיארה את עצמה כסניאסית שפויה ומישהו הגיב ואמר לה שזה לא יכול להיות גם סניאסית וגם שפויה, ותשובתה היתה "אז לא". זה סוג התשובות שאני אוהב, וכך גם אני הייתי עונה, למעשה כך הגבתי בתקופה הסניאסית שלי, וגם אז לא היתה חסרה ביקורת מבחוץ. אם טוב לי, אם אני אוהב משהו, הדבר האחרון שמזיז לי זה מה כותבים עליו בעיתון.Feeling good is good enough for me  כמו שאומרת ג'ניס ג'ופלין".

הוא עדיין מעניין אותך כיום?"לא. חוץ מארבעת השבועות האחרונים שבהם כתבתי את הסדרה. יש בחיי אנשים יותר מעניינים ויותר מועילים.
"לא. חוץ מארבעת השבועות האחרונים שבהם כתבתי את הסדרה. יש בחיי אנשים יותר מעניינים ויותר מועילים.

אז למה בכל זאת כתבת עליו ועוד בחמישה פרקים?מאותה סיבה שאני כותב על הכל. חנוך לוין אמר שאדם כותב הכי טוב מתוך עצמו. לא הייתי כותב על קרישנמורטי או מאדאם בלבצקי או גורדג'ייף אם לא היתה לי איזושהי פינה בלב עבורם. הסיבה שהקדשתי לו חמישה פרקים היתה כי היה לי הרבה מה לומר, ומכל האנשים שהופיעו בסדרה זה הנושא שאני מכיר הכי טוב".

מאותה סיבה שאני כותב על הכל. חנוך לוין אמר שאדם כותב הכי טוב מתוך עצמו. לא הייתי כותב על קרישנמורטי או מאדאם בלבצקי או גורדג'ייף אם לא היתה לי איזושהי פינה בלב עבורם. הסיבה שהקדשתי לו חמישה פרקים היתה כי היה לי הרבה מה לומר, ומכל האנשים שהופיעו בסדרה זה הנושא שאני מכיר הכי טוב".

יש לך איזשהו מסר לסניאסים של היום?
"מסר זו מילה חזקה מדי. אני לא רוצה להיות בן אדם ששולח מסרים, כי אני לא רוצה להיות אחראי לתוצאות. ההבדל העיקרי בינינו - פונה א' והסניאסים של היום - הוא שהמורה שלהם מת, בעוד שלנו היה מורה חי ובועט. הבעיטות שלו כאבו קצת לפעמים, אבל לפחות הוא היה שם, בעוד שעכשיו הם יושבים מול כיסא ריק. יכול להיות שקורים שם דברים נפלאים, אבל לא יעזור שום דבר, וכל התיאוריות שבעולם לא ישנו את העובדה שהאיש החזיר את נשמתו לבוראו. כמו התוכי של מונטי פייטון. מה שנשאר זה המילים, וכל מיני אנשים שמינו את עצמם להיות המדיום שדרכו המאסטר מגיע לתלמידיו. את זה אני לא קונה. מצטער. מילים יכולות לעזור, הן יכולות גם להרוס, אבל לבנות חיים שלמים סביב מילים, מצודדות ככל שתהיינה, זה כמו לנסות לפתוח דלת עם ספגטי. אני באמת שמח שזה עושה טוב לאנשים, בגדול אני רואה את זה כהרפתקה שמתאימה לאנשים צעירים בתקופה מסוימת, אבל צריך לדעת מתי לעזוב. זה קשה, אבל גם את הרחם היה קשה לעזוב, שלא לדבר על המיטה בבוקר. בשום אופן אני לא רוצה לקחת מהאנשים בפונה של עכשיו את מה שיש להם. מי שיתפכח יתפכח, ומי שלא כבר ידאג לעצמו איכשהו. אבל חשוב שהם יבינו שמה שקורה להם הוא לא בזכות רג'ניש. הוא היה אדם על כל רמ"ח ושס"ה - כמונו. מה שקורה להם זה בזכות עצמם. מילים לעולם לא תוכלנה להיות תחליף למורה אמיתי, וגם אם בגיל עשרים וחמש נראה לך שתרצה להישאר בפונה לנצח, זה עלול להשתנות. כבר היינו בסרט הזה. אני גם לא מתלהב מהשילוב בין פסיכולוגיה פוסט-מודרנית ומיסטיקה הינדית. לדעתי אלה שני הפכים, הסדנאות המודרניות, עם כל הכבוד, הן עוד שלוחה של אדון המחשבות. אגו הוא מושג פרוידיאני, ואין אדם יותר שכלתני מפרויד. לעומת זאת, מה שחשוב זה אם זה עובד או לא. מסתבר שלגבי אנשים מסוימים זה עובד ולגבי אחרים לא. הרי לא חסרים אנשים שברחו גם מפונה ב'.

אז מה בעצם קרה לרג'ניש עצמו.
"לדעתי הוא פשוט השתגע. או מעודף תרופות, או מעודף בצע".

ואפשר להפריד בין האיש ותורתו?
"תראה, אלן גינזברג הודה שהוא פדופיל, תופעה מחליאה לכל הדעות. אבל זה לא מונע ממני להתפעל כל פעם מחדש מכישרון הכתיבה המופלא שלו. אני נגד סמים קשים ואלכוהוליזם ובכל זאת גיבורי התרבות שלי, מוצארט, לנון, דילן, גרסייה, היו כולם מכורים בצורה כזו או אחרת. אבל כשמדובר במורה רוחני שאמור להתוות עבורך דרך לחיים בריאים ושלמים יותר, זה כבר הרבה יותר בעייתי. מי שזה לא מפריע לו, שיבושם לו. לי הרבה יותר מתאים לעשות את המדיטציה של פרם ראוואט, למשל, שהוא המורה האידיאלי לעולם כפי שהוא היום, והוא עובד בעיקר בעולם השלישי עם אנשים עניים שהידע שהוא מחלק להם בחינם הוא האפשרות היחידה שלהם לחוות שמחה פנימית שאינה תלויה בגורמים חיצוניים. או קרישנמורטי שהוא האדם החכם ביותר בעולם לדעתי.

"תראה, אלן גינזברג הודה שהוא פדופיל, תופעה מחליאה לכל הדעות. אבל זה לא מונע ממני להתפעל כל פעם מחדש מכישרון הכתיבה המופלא שלו. אני נגד סמים קשים ואלכוהוליזם ובכל זאת גיבורי התרבות שלי, מוצארט, לנון, דילן, גרסייה, היו כולם מכורים בצורה כזו או אחרת. אבל כשמדובר במורה רוחני שאמור להתוות עבורך דרך לחיים בריאים ושלמים יותר, זה כבר הרבה יותר בעייתי. מי שזה לא מפריע לו, שיבושם לו. לי הרבה יותר מתאים לעשות את המדיטציה של פרם ראוואט, למשל, שהוא המורה האידיאלי לעולם כפי שהוא היום, והוא עובד בעיקר בעולם השלישי עם אנשים עניים שהידע שהוא מחלק להם בחינם הוא האפשרות היחידה שלהם לחוות שמחה פנימית שאינה תלויה בגורמים חיצוניים. או קרישנמורטי שהוא האדם החכם ביותר בעולם לדעתי.

"גם מבחינה תיאורטית רג'ניש הוא לא סוף הדרך. מי שנועל את עצמו, ועוד בגיל צעיר, בתוך פולחן אישיות כל כך קיצוני, נידון להחמיץ הרבה דברים יפים שקורים סביבו. הטבע למשל. טיול ביער או סתם גננות יכולים להיות פי אלף יותר חזקים מאלף גורואים. ורג'ניש היה מנותק לגמרי מהטבע. למעשה הוא היה מנותק לגמרי מבני אדם, ובמידה רבה מעצמו. הוא חי כאילו אין לו גוף למרות שהטיף לתלמידיו לשחרר את האנרגיות הפיזיות שלהם".

"החיים ימשיכו, העולם ימשיך להסתובב, ובעוד שבועיים שלושה אף אחד לא יזכור את הכתבות האלה. לפחות באינטרנט מיותר לומר שעם הכתבות של אתמול עוטפים דגים. אני חושב שפונה תמשיך לשגשג, אבל זה תמיד יהיה דיסנילנד לבריאות הנפש למי שיכול להרשות לעצמו, כספית ונפשית, להקדיש פרק זמן כלשהו להרפתקה הזאת. אישית, אני חושב שהקדשתי לה קצת יותר מדי זמן, אבל כל אחד והקצב שלו".

"החיים ימשיכו, העולם ימשיך להסתובב, ובעוד שבועיים שלושה אף אחד לא יזכור את הכתבות האלה. לפחות באינטרנט מיותר לומר שעם הכתבות של אתמול עוטפים דגים. אני חושב שפונה תמשיך לשגשג, אבל זה תמיד יהיה דיסנילנד לבריאות הנפש למי שיכול להרשות לעצמו, כספית ונפשית, להקדיש פרק זמן כלשהו להרפתקה הזאת. אישית, אני חושב שהקדשתי לה קצת יותר מדי זמן, אבל כל אחד והקצב שלו".

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...