
לואיס פביאנו וקאקה, הערב צילום: אי-אפ-פי
אבל הסיפור של המשחק הזה התחיל דווקא לקראת סיומו. קאקה, שבדרך כלל נחשב לשחקן רגוע, החליט לא לשתוק על העבירות של שחקני חוף השנהב, ששלחו את אלאנו נאנק מכאבים לחדר ההלבשה, נכנס בפעם הראשונה בטורה וראה את הצהוב. כמה דקות לאחר מכן, מרפק שלו, בתוספת הצגה קלילה של קייטה, גרמו להרחקתו של אחד השחקנים ההוגנים ביותר, שלא ממש שלט על עצמו.
אבל עד לדקות של הכסאח היה לנו משחק ועוד איזה משחק. הברזילאים התנפלו מהפתיחה על הנבחרת של סוון גוראן אריקסון, שהעזה לנסות ולשחק פתוח מול הסלסאו. זה לא החזיק יותר מדי מעמד. לואיס פאביאנו, אחד שיודע משהו
על כיבוש שערים, חגג עם שני שערים נהדרים. למרות שהשני היה עמוס בנגיעות יד, עדיין היה מדהים לראות חלוץ עם שליטה כל כך נהדרת ברחבה. השיפוט של הצרפתי סטפן לנוואה כנראה לא ייכנס לספר הזהב של פיפ"א.
ברזיל נראית כמו כמועמדת הבכירה ביותר לקחת את התואר. ההגנה חזקה, היריבות מפחדות והכי חשוב, הם נראים כמו קבוצה מחוברת. לפני המונדיאל לקח דונגה את הקבוצה שלו למסע משחקים באפריקה מול נבחרות קיקיוניות, אולי זה המתכון להצלחה?
מחר ייפגשו רונאלדו וחבריו עם הבונקריסטים מצפון קוריאה שהם יודעים שהם חייבים לנצח כיוון שהם פוגשים את ברזיל במשחק האחרון. גם בלי קאקה, זאת הולכת להיות חגיגה פורטוגזית.