
לנדון דונובן חוגג את שער הניצחון, היום צילום: רויטרס
זה היה סיום מדהים למשחק שהיה לא פחות ממרתק. האלג'יראים החזיקו את החבורה של בוב בראדלי על תיקו מאופס במשך 92 דקות, כשארה"ב שולטת במשחק לחלוטין ופשוט לא מפסיקה להחמיץ. במקביל, אנגליה עלתה ליתרון מול סלובניה, והאמריקאים ידעו שאם לא יצליחו להבקיע, הם ימצאו את עצמם בחוץ.
> לנדון דונובן: אני עדיין בהלם
זה לא שאלג'יריה שיחקה בונקר. הבחורים בירוק דווקא הגיעו למספר מצבים והיו יכולים להשיג ניצחון שהיה נותן גם להם סיכוי להעפיל לשלב הבא. אבל רוב המחצית השנייה התנהלה בשטח של אלג'יריה, ושער - כך נראה - היה רק עניין של זמן. רק שהזמן הזה לא הגיע, ושריקת הסיום במשחק המקביל (שהחל 2 דקות קודם לכן. בפיפ"א לא למדו ממשחק השרוכים?) שלחה את הסלובנים לחגוג עלייה. מוקדם מדי.
דקה
לסיום המשחק היה זה לא אחר מאשר לנדון דונובן, ואין שחקן אחר בנבחרת ארה"ב שהגיע לו להבקיע. אינספור כדורים הוא חילק לחלוצים שלו, אף אחד מהם לא הסתיים בשער. בסוף הוא קבר את הכדור שהגיע אליו ברשת והפך לגיבור לאומי. אחרי שהחגיגות יסתיימו יתפנו בארה"ב להתפלל שמשחקי בית ד' לא ישלחו את נבחרת גרמניה אל המקום השני. לא בטוח כמה דונובן יוכל לעזור נגד שוויינשטייגר והחברים.