בייבי, הבוס שלך לא יוצא מהשירותים

עלילת המתח המינורית והמטרידה של "למינג" מבהירה מדוע דומיניק מול מסומן כאחד הבמאים המקוריים של הקולנוע הצרפתי העכשווי

ענת ביגר | 24/11/2005 14:00

למינג היה חיה מוזרה, והסרט הנושא את שמה הוא סרט מוזר אף הוא. המכרסם הסקנדינבי הקטן שבכל דור מבצע התאבדות המונית במרחבים הארקטיים ריתק את דימיונם של רבים, בינהם גם במאי הסרט. השימוש בלמינג שנתקע בצנרת, הן כמניע לעלילה והן כאלגוריה, היא בדיוק האלמנט שמאפיין את חשיבתו המקורית של דומיניק מול. המוזרות והמקוריות הללו יוצרות סרט מתח מיסתורי, המשלב את העל-טבעי עם ריאליזם מדויק, והתוצאה היא סוריאליסטית ומצוינת.

אלן גטי (לורן לוקאס), טכנאי היי-טק מבריק, ואשתו המקסימה בנדיקט (שרלוט גינצבורג) עוקרים בעקבות הקריירה של אלן ועוברים לגור בדרום צרפת. ערב אחד הם מזמינים את הבוס, ריצ'רד פולוק (אנדרה דוסולייה) ואשתו אליס (שרלוט רמפלינג) לארוחת ערב שמסתיימת באופן בלתי צפוי. משלב זה ואילך דברים מתחילים להשתבש, וגוררים סדרת אירועים תמוהים אך אפשריים, שכוללים דיאלוגים מקוריים, סצינות פיתוי, מוות ותאונות, ומכרסמים קטנים, שיובילו לסוף המפתיע של העלילה.

בפעם הבאה לא מזמינים את הבוס. גיסנבורג ולוקאס יחצ

במסורת הנהדרת של היצ'קוק, פולנסקי ולינץ', מול יוצר סיטואציות מינוריות, שיחד עם העולם הפסיכולוגי המורכב והמושך של ארבע הדמויות, מהדקות את המתח לאורך 128 הדקות של הסרט.

אלן ובנדיקט הם הזוג הצעיר המושלם, החי בבית מקסים ומקיים מערכת יחסים אידיאלית (שגררו מהקהל אנחות של קנאה). לרוע מזלם הם נסחפים לתוך מערכת היחסים הפרוורטית בין אליס הסקסית והמעורערת ובין דמותו המורכבת של פולוק, איש עסקים מבריק אך גם צרכן כפייתי של נערות ליווי.

אל תוך השלמות, שמתבטאת בחללים מודרניים ומעוצבים- חדר ההדגמה הטכנולוגי של אלן, הדירה של בני הזוג- מסתננים אפלה ופחד, חדירת הביזאר אל הנורמלי.

המשחק של כל אחד מארבעת השחקנים הוא הטוב ביותר לסוגו. לוקאס (ששיחק בסרטו הקודם של מול "הארי, חבר אמיתי") מגלם באופן משכנע את צעיר המבריק, המאמין בשליטה עצמית טכנולוגיה והיגיון, שרלוט גינסבורג מקסימה ופתוחה, שרלוט רמפלינג (ששיחקה לאחרונה ב"בריכת שחייה") חזקה ומפתה, ופולוק מעניין.

חזקה ומפתה במשקפי שמש. רמפלינג יחצ

בין השרשרת המדויקת של אירועים הזויים ומאיימים ראויה במיוחד לציון הסצינה באגם, שם בנדיקט משחזרת את סצינת הפיתוי של אליס, ושתי הנשים נעשות דומות באופן פתולוגי. זהו רגע מטריד ויפהיפה שבו אלן מבין שהוא אינו מכיר יותר את אשתו ואת המציאות סביבו. הסרט פונה אל הפחדים שלנו מפני שינוי ואל משיכתנו לשינוי, אל הרצון הסמוי לערער את שיווי המשקל וליפול אל תוך התהום, שמשולב בחרדה שלנו מפני אובדן הנורמלי.

השילוב של מול בין מוכר וזר, מושך ודוחה, מאפשר חוויה אפקטיבית של מתח מורכב והשתקעות בתוך העולם ההזוי של הסרט. השימוש המינימליסטי והמתמטי כמעט במוזיקה וברעשים משמשים כנדבך נוסף בחווית המתח, ומזכירים בהכרח את קובריק והיצ'קוק.

מול מסומן בצדק כאחד מהקולות המקוריים והמיומנים ביותר בקולנוע הצרפתי והסרט נבחר לפתוח את פסטיבל קאן האחרון. הסרט איננו מציע תמות פילוסופיות אלא חוויה אפקטיבית של מתח והרהור טורדני על המהות האנושית.