מיהו אשכנזי
האליטה הישראלית או חנונים נרדפים? שרידים של תרבות מפוארת או יצורים מנותקים שמתכחשים לשורשיהם? סרט של דני דותן ודליה מבורך שיעלה במוצאי שבת בערוץ 2, דן בשאלה מיהם האשכנזים החדשים, ואם יש בכלל דבר כזה
"רצינו להעמיד את האשכנזים מול מראה, שידברו על עצמם", מסבירים דני דותן ודליה מבורך, יוצרי הסרט "האשכנזים" שישודר במוצאי שבת (23:00) בערוץ 2. במרכז הסרט הדור הצעיר שנולד בארץ להורים או לסבים יוצאי אשכנז. "רצינו שהם יעמדו, ויסבירו מה עושים אירופים במזרח התיכון, איך הם מרגישים אחרי שסימנו אותם כמדכאים מקצועיים, אם זו גאווה או בושה להיות אשכנזי בישראל, ובכלל, מה זו גזענות אשכנזית או איך מדברים אצלנו בבית כשה'לא אשכנזים' לא שומעים", אומרים דותן ומבורך. הסרט של דותן ומבורך (אשכנזי ובולגרייה), מציג דרכים שונות להתמודד עם שאלת הזהות האשכנזית דווקא בקרב הצבר התל אביבי.
היוצרים מלווים שני סיפורים מרכזיים: הראשון של אסף גלאי, סטודנט לתואר שני בספרות יידית ומייסד התנועה "זהות אשכנזית", והשני של איתמר הנדלמן בן כנען, שגדל כהנדלמן בשכונה, שינה את שמו לבן כנען, ואז הכיר את אולגה, עולה חדשה מרוסיה שחיברה אותו מחדש לשורשיו. היום אם תתקשרו אל הנדלמן, במענה הקולי יש הודעה ביידיש, ביום שישי הוא מקדש בדיאלקט אשכנזי, ובטקס החתונה שלו הוא החליף את הדי-ג'יי בכליזמרים.
חוץ מגלאי ומהנדלמן מציג הסרט גם את המאייר ירמי פינקוס ואת הקומיקס שלו, שבמרכזם קשישה אשכנזית בישראל, ואת תמר בן תור, רוקיסטית ששרה ביידיש.
ארבעתם מאופיינים בחיטוט מעמיק בשאלת זהותם ושורשיהם. כדי לא ליפול לוויכוח הקלאסי שבין האשכנזים למזרחים, החליטו דותן ומבורך לעשות סרט "לבן על לבן": אשכנזים שמדברים על עצמם, בלי מזרחיים שיגיבו.
"כשדודה שלי התחתנה עם עיראקי, אמרתי לאבא שלי: 'סוף סוף יהיו לנו ס??רים במשפחה'. נמאס לי כבר מכל המקצועות ההנדסיים האלה. סוף סוף נלך לראות קצת שחורים ביום שבת, נאכל קצת גרעינים, ונרגיש מאוחדים עם העם". (מרואיינת מתוך הסרט)
ציטוטים כמו אלה גורמים לגלאי ולהנדלמן חשש ניכר מפני הדרך שבה יתקבל הסרט בציבור, שכן על אף שהם עצמם אינם מביעים כלל דעות סטריאוטיפיות כאלה, הם בכל זאת מוצגים במקשה אחת עם אותן אמירות.
דותן ומבורך מודעים להבדלים בין הגישות של הדמויות השונות בסרט, אבל לטענתם, אם רוצים ליצור תמונה שלמה ומלאה יותר (גם אם מחמיאה פחות) של הזהות המעורפלת של האשכנזים הישראלים - חייבים לכלול גם אמירות כאלה.
גלאי, בסך הכל בן 27, ייסד את התנועה לזהות אשכנזית לפני כשנתיים. מאז הוא מארגן כנסים, ערבים ספרותיים, דיונים והרצאות בנושא, יוזם
"אני קצת חושש שמהסרט לא יבינו את המהות של התנועה", הוא אומר. "אנחנו לא תנועה שקמה להיות אנטי מזרחית. ההפך. אנחנו בעד לחזק את כל מגוון הזהויות שיוצרות את החברה הישראלית ואת ההיסטוריה היהודית. כרגע הדיבור בארץ על עדות הוא ברמה של פולקלור ובדיחות עדתיות וסטריאוטיפים, וזה שטחי ומעקר את הדיון".
הנדלמן מוסיף כי "האשכנזיות החדשה, בשונה מזו הממסדית המזוהה עם השלטון, היא דווקא מורדת ובועטת. המזרחיות מזהה את הממסד הציוני, המפא"יניקי, עם האשכנזיות. זה אותו ממסד שניסה לחסל את הזהויות, ולבנות ישראליות חדשה ששולחת אותך לצבא ולגולני. האשכנזיות החדשה מתנגדת לממסד הזה, בדיוק כמו המזרחיים".
"אני רואה פרק מדרמה, ויש שם קבלן טוב וקבלן רע. והקבלן הרע הוא יותר עשיר ויותר קמצן, והוא עושה עוול נוראי לקהילה המזרחית ולבית הכנסת שלה, וכמובן שקוראים לו קמינסקי" (מרואיינת מתוך הסרט)
"90 אחוז מהאנשים שדיברנו איתם לא רצו את התואר 'אשכנזי'", אומרים דותן ומבורך. "היתה הכחשה אשכנזית מוחלטת. אנשים שאומרים 'אנחנו ישראלים'. למה הבולגרים מתגאים בזה שהם בולגרים ושיש להם האוכל הכי טוב, ומנגד, בחורה שמצולמת אצלנו מספרת שבכל פעם ששואלים אותה על המוצא שלה היא ממלמלת שהיא אשכנזייה".
הנדלמן מספר שכשהיה קטן קראו לו "נאצי" ו"חנון" ו"אשכנזיפת", עד ששינה את שם משפחתו. "היום כשאתה אומר 'אשכנזים', זה ישר יוצר קונוטציה שלילית", הוא אומר, "זה טאבו. אסור להגיד את המילה הזו, אלא אם כן אתה בא לבקר אותה. האשכנזי מוקצה מחמת המיאוס, זו מילת גנאי שלא אמורים להשתמש בה בגאווה".
העיתונאי יהודה נוריאל חושב שזה קשקוש. "מי מתבייש באשכנזיות שלו? זה שטויות. מה, כי אומרים להם'אתם חננות ויש לכם עור בהיר ומחלות גנטיות', זו עקיצה חלשלושה של יתוש. יחסי הכוחות הם ברורים בארץ, ואם יש פה ירידה קלה - קונטרה לאשכנזיות החננית, משקפיים, לפלפיות-זה כלום לעומת שנים של סטריאוטיפים. כי אין מה לעשות, החזק צוחק על החלש, והבדיחות הכי בוטות הן על הגרוזיני, הפרסי והמרוקאי.
"וגם אם אנשים אומרים היום שזה לא קיים, ו'מה אתם רוצים, הנשיא פרסי, ושר הביטחון הוא כזה וכזה, וכולנו עם אחד, ודגל אחד, והנכד שלי הוא חצי חצי', המטען התרבותי הגנטי שלך קיים גם דורות קדימה. במיוחד במדינה כמו ישראל, שבה מאיפה שאתה באת או מאיפה שההורים שלך באו, יש משמעות ישירה על איך החיים שלך נראים, ועל איך ייראו החיים של הילדים שלך. זה הכל עניין של סיכויים: איפה נולדת ולמי. גם ילד בדימונה שאין לו קולנוע וספרייה וכסף לטיול שנתי, היה רוצה לעבוד קשה ולהצליח כמו אחיו מרעננה, מהרצליה ומתל אביב, אבל הוא לא יכול, כי אין לו הכלים".
"סבא וסבתא שלי הם דור ראשון לחקלאים, שהיו קמים כל יום בחמש והולכים, קורעים את התחת, וחוזרים הביתה בשמונה בערב. בלי גרושים. בתנאי עוני שקשה לתאר. וזה מה שהם הנחילו לנו: תעבדו קשה, תעשו, יהיה לכם. אל תשבו בבית, ותבכו דור אחרי דור אחרי דור שלקחו לכם ודחפו אתכם בדרום" (מרואיין מהסרט)
דותן ומבורך אינם חוששים להעלות את הנושא העדתי שוב לדיון. "הגיע הזמן לקלף את הפצע הזה", הם אומרים. "המושג 'אשכנזי' קפא בשלב כלשהו בשנות ה-50, והפך לטאבו. הגיע הזמן לפתוח את הנושא שוב. מה זה אשכנזי היום למישהו שנולד בארץ ורק ביקר באירופה בטיול מצו'קמק. למה להיאחז בזהות הישנה?"
הנדלמן מקווה שהסרט יעורר הדים, ו"יחשוף את הפרצוף האמיתי של הצופים. אני רוצה שאנשים יגידו 'מה פתאום סרט שלם על אשכנזים?'"
נוריאל מוסיף שהוא מקווה שסרט כזה יגרום גם למזרחיים להכיר ולחקור את זהותם ואת תרבותם. "מזרחיות היא לא רק מופלטה ושירים ב-ח' ו-ע'. זה פולקלור. הגיע הזמן שהמזרחיים יכירו בעובדה שהם ערבים בני דת משה, ושהם הובאו לארץ על ידי האשכנזים ככוח עבודה יהודי", הוא אומר.
"המדינה הציונית לא תוכננה במקור ליהודי המזרח, אלא שבאמצע התהליך התרחשה השואה, ופתאום הקליינטים של המדינה הציונית הושמדו. אז הביאו יהודים אחרים".
ומה על הבכיינות המזרחית?
"את יודעת מה? לא יפה שבכינו. מעכשיו לא נבכה יותר".
"הרגנו את היידיש, את האשכנזיות. הרגנו את ההורים שלנו. עכשיו אנחנו עם אחר, אנחנו לא יהודים. נפטרנו מהגורל היהודי של 'הנה, עוד מעט לא נהיה'. עכשיו אנחנו חיים פה, אני והערבים הישראלים, וגם אני הפכתי לסוג מסוים של ערבי" (רועי צ'יקי ארד, מתוך הסרט)
השורה התחתונה של הסרט די מדכאת. במפגש בין גלאי לעיתונאי היידי מרדכי צאנון, היום בן 99, משמיע האחרון נבואת זעם ואומר שלמעשה אין יותר אשכנזים, שלמדינה היהודית אין סיכוי, ושיגיע היום שבו כולנו ניטמע בשכנינו ונדבר ערבית. "אנחנו מיעוט קטנצ'יק בים של גויים", אומר צאנון, "אין יותר עם יהודי. בשואה חדלנו להתקיים כ'עם'".
נוריאל מסכים איתו, אך מוסיף שלא מדובר באמת פשוטה, אלא בתוצאה של תהליך עמוק יותר. "כשקמה המדינה נברא הצבר הישראלי החדש, שהתמקד בלמחוק את זהות העבר, את הגלות. והיו אלה האשכנזים שמחקו קודם כל את הזהות שלהם עצמם".
למעשה , אומרים גם חלק מהמרואיינים בסרט, האשכנזיות הושמדה על ידי הציונות וגם על ידי השואה. "הדיכאון האשכנזי", הם מכנים את החור השחור הזה שבעברם.
מנגד, אומר גלאי, אותו חור שחור הוא בדיוק הסיבה לחקור, לאסוף את השברים, ולבנות "אשכנזיות חדשה" שלא תתעלם מעברה ולא תתכחש להווה שלה.
האם המושג "אשכנזיות" התרוקן מהתוכן התרבותי וההיסטורי שלו, והתמלא בתוכן סטריאוטיפי בלבד? "מושגים מתעדכנים עם השנים", משיב גלאי. "מושג מתרוקן מתוכן מסוים, אבל מתמלא בתוכן אחר. זה חלק מתהליך עולמי. ישנה היום הזהות הגלובלית, אבל הזהות האשכנזית עמוקה יותר. היא היסטורית.
"בכל העולם יש התעוררות היום. האיטלקים חושבים איך לשמור על הזהות שלהם באירופה, על השפה, על האוכל. אם אתה מחובר רק לזהות הגלובלית שלך, זה עושה אותך תלוש, שטחי, בסך הכל צרכן.
"אם כולנו בסופו של דבר נעבוד בשביל תאגידים, אז המלחמות לא ייעלמו, הן פשוט יהיו בין הזרוע הצבאית של קוקה קולה לגדודים של מקדונלד'ס".
הנדלמן מוסיף כי "בן אדם לא יכול למחוק את המקום ואת השפה ואת רוח החיים שההורים שלו באו ממנה. כלומר, הוא יכול למחוק את כל השכבות האלו, אבל זה לא יעשה לו טוב".
לדברי גלאי, "האשכנזי קיים, והוא רובד משמעותי בהיסטוריה של ישראל. אני אשכנזי בגלל המשפחה שלי, ההיסטוריה, החינוך והזהות שלי. נשארו עוד ניצוצות שמאפשרים להסתכל על העבר במטרה ללכת קדימה, ולבנות זהות חדשה".
אבל המסקנה של דותן ומבורך, אחרי חודשים ארוכים של תחקיר, לא ממש מצביעה על ניצנים של תרבות מתחדשת. "היתה תרבות גדולה מאוד באשכנז, אבל התרבות הזו נמחקה, וזה עצוב. הנאצים מחקו את האשכנזים, והציונות את האשכנזיות. ניסו לבנות כאן משהו חדש, ואנחנו לא בטוחים שהצליחו לבנות משהו חדש, אלא רק שהצליחו למחוק את אותו דבר ישן", הם אומרים.
נא להמתין לטעינת התגובות
