מקודשת, מקודשת, מקודשת: על פרק סיום העונה של מד מן
העונה הרביעית של "מד מן", שהסתיימה אמש בישראל, לא הייתה החזקה, הדרמתית או העצובה ביותר מבין עונות הסדרה. ועדיין, פרק הסיום הוכיח שהעונה הייתה כה נגישה וטבעית, עד שכל דמות קיבלה נפח משמעותי אף יותר והקהל הבין שוב שציר העלילה הוא ממש לא הכל
''מד מן - סיום עונה 4'', שבת, Hot 3

סאלי, בתו של דון דרייפר, התפרצה למשרד וחוללה סערה כאשר ניסתה לברוח מאמה שהוזעקה לאסוף אותה. באותם רגעים הצופים היו עדים לרומן המתפתח בין דון לפיי, מנהלת מחקרי שוק. בלונדינית לא צעירה, בעלת שורשים איטלקיים, חזקה, עצמאית, שאינה מתפתה לרומנים מזדמנים עם צ'ארמרים מקצועיים. דון מבקש ממנה לשים עין על בתו, אבל ברגע האמת היא בורחת מבין ידיהם. רצה ברחבי המשרד החדש ואז מתרסקת על הרצפה. עובדי המשרד עומדים משתאים מול הדרמה.
את ההתרסקות הגדולה שלהם יקבלו לפרצוף כמה שבועות לאחר מכן. רק מייגן, מזכירתו החדשה של דון, נערה יפהפייה בת 25, לא מאבדת שליטה. ניגשת לסאלי והשתיים מתחבקות. חיבוק נדיר, אבל גם מובן מאליו, בין בת לאם. ב"מד מן", שעיקר כוחה על המשחק בין הגלוי לנסתר, בחרו לפרק את הסצנה. פיי מטיחה בדון שהוא מעמיד אותה במבחן. הוא, כמובן, מכחיש. שלוש עונות הוא עוסק בהכחשה - לעובדות חייו, לרגשותיו, לאהוביו. מרגע זה התחיל שעון החול לפעול: מתי יעז להודות לעצמו שאכן היה זה מבחן, והוא הוכרע. לא מבחן שתוכנן מראש, אלא סיטואציה שניהלה דיאלוג עם עולם הערכים והתשוקות הנסתרות.
מחוות רגש לא מניעות את דון להתחיל במסע מחויב המציאות. זה מתאפשר רק כשמפולת של אסטרואידים נוחתים על לבו. המשבר הגדול שעובר על החברה בעקבות נטישת המפרסם הראשי, חברת הסיגריות לאקי סטרייק, לצד מותה של אנה, האדם הקרוב ביותר לו בעולם, ממחלת הסרטן, מביאה אותו לכתוב. המילים שהיו עוד היום הנשק המקצועי שלו, עוברות שימוש אחר ומאפשרות לו לדבר לראשונה עם הרגש שלו. זה דון אחר. דון לו חיכינו. פעם אחת הוא בוכה. אף צופה לא נותר אדיש.

במצעד ה"הכי הכי" אני לא חושב שהעונה הרביעית היא החזקה ביותר. בראשונה נפעמתי מול העולם המובהק שבנו יוצרי הסדרה, בשנייה הגיע לשיא השכלול הדרמטי ובשלישית עברו עליי ערבים של עצבות מול התרסקות חייו של דון ופניה היפות של בטי.
אבל העונה הרביעית הייתה עבורי הכי אמיתית, מאוד נגישה, כמעט טבעית. ובמובן הזה, גם צפויה מראש. וזה לא כל כך רע. בעונה בה כל נשות הסדרה קיבלו נפח משמעותי ולראשונה לא היו רק בובות המופעלות בידי גברברי שדרות מדיסון, עונה בה השחקנים ממשיכים במפגן המשחק המרהיב וצמתים כה חשובים בתרבות, בהיסטוריה וברטוריקה האמריקאית נכנסים מהדלת הקדמית, ציר העלילה הוא לא חזות הכל.
כשדון קיבל את טבעת החתונה שהעניק דון האמיתי לאנה, היה ברור
סצנת הסיום מתרחשת כאשר הארוסה החדשה נרדמת בחיוך לצדו של דון לאחר שאמרה לו, אולי לראשונה, שהיא אוהבת אותו. ברגע זה היו מסתיימות הרבה סדרות וסרטים אמריקאיים. ורדים אדומים היו נופלים מהשמים. אבל ב"מד מן" המצלמה עוברת לפניו של דון. החדר חשוך, עיניו פתוחות לראווה.