מקודשת, מקודשת, מקודשת: על פרק סיום העונה של מד מן

העונה הרביעית של "מד מן", שהסתיימה אמש בישראל, לא הייתה החזקה, הדרמתית או העצובה ביותר מבין עונות הסדרה. ועדיין, פרק הסיום הוכיח שהעונה הייתה כה נגישה וטבעית, עד שכל דמות קיבלה נפח משמעותי אף יותר והקהל הבין שוב שציר העלילה הוא ממש לא הכל

אלון הדר | 24/10/2010 9:11 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר

''מד מן - סיום עונה 4'', שבת, Hot 3

יש רגעים שבהם סצנה, לכאורה מקרית, תופסת לך את העיניים. אולי בעזרתו של הבמאי, המעכב לכמה רגעים את המצלמה על הפרצוף, אולי תודות לתסריטאי שיודע בדיוק איפה לתפור אותה. אתה לא נותר אדיש. מרגע זה היא מובילה אותך במסלול הצפייה, גם אם אף אחד לא הכריז עליה כמאורע מכונן. תמונה כזו נחרתה לי בעונה הרביעית של "מד מן".

סאלי, בתו של דון דרייפר, התפרצה למשרד וחוללה סערה כאשר ניסתה לברוח מאמה שהוזעקה לאסוף אותה. באותם רגעים הצופים היו עדים לרומן המתפתח בין דון לפיי, מנהלת מחקרי שוק. בלונדינית לא צעירה, בעלת שורשים איטלקיים, חזקה, עצמאית, שאינה מתפתה לרומנים מזדמנים עם צ'ארמרים מקצועיים. דון מבקש ממנה לשים עין על בתו, אבל ברגע האמת היא בורחת מבין ידיהם. רצה ברחבי המשרד החדש ואז מתרסקת על הרצפה. עובדי המשרד עומדים משתאים מול הדרמה.  

את ההתרסקות הגדולה שלהם יקבלו לפרצוף כמה שבועות לאחר מכן. רק מייגן, מזכירתו החדשה של דון, נערה יפהפייה בת 25, לא מאבדת שליטה. ניגשת לסאלי והשתיים מתחבקות. חיבוק נדיר, אבל גם מובן מאליו, בין בת לאם. ב"מד מן", שעיקר כוחה על המשחק בין הגלוי לנסתר, בחרו לפרק את הסצנה. פיי מטיחה בדון שהוא מעמיד אותה במבחן. הוא, כמובן, מכחיש. שלוש עונות הוא עוסק בהכחשה - לעובדות חייו, לרגשותיו, לאהוביו. מרגע זה התחיל שעון החול לפעול: מתי יעז להודות לעצמו שאכן היה זה מבחן, והוא הוכרע. לא מבחן שתוכנן מראש, אלא סיטואציה שניהלה דיאלוג עם עולם הערכים והתשוקות הנסתרות.

מחוות רגש לא מניעות את דון להתחיל במסע מחויב המציאות. זה מתאפשר רק כשמפולת של אסטרואידים נוחתים על לבו. המשבר הגדול שעובר על החברה בעקבות נטישת המפרסם הראשי, חברת הסיגריות לאקי סטרייק, לצד מותה של אנה, האדם הקרוב ביותר לו בעולם, ממחלת הסרטן, מביאה אותו לכתוב. המילים שהיו עוד היום הנשק המקצועי שלו, עוברות שימוש אחר ומאפשרות לו לדבר לראשונה עם הרגש שלו. זה דון אחר. דון לו חיכינו. פעם אחת הוא בוכה. אף צופה לא נותר אדיש.
צילום: יח''צ
מחוות רגש. ''מד מן'' צילום: יח''צ

במצעד ה"הכי הכי" אני לא חושב שהעונה הרביעית היא החזקה ביותר. בראשונה נפעמתי מול העולם המובהק שבנו יוצרי הסדרה, בשנייה הגיע לשיא השכלול הדרמטי ובשלישית עברו עליי ערבים של עצבות מול התרסקות חייו של דון ופניה היפות של בטי.

אבל העונה הרביעית הייתה עבורי הכי אמיתית, מאוד נגישה, כמעט טבעית. ובמובן הזה, גם צפויה מראש. וזה לא כל כך רע. בעונה בה כל נשות הסדרה קיבלו נפח משמעותי ולראשונה לא היו רק בובות המופעלות בידי גברברי שדרות מדיסון, עונה בה השחקנים ממשיכים במפגן המשחק המרהיב וצמתים כה חשובים בתרבות, בהיסטוריה וברטוריקה האמריקאית נכנסים מהדלת הקדמית, ציר העלילה הוא לא חזות הכל.

כשדון קיבל את טבעת החתונה שהעניק דון האמיתי לאנה, היה ברור

על איזה אצבע דקה היא תוצב. מייגן קיבלה בשמחה ובהתרגשות את ההצעה, ודון נאלץ לקיים את שיחת הטלפון הבלתי נמנעת עם פיי. במהלך החיוג הרגשתי כאילו אני הוא זה שמבשר את בשורת האיוב. איך שהיא התפרצה בבכי, הייתי זה שעולמו נשבר. לאחר מכן הוא מספר את החדשות לפגי, הגיבורה האמיתית של הסדרה. פגי ברגע בלתי נשכח מביטה בו, דון ספק מתגונן, ספק מתנצל. היא דומה לך, את דומה לי - הוא אומר.

סצנת הסיום מתרחשת כאשר הארוסה החדשה נרדמת בחיוך לצדו של דון לאחר שאמרה לו, אולי לראשונה, שהיא אוהבת אותו. ברגע זה היו מסתיימות הרבה סדרות וסרטים אמריקאיים. ורדים אדומים היו נופלים מהשמים. אבל ב"מד מן" המצלמה עוברת לפניו של דון. החדר חשוך, עיניו פתוחות לראווה.  

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

פייסבוק

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים
vGemiusId=>/channel_tarbut/tv/ -->