ארץ נעדרת
הם לא רוצים שיקראו להם ערבים-ישראלים, הם כועסים על ישראל ועל ההנהגה הערבית, ולמרות הכול, הם הולכים לייצג את בל"ד בתשדירי תעמולת הבחירות הקרובים
תחילתו של הצמד "שמאס-נחאס" במפגש אקראי ב-2001. נחאס, בן 29, יליד תרשיחא ובוגר החוג למשחק באוניברסיטת חיפה, ושמאס, בן 34, יליד חיפה ובוגר החוג לקולנוע ולטלוויזיה ב"קמרה אובסקורה" שבתל אביב, נפגשו באירוע בחיפה שנקרא "הלילה הראשון", שבמסגרתו הוזמנו אמנים ערבים להציג את מרכולתם האמנותית.
למרבה הפלא, גם שמאס ונחאס החליטו באותו ערב לנסות את מזלם והופיעו במסגרת האירוע, בנפרד כמובן. נחאס: "עשיתי שני מונולוגים וגם חנא הציג את החומרים שלו. אמרתי לו: 'בוא נעשה משהו'. מההצעה הזו התחיל הקשר בינינו, ומאז התחלנו להופיע ולהתפרסם בכל רחבי תבל".
העובדה שנחאס הוא זה שמשחזר את ה"דייט" הראשון עם שמאס עוברת כחוט השני לכל אורך הראיון. נחאס, המתולתל ובעל העיניים היוקדות, הוא הדומיננטי מבין השניים. שמאס לעומתו נזהר הרבה יותר בלשונו, וניחן בכריזמה שניתן לכנותה שקטה. עובדה זו באה לידי ביטוי גם במופע שהשניים מעלים. אולם, כפי שהשניים מעידים, הדומיננטיות של נחאס לא יוצרת בעיות אגו או מתחים כלשהם ביניהם. "זה חלק מסוד ההצלחה שלנו", מסביר שמאס. "האחד משלים את השני, והאנרגיה שלנו לא מושקעת במאבקי אגו, אלא ביצירה עצמה".
לאחר המפגש הראשון החליטו השניים להופיע יחד, אך עדיין לא החליטו איזה חומר יציגו לקהל הערבי. בסופו של דבר, הקרבה לאירועי אוקטובר 2000, שבהם נהרגו 13 אזרחים ערבים מאש כוחות הביטחון, ולתחילת אינתיפאדת אל-אקצה עשתה את שלה, והשניים החליטו להציג סאטירה פוליטית שמשקפת את המצב הבעייתי שבו נמצאים כיום הערבים בישראל.
"לא החלטנו מראש שנעלה סאטירה פוליטית או קומדיה, אבל בסופו של דבר אנחנו משוכנעים שיוצר מחובר בראש ובראשונה לסביבה שלו ושואב ממנה חומרים והשראה. אם הוא לא עושה את זה, הוא לא שווה כלום. החלטנו להעלות את המופע מתוך כעס: כעס על המצב, כעס על ישראל ועל הממסד וגם על ההנהגה הערבית", מסביר נחאס.
ברוח הביקורת על הממסד ועל ההנהגה הערבית חובר אחד מהשירים היותר מפורסמים של השניים. השיר משלב ביקורת על ועדת אור וגם על החברה הערבית שמעדיפה לברוח מתלאות היומיום לתוכניות בידור כלל ערביות כמו "סופרסטאר", הגרסה הערבית של "כוכב נולד".
מערכון אחר, שזוכה אף הוא לפופולריות בקרב הקהל הערבי, הוא זה שמעמיד באור מגוחך את מדיניות המחסומים של צה"ל. לצורך המערכון עוטה על עצמו נחאס מדי צה"ל, וכאחרון המילואימניקים המרושלים במחסום קלנדיה הוא מתעמר בערבית נטולת ח' וע' בקורבנו, אזרח פלשתיני תמים שאותו מגלם שמאס. במהלך המערכון מתהפכות היוצרות והפלשתיני הוא שזה שבסופו של דבר תופס את הפיקוד ומשפיל את חייל צה"ל. "שיא הכוח אצל הקורבן הוא היכולת לעמוד מול המדכא שלו, להסתכל לו בעיניים ולומר לו:'אתה צריך להכות אותי'", מסביר נחאס את המשמעות האלגורית של המערכון.
מאחורי השיר ומאחורי המערכון מסתתרים מסרים ותפיסת עולם, שמרביתם,
כשהוא מתבקש לקרוא לילד בשמו, לא מהסס נחאס לומר בפה מלא: "יש לי בעיה עם הציונות, ואנשים יכולים להיעלב מבחינתי. הציונות מנסה למחוק אותי ואת הקיום שלי. אני לא נגד הרעיון שלעם היהודי יהיה בית, אבל למה על חשבוני? כשבאו ראשוני היהודים לישראל, הם קיבלו אהבה ואהדה, אבל הכול השתבש כשהחל הכיבוש, ששולל את הקיום שלי. לכן הכינוי'ערבי-ישראלי' הוא טיפשי. זו תלות במדינה שלא רוצה את הקיום שלי ושנתנה לי את הסטטוס הזה, של ערבי-ישראלי".
ההתנתקות המודעת של "שמאס-נחאס" מהרוב היהודי לא זיכתה אותם בהכרה ובפרסום ברחוב היהודי, אבל ברחוב הערבי מדובר בפנים מוכרות. כשמדובר בגילויי הערצה, נראה לעומת זאת כי אין הבדל בין ערבים ליהודים. "עוצרים אותנו ברחוב ומבקשים מאיתנו חתימות", הם אומרים.
מידת הפרסום שלהם בציבור הערבי, שנקנתה לדבריהם בעמל רב, באה לידי ביטוי בעובדה שהם עסוקים ומוצפים בהצעות עבודה. המופע הנוכחי שהם מעלים, השלישי במספר, זוכה לביקוש רב, הדיסק שהוציאו בשנה שעברה, ושכולל שירים ומערכונים, נמכר בהצלחה, תוכנית הרדיו שלהם ( " אין שום דמיון לשי ודרור", הם מדגישים) זוכה לרייטינג רב, ובאמצע הראיון הם מקבלים שיחת טלפון מפתיעה, כשעל הקו נמצא נציג תחנת טלוויזיה גרמנית שמבקש לעשות עליהם סרט. ההתעניינות של תחנת הטלוויזיה הגרמנית באה בהמשך לראיון נרחב שקיים עמם לאחרונה העיתון האמריקני "וושינגטון פוסט".
תפיסת העולם והזהות הפלשתינית שיחקו חלק מכריע בהחלטת השניים לקבל את הצעתה של מפלגת בל"ד להשתלב בשידורי התעמולה של המפלגה. "אנחנו מייצגים זרם מסוים שהוא קרוב למה שבל"ד מייצגת", מסביר נחאס. "לא היינו עושים מה שלא היינו מאמינים בו. לא היינו מקבלים הצעת עבודה למשל ממפלגה ציונית, אפילו ממפלגת שמאל כמו מרצ-יחד. אם זה היה רק פרנסה, היינו עובדים עם'קדימה', ולכן הבחירה לעבוד עם בל"ד היא שילוב של אידיאולוגיה ופרנסה".
מבין השניים, נחאס הוא בעל תפיסת העולם הפוליטית המגובשת יותר. הוא גם בעל עבר פוליטי עשיר יותר, אם כי בשורותיה של המפלגה היריבה לבל"ד, חד"ש. "אני עדיין מאמין בקומוניזם, ויש לי קעקוע של צ'ה גווארה, אבל מבחינתי המצע של בל"ד הוא המצע הנכון", הוא אומר. "אי אפשר להגיע לאוניברסליות מבלי שתגיע קודם כול לעצמך, ואז תיפתח גם ללאומים אחרים. אבל כשהיהודי שממולי רוצה לשלול את הקיום שלי, אני לא יכול לחיות איתו. במושג'דו-קיום' יש התרפסות. הדוקיום היחידי הוא דו-קיום של חומוס ופול, זה דוקיום מסחרי. אם לערבים לא היו חומוס או פירות וירקות טובים, האם היה דו-קיום? ".
שמאס מעדיף דווקא לדבר על אישיותו של מנהיג בל"ד, ח"כ עזמי בשארה. "עזמי הוא אחד שאומר את האמת בפרצוף, והמערכונים שלנו מזכירים במידה מסוימת את הפעילות שלו".
" שמאס-נחאס" מודעים גם לתדמיתו הבעייתית של בשארה ושל בל"ד בעיני מרבית הציבור הישראלי, ולא חוששים שתדמית דומה תדבק גם בהם. למעשה, הם מצהירים שאין להם כלל שאיפות לחדור לקונצנזוס הישראלי או ל"מדורת השבט" של ערוץ 2. בנוסף, יש להם ביקורת נוקבת על התרבות הישראלית, שאותה הם מגדירים "רדודה".
השניים מתקשים מאוד למצוא מילים טובות על התרבות הישראלית העכשווית. "התרבות הישראלית היא משהו רדוד, שרק הולך ומידרדר", קובע נחאס בפסקנות. "היא בנויה על התרבות האמריקנית, הערבית והאירופית. זה תרבות שמהווה פאזל, וחלק ממנה נגנב ואומץ". היוצא מן הכלל מבחינתו, בכל זאת, הוא חנוך לוין.
כשהשניים מתבקשים להביע את דעתם על תוכניות הבידור בערוצי הטלוויזיה המרכזיים, הביקורת שלהם הופכת נשכנית עוד יותר."' ארץ נהדרת' התחילה טוב אבל הידרדרה, ויצפאן כנ"ל", אומר שמאס."' קצרים' היא תוכנית נחמדה, אבל אין שם מסרים ואין שם סאטירה. ב'ארץ נהדרת' יש פוטנציאל, אבל זו תוכנית שלא יכולה לזעזע ולהוות איום על הממסד. יצפאן היה חקיין טוב, אבל גם הוא התקלקל ועשה ראיון מפרגן עם ראש הממשלה, אריאל שרון".
את הדוגמאות שהציג שמאס מגבש נחאס לתפיסת עולם כוללת יותר. "אין היום סאטירה חזקה באף אחד מהערוצים בישראל. יש דאחקות, צחוקים וסטריאוטיפים על קבוצות חלשות בחברה, וזה הופך מילה נרדפת לסאטירה".
שמאס מודאג גם מהיעדר ערבים על המסך, או מהצגתם באור שלילי כשהם כבר זוכים לאזכור. "לא עשיתי מחקר על זה, אבל בדרך כלל כשערבי מוצג בטלוויזיה הוא מוצג כאהבל וכבעל שפם. וזה במקרה הטוב, כשיש ייצוג".
נא להמתין לטעינת התגובות
