הספינה שלא הגיעה
סיפורם של אלף יהודים שהופקרו למוות ביוגוסלביה בחורף 1941 על ידי הישוב היהודי הפך ל"דילמת הדריין", סרט שביים ארז לאופר וכתב אביו נחום
החלטה של ראשי היישוב, קברניטי ההגנה והמוסד, להסב את ייעודה של הדריין לטובת מאמץ המלחמה של הבריטים, גזרה את דינם למיתה. הם חיכו בגבול יוגוסלביה, במקום שנקרא "שאבץ", לאישור לעלות על הדריין, ומשבוששו לקבלו, נשלחו להשמדה. אלף יהודים וינאים הקבורים בבלגרד שביוגוסלביה, שנספו הרחק מביתם ועוד רחוק יותר מיעד חלומם ומקלטם. הדריין הובילה בסופו של דבר פליטים, בהם גם ילדי עליית הנוער שאחדים מהם השאירו בשאבץ קרובי משפחה. אלה חיים בארץ ולבם מר עד היום.
הוויכוח סביב שינוי ייעודה של הדריין והעיכובים שנגרמו, השקפת העולם של מנהיגי היישוב ובראשם חיים ויצמן שהוא שגזר: "יש זמנים שצריך להקריב מטרה קטנה- 1,200 יהודים קפואים על הדנובה, לטובת מטרה גדולה - שיפור היחסים עם הבריטים לטווח ארוך" - הם חומרים דרמטיים מרתקים וכואבים, פצעים שלא העלו ארוכה, אשנב הצצה לתהליכים שהתחוללו מתחת לפני השטח בשנים של הנעת מכונת ההשמדה באירופה בקצה האחד והתארגנות היישוב היהודי בפלשתינה בקצה השני.
"דילמת הדריין", סרטם הדוקומנטרי של נחום לאופר שכתב את התסריט וארז לאופר, בנו, בהפקת הרשות השנייה (שיוקרן בסינמטקים ברחבי הארץ) הוא התוצאה של המפגש בין נחום לאופר והעיזבון הארכיוני של רות קליגר. זהו גם סיפור של עבודה משותפת של אב ובן, כפי שהיא באה לידי ביטוי באופן הדקיק והמעודן ביותר בסרט בן 90 הדקות.
"היה מאוד קל ללכת על הכיוון שלי ושל אבא שלי", אומר ארז, "אבל לא הסכמתי לעשות את זה על חשבון הסיפור, כי את הסיפור הזה היה חשוב לספר. נלחמתי חזק לשמור על המארג העדין בין איך עושים את הסרט לבין הסיפור של אבא שלי".
גם אבא שלך חיפש סיפור אחד ומצא סיפור אחר.
"בסופו של דבר זה אותו סיפור. הסיפור של התלישות והפליטות. זאת החוויה המעצבת של החיים שלו".
אולי היה קל לו יותר לספר את זה דרך סיפור אחר?
"אבא שלי אדם מופנם שנזהר מלהחצין רגשות. הוא ביישן. הוא אף פעם לא היה האבא הגיבור, גנרל או איש עסקים. הוא היה חקלאי שמרד בהורים שלו מפולניה שעישנו ושתו ועשו עסקים, הלך ללמוד בבית הספר החקלאי בפרדס חנה, והיה מדריך חקלאי כשפגש את אמא שלי שעלתה ממרקש במושב עולים, ויחד הלכו להתיישב בלכיש ומשם עברו ל'כדורי'".
בגיל 57 פיטרו את נחום לאופר מעבודתו והוא התקשה למצוא עבודה אחרת. אחרי שנה קשה החליט ללכת לבית ספר לתסריטאות במטרה אחת: לכתוב את הסיפור שלו. כך נולד סיפורה של הדריין, סיפור של דילמה. רגע אחד של מחלוקת בין הצורך לקבל את צו התנועה וראשי היישוב, או לסרב כדי להציל אלף יהודים הממתינים להימלט מגורלם. רגע שהחליק וחמק, ושלחם אל גורלם.
"יש בסרט הזה אמירה של הפרט מול החלטות פוליטיות שמבטלות את הפרט", אומר ארז. "אבא שלי אמר במהלך הצילומים שהם היו צריכים לסרב פקודה כדי ללכת אחרי מצפונם. הוא נסחף לגמרי לתוך הסיפור, אבל בהשוואה לחלק מהדוברים בסרט, שאיבדו בני משפחה בגלל ההחלטה, הוא היה יותר מאוזן בביקורת שלו על החלטת היישוב, וראה את הצדדים האחרים. גם אני לא באתי מעמדה של כעס, אבל בפרספקטיבה היסטורית ההחלטה היתה שגויה".
הסרט
"רציתי לשמור את המורכבות הזאת בסרט", מסביר ארז. "זאת סיטואציה מבולבלת וזה היה אתגר אמנותי לפצח את שילוב הז'אנרים: חומר ארכיוני, שחקנים ודמויות אמיתיות שמדברות. הצופה אמור להתעניין בסיפור ובנרטיב וזה מה שיוליך אותו".
ארז לאופר, 43, בוגר החוג לקולנוע באוניברסיטת תל אביב, עבד שבע שנים בניו יורק, חזר ועשה סרט על מייק ברנט, סדרה על הלהקות הצבאיות, סרט על זהבה בן, את הסרט "אדינבורו לא מחכה לי", וזו רשימה חלקית בלבד.
"לפעמים אני מרגיש שאני רשג"ד בצופים", הוא אומר. "אני לא רואה את עצמי עושה משהו אחר במדיה, משהו שאין בו ערך או אמירה קולנועית וחברתית. הדבר שהיה הכי חשוב לי בקולנוע זה להיות הבמאי הלא מתערב. זאת הפעם הראשונה שאני בסרט, וזה בגלל אבא שלי. חשבתי שפה זה כן חלק מהנרטיב שעוזר להוביל את העלילה. גם דרכי לומדים על אבא שלי במידה מסוימת בסצנות שאנחנו יחד".
מה גילית על אביך בחמש שנות עבודה על הסרט?
"קודם כל, פעם ראשונה שאתה רואה את אבא שלך כותב סצנות מין. זה דבר שאתה מגלה על אבא שלך באיזשהו שלב. כשעבדנו על התסריט, אבא שלי התייחס מאוד ליופי של רות קליגר, לנשיות שלה, ולפעמים שאלנו את עצמנו אם זה נאמן לעובדות ההיסטוריות או שזה בא מאבא שלי".
רות קליגר באמת מצטיירת כסוג של מהטה הארי חושנית. אתם מדפדפים קצת בעיזבונה כדי שנראה משהו ממכתבי האהבה שקיבלה מאהוביה הנשואים. לא חששתם לפגוע בזכרה?
"היא נפטרה לפני יותר מ-30 שנה, ואנחנו מתואמים עם שארי בשר שלה שיהיו גם בהקרנת הבכורה. לא חשפנו משהו שהיא לא חשפה בעצמה. בספר האוטוביוגרפי שכתבה, 'המפלט האחרון', היא עצמה מרחיבה בפרשיות האהבה שלה ובשיטות העבודה שנקטה כשהיא משתמשת במיניות שלה. היא באמת היתה אישיות מיוחדת במינה. אני טוען שלאבא שלי היו שלוש נשים בחייו, והוא היה נאמן מאוד לנשותיו. אמא שלו - שניהם יצאו יחד מפולין והיה ביניהם קשר חזק מאוד; אמא שלי, שהוא תמיד מאוהב בה; והאישה השלישית היא רות קליגר. אמא שלי כבר מקבלת את זה, קיבלה עליה את הדין".
את רות קליגר משחקת הדס קלדרון, ולצדה יובל הררי, הרן שגיא, מיקי ליאון, יואב היימן וגדי פור.
נחום וארז אינם הלאופרים היחידים בצוות. את הסרט ערכה הבת מירי לאופר, והאמא היתה שותפה ותומכת. "לקחתי ברצינות את הצ'רטר שניתן לי, ואני הולך עם הסרט הזה לכל מיני מקומות כדי שכל מי שקשור לסיפור יוכל לראות אותו", אומר ארז. "זה נובע מהשקפת העולם שלי, שהסרט צריך להגיע לכמה שיותר אנשים".
כדי לכבד את מי שהיו חלק מהסיפור הזה, או כדי לעורר שאלות של מוסר שתקפות גם היום?
"אני חושב שזה הולך ביחד".
נא להמתין לטעינת התגובות
