ג'סיקה בעיר הגדולה
ססיל דה פראנס הגיעה לפריז בגיל 17 כדי לעבוד כבייביסיטר. "זה עזר לי לבנות את הדמות", היא אומרת כיום, 14 שנה אחר כך, על תפקידה בסרט "כיסאות מוזיקליים" שעולה היום
ז'אן פרנסואה הוא פסנתרן מצליח. באולם הקונצרטים המפואר שבשכנות לתיאטרון הוא עורך חזרות לקראת קונצרט חשוב של בטהובן. לוח ההופעות שלו עמוס לעייפה לעוד עשר שנים לפחות. לז'אן פרנסואה נמאס להופיע בפני האליטה, וכל מה שהוא רוצה זה שיניחו לו לנגן בשקט בבתי חולים ולילדים.
ז'אק הוא אספן אמנות כפייתי. במשך שנים צבר אוסף מעורר התפעלות, אבל הוא אינו רוצה לבלות את שנותיו האחרונות בתור "שומר המוזיאון". למגינת לבו של בנו, הוא מחליט למכור בבת אחת את כל האוסף, גם זאת בעוד שלושה ימים בדיוק.
אלו הדמויות אשר בבסיסו של הסרט "כיסאות מוזיקליים", העולה היום בבתי הקולנוע. הסרט מתרחש כולו במתחם של שלושה בניינים, ומתפרס על פני שלושה ימים בלבד. החוט המקשר בין שלל הדמויות היא ג'סיקה בת ה-20, שמוצאת את עצמה ברחוב. היא סולקה מבית הספר לאחיות מיילדות והחבר שלה זרק אותה. היא מחליטה לנסות את מזלה בעיר הגדולה. למזלה, בית הקפה שבשאנז אליזה זקוק לידיים נוספות, לקראת מקבץ האירועים הצפויים כולם באותו שבוע, באותו יום. השחקנית, הפסנתרן, השרת, אספן האמנות והפילגש שלו, אשתו של המוזיקאי, שומרת הבניין, כולם מגיעים לבית הקפה. כולם שופכים את לבם באוזניה של ג'סיקה, המגלה שחיי המפורסמים לא תמיד זוהרים, ועם זאת מצליחה למצוא את המפתח האישי שלה לאושר.
"בתחילת דרכי רציתי בעצם לעשות תיאטרון", מספרת ססיל דה פראנס (31), ג'סיקה בסרט, בראיון ל"מעריב". "לא העליתי בדעתי שאצליח להיכנס לתעשיית הקולנוע הצרפתי. הגעתי מבלגיה לפריז בגיל 17 בתור נערת אופר, ובכלל לא ידעתי אז מיהם האנשים החזקים בתעשייה".
ססיל דה פראנס ב"כיסאות מוזיקליים"
מובן שהתפקיד של ג'סיקה מחזיר אותה לשנים הראשונות בפריז. "זה עזר לי לבנות את הדמות,ליצור את הניצוץ בעיניים. והאמת שהשלב הזה של ההכנות האישיות, שלב החלום שבו אני מקדישה זמן בתוך עצמי כדי לראות את הדמות שלי, לדמיין אותה, להמציא את התנועות שלה, את הצבעים שלה, את הדרך שבה היא מתלבשת, זה השלב שאני הכי אוהבת".
לעומתה, ואלרי למרסייר, שמגלמת את השחקנית השאפתנית קתרין, רחוקה מאוד לטעמה מדמותה בסרט. "קתרין איננה מרוצה מעצמה. היא רוצה לעלות מדרגה, ובגלל זה הדמות שלה נוגעת ללב כל כך. אצלי הדברים התגלגלו אחרת. כמו קתרין, גם אני עשיתי 'תיאטרון עממי' בתחילת דרכי, אבל בניגוד אליה, נהניתי מכל רגע. אני גם מביימת סרטים בעצמי ויוזמת בעצמי את הפרויקטים שמעניינים אותי. חוץ מזה, לגלם את דמותה של סימון דה בובואר
במחזה טרגי, שזו פסגת השאיפות של קתרין, זה ממש לא בסדר העדיפויות שלי. אני מעדיפה קומדיות".
"כיסאות מוזיקליים" הוא בעצם הפקה משפחתית. הבמאית דניאל תומפסון, בתם של שחקנית מפורסמת ובמאי סרטים צרפתי ידוע, משתפת פעולה בסרט הנוכחי עם בנה כריסטופר, גם הוא שחקן ותסריטאי. השניים כתבו יחד את התסריט, והבן גם מגלם את דמות בנו של אספן האמנות.
"ערב אחד יצאתי מהצגה בשאנז אליזה", מספרת דניאל, "וראיתי את התערובת האנושית המופלאה הזאת של אמנים, אנשי תרבות, תיירים, מלצרים, עשירים, מטאטאי רחובות. תערובת נהדרת של אנשים שבחיי היומיום אינם חוצים זה את דרכו של זה. החלטתי לעשות סרט על המפגשים הבלתי צפויים ביניהם, על אנשים שנמצאים כולם בצומת דרכים בחייהם, ונפגשים בדיוק ברגע הקריטי של חוסר שביעות רצון ממצבם".
נא להמתין לטעינת התגובות
