במאים אינם גדלים כאן
אין זה סרט ביכורים קלאסי. עבודת הבימוי הראשונה של מזרחי לקולנוע מבוססת על נובלה עם יסודות אוטוביוגרפיים, מאת ארון לואיס טורדיני, שעיקר כוחה בלכידת האווירה הדרומית הלחה והדחוסה בעיירה סט. אוגוסטין בפלורידה של שנת 1969.
כוכב הדרמה הגותית הזו הוא טומי בן השמונה, ילד מוזר עד שחושדים בו לאוטיסט, שמבקש למצוא מקום על המגדלור המקומי כדי לצפות במופע הזיקוקין לקראת יום השנה לציון ייסוד העיירה. עד שיצליח במשימתו, צפוי לטומי הקטן מסע נדודים בין שלל דמויות מוזרות, וכאשר יעיר עליו הבוקר שלמחרת, ישתנו חייו מקצה לקצה.
אחרי קריירת משחק בתל-אביב (בין היתר ב"שבתות וחגים"), החליט עידו מזרחי לעבור לניו-יורק לכמה חודשים כדי להתמחות בתיאטרון. "הייתה לי חברה רצינית (השחקנית רומי אבולעפיה, ע.י) והיינו מאוהבים", הוא מספר. "חשבתי שאסע לחצי שנה כי מאוד רציתי לראות איך 'אוף-ברודוואי' עובד. היינו מדברים המון בטלפון ובכל פעם אמרתי לה: 'נראה לי שאחזור עוד שבוע-שבועיים', בסוף נשארתי שש שנים".
את פרק הזמן הזה ניצל מזרחי כדי להוציא תחת ידיו סרט באורך מלא בתקציב של כמיליון דולר, עם שחקנים מבטיחים כמו דברה קארה אונגר ("המשחק", "קראש"), ריי מקינ'ן ("אפולו 13", "אחי איפה אתה", "באגסי") ופיטר גארטי ("קיי-פקס", "חוק וסדר").
"עבדתי ב'אוף-ברודוואי' עם כמה משחקני התיאטרון הכי טובים בניו-יורק שקראו מחזות של שייקספיר ומחזות יוונים", הוא מספר. "עם הזמן התחלתי לביים אותם, אבל הייתי חייב עבודה יומית והתחלתי לעבוד בחנות שחמט שטורדיני, שכתב את הספר, היה המנהל שלה. פיתחנו את התסריט יחד עם השחקנים, כך שכמה מהדמויות נכתבו במיוחד עבורם. הם ממילא רצו לשכור מחזאי שיעבוד עבורם, אז זה הסתדר נפלא ושלוש שנים לאחר מכן נהפך הרעיון לסרט".
מהי עבודת ההכנה שביצעת עוד לפני שלב הצילומים?
"העברנו בעיירה הנידחת 10 סופי שבוע כדי לדבר עם האנשים, לשמוע את תבניות הדיבור הדומיננטיות, ובזמן הצילומים שהינו שם כשלושה חודשים. נולדתי בדרום קרוליינה, ממש קרוב לאזור, אבל אין לי זיכרון משם. לאורך כל הדרך ניסיתי לחדור לתרבות המקומית, אבל בכל מקום אני חש חוסר שייכות תרבותי. כאן בארץ אומרים לי שיש לי מבטא אמריקני".
עם מי מבין כל הדמויות חשת הזדהות מרבית?
"בעיקר עם הילד, קופר מקסוול, גם כי הייתי שחקן בגילו ואני יודע מה הוא עובר, וגם מאחר ועבור שנינו זהו סרט ביכורים. זה היה מאוד מרגש עבורנו, זה כמו יום הולדת כשאתה מגיע לסט, כולם מחכים לך".
איך הגעתם אליו וכיצד בחרתם דווקא אותו?
"עשינו המון אודישנים להרבה ילדים מהדרום והוא היה הילד האחרון על הקלטת האחרונה. זה היה ברור שזה הוא, הספיק לי לראות אותו קורא שני משפטים למצלמה מצ'וקמקת. זה היה נהדר כי לא יכולתי לתת לו הוראות כמו לשאר השחקנים, אלא למצוא כל מיני קודים וללכת עם מה שהוא נותן לי".
בסרט הביכורים שלך לא עשית אף פשרה ושמרת לעצמך את כל החופש האומנותי. מה החששות שמלווים אותך להמשך?
"קיימת נטייה לאבד פרופורציות, אני פוגש המון במאים ולפעמים כל מה שהם מדברים עליו זה הסרט שלהם. אני מזכיר לעצמי כל הזמן שזה לא מרכז העולם, כי אחרת רק הקולנוע הופך למקורות ההשפעה שלך. קולנוע אמיתי סופג את מקורותיו מהחיים, ואסור להתנתק מזה".
אתה מרגיש שלפעמים אתה צריך להתנצל על כך שעזבת את הארץ ואת הצלחתך השגת בניכר?
"בתוכניית הפסטיבל כתבו: 'עידו מזרחי עקר לניו-יורק', עקר זה כמעט כמו ערק שהוא שלב אחד מתחת ל'ירד' שכיכב בשנות ה-80. לא הייתי ממליץ לאף אחד "לערוק", יש "בום" של קולנוע ישראלי, וזה מאוד מורגש. בפסטיבלים בהם אני עובר מקיפים אותי כל הזמן סרטים ישראליים. יש המון נושאים ישראליים חמים בדעת הקהל, וקורה לנו יותר מדי כדי לא לעשות מזה סרטים".
'דברים התלויים על עצים'
סינמטק ירושלים
יום חמישי 13/7 21:45
יום שבת 15/7 22:00
הבכורה המשמעותית של 'דברים התלויים על עצים' נרשמה במרכז לינקולן בניו-יורק וביום למחרת במוזיאון לאומנות מודרנית (MOMA
), בפסטיבל שנחשב לספינת הדגל של הקולנוע החדש ובוחר 25 סרטים בשנה שמכתיבים את ה"טעם הנכון". לאחר שקצר שבחים וביקורות טובות ב"ניו-יורקר", המשיך מזרחי עם סרטו לפסטיבל סרטים אירופאי בפורטוגל, שם זכה בפרס הסרט האמריקני הטוב ביותר.
למרות ההצלחה המסחררת בוחר מזרחי להישאר מחוץ לאולם ההקרנות ולא לצפות בסרטו בנוכחות הקהל. "זה מסובך לי רגשית", הוא מודה. "אני יושב שם ומרגיש כאילו הם מרגישים שהם צריכים לחוות את הסרט דרכי, ולא יכולים לשפוט אותו בעצמם. יכול גם להיות שזה תירוץ לכך שקשה לי לשבת איתם כשהם רואים אותו בפעם ראשונה".
הבכורה המשמעותית של 'דברים התלויים על עצים' נרשמה במרכז
), בפסטיבל שנחשב לספינת הדגל של הקולנוע החדש ובוחר 25 סרטים בשנה שמכתיבים את ה"טעם הנכון". לאחר שקצר שבחים וביקורות טובות ב"ניו-יורקר", המשיך מזרחי עם סרטו לפסטיבל סרטים אירופאי בפורטוגל, שם זכה בפרס הסרט האמריקני הטוב ביותר.
למרות ההצלחה המסחררת בוחר מזרחי להישאר מחוץ לאולם ההקרנות ולא לצפות בסרטו בנוכחות הקהל. "זה מסובך לי רגשית", הוא מודה. "אני יושב שם ומרגיש כאילו הם מרגישים שהם צריכים לחוות את הסרט דרכי, ולא יכולים לשפוט אותו בעצמם. יכול גם להיות שזה תירוץ לכך שקשה לי לשבת איתם כשהם רואים אותו בפעם ראשונה".
נא להמתין לטעינת התגובות
