מה הייתה הדקה?
מי עולה לפני מי עם העידכון מטבריה? מי ספר יותר קטיושות. סוף השבוע האחרון היה שעתם היפה של כתבי החדשות ושל מבקרי הטלוויזיה. לנו נמאס
זוהי שעתם היפה של המבקרים מצד אחד וכתבי החדשות מהצד השני. החולצה השמוטה וזיפי הזקן מוציאים ממבקרי הטלוויזיה למינהם מסות שלא היו מביישות את היינריך היינה רגע לפני שהעגבת גמרה עליו. אז זהו, שלנו קצת נמאס מהפומפוזיות סוג ז' הזו. במקום זה, החלטנו להגיש לכם את הביקורת האלטרנטיבית לשידורי החדשות בשבוע האחרון.
אומרים שמהות האישה המודרנית היא להגיד לבעלה שהחרא שלו מסריח בחדר מלא באנשים. אם יונית לוי היא האישה המודרנית של מרכז הפריים טיים החדשותי, הרי שהיא לא עושה את תפקידה במלחמה הזו. אילנה דיין וואנבי, מיישרת קו פטריוטי משהו, עם הערוץ של המדינה ויחד עם הצוות כולו שמסביבה נותנת לנו הרגשה שאי
מה לעשות: הגיע הזמן להוציא את איתי אנגל ממחסני עובדה. אם זה עובד בקאבול, בוסניה ובטדי, זה חייב לעבוד במוניציפאלי.
מה לא לעשות: לא להישאר זחוחים נוכח התחרות הגדלה מסביב. ועוד דבר: לא לשלוח את גל אוחובסקי לקרית שמונה באמצע מלחמה. הומו, שמאלני, אשכנזי עם סרט גרוע. זה בדיוק מה שהעם צריך עכשיו בשביל להוריד את הקריז אה?
מייקל ג'ורדן אמר פעם שעל המגרש הוא יודע לזהות מי האדם שעומד מולו: "זה כמו שבתיכון אתה רואה את אלה שהם המטרה להצקות ואת אלה שבאים רק להיות מעל כולם, ככה אתה יודע לזהות אותם על המגרש". ערוץ 10 כך נדמה נועד להיות הבחור הזה שמציקים לו מתחילת עד הדרך ועד מי יודע מתי, ללא קשר לעובדה שלפעמים מתלבש לו וולה לחיבורים. הביקורות בעיתון של המדינה תמיד שליליות ( יש שמועה שאומרת שזה הסעיף הראשון בחוזה שמכניסים לכל מבקר חדש שנכנס לכתוב את מדור הטלוויזיה. "אסור לך לכתוב שום מילה טובה על מספר 10 בשלט"), הצופים מתנהגים כמו אנשי הפריפריות בספרים של דניאל בן סימון ( "הליכוד דפק אותנו אבל נמשיך להצביע לליכוד") ומצביעים 2 בשלט גם אם בערוץ 10 הם מקבלים את החדשות חמש דקות לפני. זה לא שהכל ורוד בממלכה המתפוררת עם המשכורות הגבוהות של מיקי ויעקב. קחו למשל את רפי רשף עם המבט הזה שלא השתנה ממלחמת לבנון הראשונה. מבט ה"בוא ניצור פאניקה כדי שהפרצוף שלי והשלום רפי שלכם ירגיע את העם". חוץ מרפי רשף, שהוא ללא ספק החוליה החלשה במבנה החדשותי של הערוץ, נדמה שערוץ 10 מבסס את עצמו דווקא כאופוזיציה לקונצנזוס המלחמתי המקיף אותנו.
מה לעשות: יותר חדשות ומונדיאל. אה הוא נגמר. אז חדשות.
מה לא לעשות: להפקיר את רפי רשף לבד בפריים טיים.
הקטיושה, שנפלה מטר מיואב לימור השרמנטי כמו סוכן מכירות של ג. יפית , גרמה לכולנו לחשוב מה היה קורה אם היא הייתה נופלת על רוממה. מצד שני, איך אפשר להרוס משהו שכבר נחרב כמו כביש ראשי בצידון בדקות אילו ממש. באמת שאין מה לכתוב על ערוץ 1. הם באמת אנשים נחמדים הכתבים שם. עובדים קשה, מתאבדים על ידיעות. אבל הם עולות באיחור אפילו מול החדשות המקומיות. אי אפשר היה שלא לצחקק קצת בשעות אפורות שכאלה, שביום חמישי בערב הופיעה כתובית בערוץ הממלכתי לפיה חיפה עומדת בפני התקפת טילים, בשעה שבסטלה מריס כבר אספו את השברים. אז זהו, לא נכתוב יותר, כי ספק אם מישהו בכלל יקרא את זה. חוץ מאורי לוי, שנדמה שבכל שעה, בכל דקה ובכל שניה האיש הזה נמצא באולפנים של רשות השידור.
מה לעשות: אין מה לעשות. אולי לשלוח את מיכל זוארץ לאיזור הקרבות.
מה לא לעשות: אם אתם כבר משדרים כל הלילה, שימו לנו קצת ארכיון קלאסי. אתם הכי טובים בזה במלחמות ישראל, אז קדימה תוותרו על מבזקי חדשות מאוסים ותנו לנו: סיבה למסיבה, גבי גזית, שלמה ניצן ושאר דברים שכל כך הנעימו לנו את מלחמת שלום הגליל.
נא להמתין לטעינת התגובות
