אז מה סיכמנו?
קצת יותר מחצי שנה עברה ובועז כהן כבר מתקשה לבחור. אז הנה הרשימה של האלבומים המשובחים ביותר של שבעת החודשים האחרונים
3 מועמדים מובילים לתואר אלבום השנה, עוד שישה סקוטים, חמישה אלבומים של הופעות חיות ולא פחות מתשעה אלבומי קאוורים. עכשיו נותר רק לחכות לסיכום השנתי המלא בעוד כמה חודשים.
ארכייב, Lights (הד ארצי)
פינק פלויד פוגשים את פיוצ'ר סאונד אוף לונדון, הרוק המתקדם של שנות השבעים פוגש את האלקטרוניקה של שנות התשעים, וממשיך בדהרה אל תוך המאה ה-21. זה קורה בידי ההרכב הלונדוני המרתק "ארכייב", שבאלבומם השישי מצליחים לייצר חווית-האזנה שמקבילה לשחיה לילית בנהר לא מוכר. סוג של טביעה וגאולה,
סוניק יות' - rather ripped (הליקון)
אחד האלבומים המצויינים יותר שיצאו במחצית הראשונה של 2006. בדאון טאון מנהטן אין כל חדש, וכמה טוב שכך. אז נכון שלדעתי צריך להעביר חוק שאוסר על לי רנאלדו לשיר, אבל סוניק יות' צריכה להמשיך ולייצר את הרעש היפה לנצח.
The Trials Of Van Occupanther – מידלייק (אן אם סי)
טים סמית', הגיטריסט והזמר הראשי, כתב והלחין את כל השירים כאן – וטוב עשתה הלהקה שאפשרה לו את ההתפוצצות היצירתית הזו, שעשויה לקחת את מידלייק גבוה מאוד. אלבום מושלם, מתחילתו ועד סופו של חמישיית מוזיקאים אדירים מצפון טקסס. אם יש דיסק אחד ויחיד שאתם רוצים לקנות הקיץ, זה הדיסק הזה.
מוגוואי - mr. beast (אן.אם.סי)
מסקוטלנד מגיעה שוב הבשורה על פי מוגוואי. הרכב הפוסט-רוק מגלזגו מפלס את דרכו אל תוך ג'ונגל החלומות, מייצר תחושות-צליל מגיטרות חשמליות, תופים עצלים ובאסים שמרעידים את הבטן התחתונה ואת הלב. אלבום שמעורר תחושות של גשם ואדמה רטובה גם באמצע החמסין.
סנואו פטרול – eyes open (הליקון)
אלבום רוק של החבורה מדאנדי, סקוטלנד, שבמשך שנים זיגזגה בין טעמים שונים ואהבות סותרות, עד שלפתע נפלו כל החלקים הנכונים לתצריף השלם והתוצאה: האלבום הרביעי והמצליח ביותר, מסחרית, של סנואו פטרול וגם זה שהביא להם – לראשונה – את הפריצה המיוחלת אל מחוץ לגטו האלטרנטיבי אל הבמות הגדולות והקהל הרחב בפסטיבלים.
פרימל סקרים - Riot City Blues (אן.אם.סי)
התקליט התשיעי של הלהקה שלנצח ייאמר שמה עם תקליט המופת סקרימדליקה מ-1991. אסופת שירים שעוסקים במפגיע בפתיל הפגיע של החיים, בהתאבדות ובמוות קטן, בפצצות הנופלות אל קרקע התודעה ומזעזעות אותנו ועל תחושת הבדידות שנגזר עלינו לחיות איתה תמיד. פריימל סקרים מאוד מחוייבים לאג'נדה המקורית שאיתה יצאו לדרך לפני 20 שנה בגלזגו ולשם המחייב של הלהקה. כל אלבום הוא זעקה נוספת, נסיון לצאת לחופשי. זה לא תקליט מושלם, אבל בשביל הרגעים החזקים שבו כדאי מאוד לערוך איתו הכרות.
בל אנד סבסטיאן, "The Life Pursuit" (הד ארצי)
החדש של בל אנד סבסטיאן מלא חיוניות ורעננות ויש בו כמה וכמה שירים מושלמים. To be myself , למשל, עם הכינור המלטף-עצוב. או "Dress Up in You" שעושה חשק להזיז את הראש מצד לצד ולהתחנן שלא ייגמר לעולם הפסנתר הזה, עם הקולות האלה (ואיזה יופי של סולו חצוצרה, חצוצרה שמזכירה לי את פרי דיזיין ואת הקרפנטרס שמהלו פסיכדליה מתוקה בהרמוניות קוליות מלאכיות) וכמובן הקטע החותם, שיר מספר 13, מורנינגטון קרסנט" – מתחרה חזק על תואר "השיר הכי יפה של השנה".
מטאפיקס - Signs Of A Struggle (הליקון)
"סימנים של מאבק" מאגד 14 קטעים שמוהלים צ'יל אאוט, רית'ם-אנד-בלוז, טריפ-הופ והיפ-הופ, עם אותה משיכת הפקה בריטית ומעט נוגה ואופיינית מעל הכל.
דה סטריטס - Hardest Way to Make an Easy Living (הד ארצי)
האלבום השלישי של הברנש הצעיר מברמינגהאם נקרא "הדרך הקשה ביותר להתפרנס בקלות", ומבהיר שסקינר הוא לא גימיק חד-פעמי, שהוא מתפתח ושיש לו הרבה דברים אמיצים לומר לנו.
The Hardest Way to Make an Easy Living הוא דיסק אוטוביוגרפי, שבכל האזנה נוספת מגלה נדבך נוסף ומעורר תובנות חדשות.
ווילקו – Kicking Television הופעה חיה בשיקגו (הד ארצי)
היה זה שארל בודלר שכתב ש"המוזיקה מודדת את השמיים". אצל ווילקו המלים משמעותיות, מאוד משמעותיות, אבל המוזיקה היא הכנפיים שעליהן עולה הנפש, מלאת התקווה והאהבה, אל השמיים. ג'ף טווידי של ווילקו לא עוצר ולא נופל גם כשהוא מתמודד עם השירים שלו מול קהל. בנמל הבית, בשיקגו, הוא מביא את ווילקו לשיאה כלהקה מבצעת, בין הזעם לריגוש, שר נפלא וקולו המרגש גדוש בעצב וגם בחום, מצליח לשמור על האינטימיות המקורית, גם כשמולו קהל גדול. זה בולט במיוחד בשירים כמו "אני מנסה לשבור את הלב שלך" ו"אני הוא האיש שאוהב אותך". הכי רחוק שאפשר מקיטש, אבל הכי קרוב שניתן להגיע אל הלב השבור.
אילז – הופעה חיה בטאון הול, ניו יורק (הליקון)
השילוב העדין, השביר, בין טראגיות לבין שמש המאירה על שדות צבעוניים, בין קדרות של בית ההלוויות לבין קומיקס, בין תחושות של אובדן לבין משחק בחצר הכנסיה עם הילדים, בין הדם לבין הפרחים מארק אוליבר אוורט, הידוע בתור E, הידוע גם כ-EELS, לקח שבעה נגנים מיתר וקשת ויצר אוסף כפול בהופעה חיה בני יורק. התוצאה, כמו תמיד אצלו, שוברת לב. בגירסת הדי.וי.די. יש יותר שירים מאלה שנכללו בדיסק עצמו.
פול וולר – Catch Flame – הופעה חיה בלונדון (הליקון)
בגיל 48, ואחרי אלבום קאוורים אקוסטי הוא משחרר דיסק כפול בהופעה חיה מדצמבר 2005, שכל כולו מפלי אנרגיה רועמת, מתפרצת ונשפכת. הקטעים הארוכים יותר בהופעה החיה הזו בלונדון הם גם שיאיה הגבוהים. וולר משתחרר, מאלתר, מוביל את חבורת הנגנים שלו אל תוך מסלול מואר ומחושמל.
The Moody Blues - מהדורות דלוקס של האלבומים הגדולים משנות השישים והשבעים (יבוא: הליקון)
מומלץ. מומלץ. מומלץ. גרסאות אלטרנטיביות לשירי האלבומים, הקלטות אולפן נדירות וקטעים מתכניות רדיו של ה-BBC. ובעיקר התקליטים עצמם, עם סאונד משובח ועטיפות משובחות, וגם DVD שמתעד את התקופה הגדולה של הלהקה החשובה הזו, שנתנה טעם חדש למושג "רוק סימפוני"
פינק פלויד – PULSE (הליקון)
זה יהיה כנראה הדי.וי.די הנמכר ביותר בהסטוריה. ההופעה מ-1994 של השלישיה-שקוראת-לעצמה-משום-מה-פינק-פלויד, היתה במשך שנים פריט נחשק על ידי המעריצים. תוך פחות מחודש נמכרו מיליון וחצי עותקים (לשם השוואה: הדי.וי.די הנמכר בהסטוריה, "שרק", נמכר ב-2 מיליון עותקים תוך שנתיים). זה מרשים, זה וירטואוזי, זה גרנדיוזי. את הנשמה הפינק פלוידית האמיתית עדיין תמצאו באלבומים שלהם מהשנים 1967-1975.
צארז - Sorry I Made You Cry (אן.אם.סי)
הצארז, מדנבר קולורדו, ממשיכים במסעם האיטי והעצוב אבל השנה הם נתנו לנו את הפרשנות שלהם לשירים של אחרים. "מצטער שגרמתי לך לבכות" הוא הדבר האירוני ביותר שאפשר לומר למישהו (או למישהי), אחרי שעשית כל מה שביכולתך, במשך 11 שירים, כדי לשבור לו (או לה) את הלב. זה עצוב ויפה וקסום ועגום גם יחד. אלבום הקאוורים של השנה ואחד הדיסקים הטובים של השנים האחרונות בכלל.
ועוד כמה שכדאי להכיר:
פול סיימון – Surprise (הד ארצי)
יחד עם בריאן אינו, פול סיימון הביא לנו את האלבום הכי מוצלח שלו מאז "לבבות ועצמות" של תחילת האייטיז. כשמו כן הוא: הפתעה. 11 שירים כתובים היטב ועטופים במלאכת המחשבת האלקטרונית של אינו.
קאט פאואר - the greatest (בי.אן.אי)
שאן מרשל נוסעת אל ממפיס, בדרום החם של ארצות הברית, כדי להתחבר לשורשים ותוך שלושה ימים מקליטה אלבום חדש. זה אולי לא הדיסק הכי טוב שלה, אבל עדיין מדובר ביוצרת מרתקת, ששווה להתוודע לעולמה הרגשי הסבוך ולשירים שהיא מחברת.
בלו אירופליינס – altitude (הליקון)
בריסטול. חוץ מכדורגל כושל (בריסטול רוברס), טריפ-הופ מקסים (טריקי, פורטיסהד) וסרטי "וואלאס וגרומיט" הנפלאים, העיר הזו הולידה גם את בלו אירופליינס, להקת רוק שכבר 23 שנים פועלת בהפסקות ארוכות וקצרות, עם חברים שפרשו וחזרו, ובכל זאת עם דיסקוגרפיה נאה, כשגם באלבומים החלשים יש תמיד איזה שיר יפהפה שאפשר לקחת כצידה לחיים. אחרי 11 שנות שתיקה, ג'רארד לנגלי (הסולן והרוח החיה) אסף את החברים להקלטות והוציא אלבום חדש למטוסים הכחולים/העצובים, ובדרך נס כמעט – זה גם האלבום הכי מוצלח שלהם מאז Swagger מ-1990 (שגם הוא ראה אור השנה מחדש, במהדורה משופצת).
דה ליארס - Drum's Not Dead (הליקון)
הליארס הם שלישיה של סטודנטים לאמנות מניו יורק. הם חברו זה לזה בזכות אהבה משותפת לוינילים ישנים בחנות תקליטים בדאון טאון מנהטן והוציאו שלושה תקליטים שונים ומבלבלים. השלישי והחדש, "Drum's Not Dead", הוא יצירת אמנות קונספטואלית שהוקלטה בברלין ומרחיקה אותם ממועדוני הרוק, אבל מכניסה אותם בשערי המוזיאון
THE EDITORS – "החדר האחורי". (אן.אם.סי)
אלבום בכורה שמזכיר קצת את הקיור וקצת את ג'וי דיויז'ן, אבל הוא לגמרי מעכשיו. האייטיז לא נשמעו עדכניים ומוצלחים כל כך מאז הראשון של אינטרפול. The Back Room מומלץ בחום לחסידי הרוק הקודר. להקשיב ולצלול לתוך הצילום הפנטסטי שעל העטיפה, שמתכתב עם העטיפות האפלות של באוהאוס
רג'ינה ספקטור – Begin To Hope (הד ארצי)
קול אישי ייחודי, שיכול להביא אותה רחוק מאוד. מינון מודע לעצמו ואינטיליגנטי בין חיספוס לבין רגישות, בין הבעיטה לליטוף. ספקטור, בת 24, מהגרת רוסיה בניו יורק, מחברת רוסית ואנגלית ופסנתר וירטואוזי והרבה מקורות השראה. זה האלבום הרביעי שלה והוא מיוחד במינו.
The Beautiful Lie – אד הארקורט (הליקון)
האיש והפסנתר שמזכיר את טום וויטס, רק בגירסה לא כל כך שיכורה, מוציא אלבום רביעי ויפה. זה אינטימי ומתאים מאוד לחורף, אבל אפשר תמיד להאזין לזה בחדר ממוזג היטב ולעוף על כנפי הדמיון.
אושנסייז – Effloresce (בי.אן.אי)
אלבום גיטרות מצויין, אנרגטי מאוד אבל גם מספיק מופשט כדי לצייר חלומות חשמליים על השמיים הערפיליים. האווירה חשובה יותר מהטקסטים המעורפלים, הפזמונים שאי אפשר לזמזם או קטעי הסולו האימפרסיוניסטים. אפשר היה לרצף עם האלבום הזה סרט לילי שמתרחש בעיר אנגלית גדולה. אולי מישהו עוד יעשה את זה. זו מוזיקה שמבקשת שיצמידו אותה לתמונות.
נא להמתין לטעינת התגובות
