סינגולר
קרן פלס משחררת את השיר הכי טוב שלה, דודו טסה ורוני אלטר מבצעים יופי של דואט. טל שגב מפספס, הצרובים מביאים את הקריז. איתי שטרן מנתח
קצת פחות מחודש לאחר יציאת האלבום לחנויות משגרת קרן פלס סינגל שלישי לאוויר העולם. נכון לעכשיו, הבחורה ממוצבת כזמרת הרווחית ביותר בישראל על פי טבלת המכירות של טאוור רקורדס (אותה אמורים לקחת בעירבון מוגבל בהתייחס לעובדה שהרשת מקדמת את "הד ארצי" ממניעים כלכליים) שם התמקמה במקום הראשון. גם בגל"צ אוהבים את פלס, והכניסו אותה במיידי לפלייליסט. עד כאן, הכל כמעט ידוע מראש.
כשמקשיבים ל"שמעון השכן" ניתן להבין מדוע כבשה לעצמה פלס מקום בטוח במרכז המיינסטרים הישראלי. הכישורים ההומוריסטיים
בביקורת על האלבום המלא של פלס, ציינתי כי "שמעון השכן" הוא הטוב שבשירי האלבום. הסיבה, די פשוטה: שירים מוצלחים מיטיבים לספר סיפור, גם אם לא באופן ליניארי ומסורתי. "שמעון השכן" עושה זאת בהצלחה לא מבוטלת. יש כבוד.
הקשיבו כאן ל"שמעון השכן"
מילים ולחן: קרן פלס
דודו טסה שיחרר את אלבומו החדש והחמישי לחנויות בימים אלו ממש. את הסינגל החדש העונה לשם "מעליות" הוא הקליט יחד עם רוני אלטר, בוגרת "מטרופולין" והבת של נפתלי אלטר, שרשם בעצמו לא מעט הברקות מוזיקליות בשנות השבעים. דואטים, יודע מי שקורא את המדור הזה באופן סיסטמטי, הוא עניין מורכב. כשזה טוב, זה הופך לכיף גדול. כשזה רע, עדיף לשים פקקי אוזניים או סתם לשמוע גלגל"צ.
אז ככה, אצל אלטר וטסה מדובר ללא ספק בצד הראשון של המתרס. מה שמצליח להרים את הדואט הנוכחי מהרדידות הממוצעת הוא חוסר הניסיון ליצור שיר פומפוזי ומוגזם. במקום לשלב את הקולות ולהגביר את הווליום, בחרו השניים לשיר אחד לצד השני ובכך לייצר הרמוניה שמצליחה להרגיע ולהנעים. גם אלטר, בעל הקול השברירי לא מתיימרת להבעיר כאן נכוחות מחשמלת לצידה של הגיטרה האקוסטית. הכי רחוק שיש מכוכב נולד. וטוב שכך.
הקשיבו כאן ל"מעליות"
מילים ולחן: דודו טסה
שירי מלחמה או שירים שנכתבו עבור ובהשראת מלחמה הם עניין לא פשוט לסיקור. מצד אחד, מדובר לא פעם במוצר תעמולתי שהקשר בינו ובין אמנות אמיתית מקרי בהחלט. מצד שני, לעיתים קורה ששירים שנכתבים בזמנים כאלו הופכים קלאסיקות מיידיות שנצרבות בזיכרון. השיר החדש של מיקה קרני, שמתגוררת בעצמה בישוב צפוני, לא יהפוך לקלאסיקה כזו מהסיבה הפשוטה: הוא לא מספיק נחרץ. לא לוקח צד. מסרב להתלהם.
במקום אמירה בוטה, בעד או נגד המלחמה, מנסה קרני לשתף את הקהל הרחב בתחושת ההרס והחורבן שנכפה עליה ועל סביבתה הקרובה. האש, ש"אוכלת חלקות טובות על שפת הכנרת" משתלבות בלחן עדין ומלנכולי, עמוס קלידים שמזכירים את החומרים מאלבומה "מרגע לרגע".
באלבום ההוא, עוד לפני השינוי הקוסמטי שכפתה על עצמה, הכרנו זמרת פשוטה עם קול נדיר ששרה על לא מעט רגעי חסד בחיק הטבע הגלילי. יותר מנעים להיזכר בקרני ההיא, התמימה והנקייה. רק חבל שצריך מלחמות בשביל זה.
הקשיבו כאן "שיר מצב"
מילים ולחן: מיקה קרני
לא הוגן להמשיך ולהזכיר את שמו של שלמה ארצי בקרבה לשמו של טל שגב. לא הוגן מהסיבה הפשוטה ששגב היה לאחד המפיקים הבכירים באלבום האולפן האחרון של ארצי "צימאון" שהצליח בטירוף בחנויות. לא נעים, כי גם אם שגב ימשיך לנסות ולעשות את הרוק המלודי והמתקתק שלו לעצמו, הוא לעולם לא יגיע להצלחה של המאסטר הכל ישראלי.
לא כאן הזמן והמקום לנסות ולהבין מה מפריד בין שני המוזיקאים האלו, בני שני דורות שונים כל כך. ובכל זאת, לא ברור מה משאיר את שגב, בחור עם לא מעט כישרון מוזיקלי כפי שהבחנו בסינגל האחרון שהוציא, למחזר את אותו קו מוזיקלי שלא מחדש דבר וחצי דבר. אפילו השופר שמבליח לביקור לקראת סופו של השיר לא הופכת אותו למעניין. חבל.
האזינוכאן ל"בשביל מה?"
מילים ולחן: טל שגב
שירלי ריגר מככבת לאחרונה בעיקר בטורי הרכילות. עכשיו היא מנסה לפתח קריירת שירה חדשה, אליה הצליחה לאסוף גם את המאסטרו- צביקה פיק. כשמאזינים לריגר עולות שתי תהיות אוטומטיות. האחת: לאן נעלמה דנה אינטרנשיונל. (תשובה: היא לא נעלמה, היא עובדת על אלבום חדש שיצא בהד ארצי). השנייה: מתי צביקה פיק יפסיק לשפוט בכוכב נולד וילך ליצור מוזיקה מקורית באופן עצמאי. שתי השאלות האלו נובעות מתוך הדמיון המוגזם של ריגר בהגשה, בקול ובעיקר בלחן לשיר שזיכה אותנו באירוויזיון של שנת 1998. בואו נסכם כך, יש כאלו שטוענים כי ריגר שואפת להיות האנסטסיה הישראלית. בתור מי שלא יכול לסבול את הלביאה השואגת מ-MTV, אני מאחל לה למצוא נישה שעוד לא גרסו בה את כל מה ששמענו ורצינו לשכוח. שיהיה בהצלחה.
האזינו כאןל"לילה לא רגוע"
מילים: מירית שם אור לחן: צביקה פיק
אין דבר שאני מתעב יותר מחומרים שחוקים. הבו לי מאות בוגרי כוכב נולד טריים, שירי פלייליסט קיטשיים, רוקרים מזדקנים ועייפים. רק לא מיחזור. מה שטוב לאוזון, עושה רע לאוזניים הרגישות שלי. צר לי, אנשים שכל עולמם נסוב סביב חיקויים לאמנים שהצליחו בזכות עצמם לעולם לא יצליחו לשבות את תשומת ליבי באופן חיובי. גם החקיין של שלמה ארצי, שעוד מצליח לשכנע לרגע וחצי, הופך מאוס אחרי שתי השורות הראשונות.
המחוות המוגזמות, העיבוד המוזיקלי הדל ואווירת החפלה הכללית, עושה חשק להעיף את הסינגל הזה לכל הרוחות. בתור מי שמגדירים את עצמם כמי שהיו שמחים לעודד את חיילי צה"ל, הייתי מעודד את "הצרובים" לצבור כמה שעות שינה. זו התרומה הכי גדולה שהם יכולים לספק במהלך התקופה הקרובה.
הקשיבו כאן ל"תן לשים ת'ראש על דיונה"
מילים: אסי דיין לחן : נפתלי אלטר
נא להמתין לטעינת התגובות
