סינגולר אנדר קאבר
שלומי שבן עושה רנדי ניומן, יגאל בשן עושה אריק איינשטיין, מארינה מקסימיליאן בלומין נשמעת כמו סלין דיון ורפי גינת כמו ליאונרד כהן. ולאון פלדמן? הוא עושה לכם סדר באוזניים
אני מקווה שזה לא ישמע פלצני, אבל איזה מזל יש לנו שאנו חיים בתקופה בה יוצר הבחור המוכשר הזה, מבחינתי זה כמו לחיות עם בטהובן באותה עיר ולראות אותו מתפתח ומתעצם.
"החיים שלי טובים", השיר הראשון שיוצא כסינגל מהאלבום החדש של שלומי שבן: "מגדל הפזמון - גרסאות אישיות לשירים של אחרים" הוא פשוט יצירת מופת בפני עצמה וגם קאבר ראוי בהחלט (במקור של רנדי ניומן). שבן יוצק לתוך ה-4:42 דקות של היצירה הזאת את כל הכשרון שלו כמבצע, פסנתרן, וירטואוז מילולי בעל הומור עצמי וגאונות מתפרצת. שאפו לודוויג.
ציון: עשר מוחלט
התוספת: בשיחה שנמשכת כבר עשרים שנה ביני לבין חברי היקר שגיא, על קאברים, מהותם והלגיטימיות שלהם, עולות תמיד דוגמאות אינספור לגירסאות כיסוי טובות או גרועות, כאלה שמבזות או מאדירות את המקור ולוקחות את השיר לכיוון
למקור של רנדי ניומן לחצו כאן.
גם השיר הבא, החדש של מרינה מקסימיליאן בלומין, הוא שיר בימתי מאוד, וחוויית ההאזנה בלבד קצת גורעת מעוצמתו. על כן מומלץ בהחלט לכל מי שמעריך יכולות ווקאליות אינסופיות והגשה סופר דרמתית, לראות גם את המופע החדש שלה, שלכבודו יצא הסינגל. בלומין,
אחד הקולות היותר טובים שהתגלו ב"כוכב נולד" מגישה במיומנות מרשימה שיר טיפה מיושן בניחוח מיוזיקל באוף-ברודווי, ולמרות הסלין דיוניות הנוטפת מכל תו, מצליחה לרגש. לאוהבי הז'אנר ואמותיהם.
ציון: שבע אוקטבות.
התוספת: אגב, מלבד המופע שלה, בלומין גם מתארחת במופע המצויין פלוס של כוכב האייטם הקודם. איך שאני אוהב חיבורים כאלה.
הקולנוען והמסעדן רפי אדר חוגג עשרים שנה למוסד הקולינרי שלו "פרונטו" ומקליט שיר עם שותפו לעסק. לכאורה זאת ידיעה לא ממש מסעירה, שיכולה הייתה להיכנס בקלות לנישת יחסי הציבור של תחום המזון. אבל, ויש אבל גדול, זה לא סתם תעלול יח"צ זול. מדובר בביצוע מצויין ומרגש של אדר, אדם צבעוני וברוך כשרונות עם חוש טעם משובח, לא רק למאכלים איטלקיים אלא גם במוזיקה ובבחירת החברים המוזיקאים שעובדים איתו.
לאורך השנים שחרר אדר שני אלבומים וכמה סינגלים בודדים בהם עבד עם גדולים כשלום חנוך, משה לוי, עמיר לב ואביב גפן ולמרות שהוא מתעקש לקרא לעצמו זייפן (לפחות לפי הטייטל של אלבומו הקודם, "מזייף כמו כולם - שר פאולו קונטה"), אני אעדיף בכל עת מנת גורמה של רפי אדר על פני כמה מהמכונים "זמרים אמיתיים".
כאמור, את השיר הזה הוא מבצע יחד עם שותפו למסעדה עופר זמיר, ואם השם הזה נשמע לכם מוכר, זה כיוון שהבחור היה פעם סולנה של להקת המגיפה, סוג של הבטחה שלא התממשה מהניינטיז. הקול של זמיר, שנותר חזק וטוב נותן קונטרה יפה לצרידות המהולה ביין, יין טוב של אדר. יחד עם הנגנים המוכשרים וקולות המקהלה (ביניהם גם בנו של אדר, רועי) הופכים את הביצוע הזה לכייפי ומיוחד. על הכבוד שמקבל שמוליק קראוס מהביצוע הזה, תקראו בפסקה הבאה.
ציון: שמונה ברוטב יין.
תוספת מישהו? הקליפ ל"כאב" של המגפה
אני מקווה ששמוליק קראוס יודע שאוהבים אותו, כי באותו שבוע בו הוציא אדר את אחרי עשרים שנה, שיחרר יגאל בשן את הכיסוי היפה הזה לקלאסיקת אריק איינשטיין שהלחין קראוס למילים המשותפות של חיים חפר ועמוס קינן ז"ל.
הביצוע של בשן הוא פשוט ואישי, כמעט לוחש ומאוד סנטימנטלי. אני מאוד אוהב את זה ויש לי תחושה שאוהב את שאר האלבום שהוא עומד להוציא, בו גם הוא, ממש כמו שלומי שבן מהאייטם הראשון, מחדש שירים שהוא אוהב. ושלושתם: אדר, שבן ובשן, כל אחד מכיוונו, מלמד אותנו שיעור חשוב בהענקת כבוד ליוצרים אחרים. בראבו.
ציון: תשע אינטימי.
תוספת אישית: כולם יודעים שמצבו הבריאותי של שמוליק קראוס לא מזהיר, אבל אני לא רואה את מופעי המחווה, לא שומע את מצעדי השירים הגדולים שלו ברדיו או נתקל באלבומים המופקים לכבודו וחבל. לדעתי, וסליחה על ההפרעה ברצף ביקורת הסינגלים, חברה נאורה נבחנת גם בכבוד שהיא עושה לאמנים בערוב ימיהם ולא רק אחרי לכתם.
אז הנה קול קורא למפיקים, תרימו את המופע, הדיסק, המחווה האולטימטיבית כמו שיודעים לעשות פה. גם אם בעברו של האיש יש כמה התפרעויות לא קטנות, מגיע לו לפחות להכנס להיכל התהילה של הרוק הישראלי, אם לא לשלוט בו.
גם מר כלבוטק, רפי גינת, הוציא אלבום שרובו קאברים. למזלי, קצת כדי לשבור פה את רצף גרסאות הכיסוי, הסינגל שהוא משחרר כעת לעברנו הוא דווקא השיר המקורי היחיד מהאלבום "בגובה העיניים".
האם גינת רוצה להיות לאונרד כהן הישראלי? לפי העיבוד, בהחלט. האם זה יצליח לו? כנראה שרק אתם תחליטו. אישית, אני לא יכול לשמוע את הקול העמוק והמאיים שלו מבלי לדמיין שעושים עלי קומבינה. מצד שני, הלחן והמילים של אלרן דקל (מנהיג הגרוב של פאנק'נ'שטיין) יחד עם נגני על שגוייסו מלהקת דם יזע ודמעות, ואותו קול עמוק, מאיים אך גם חם ואבהי של מר כלבוטק, מתמזגים לשיר יפה ובוגר, שנשמע קלאסי משמיעה ראשונה. נסו בעצמכם.
ציון: שבע.
התוספת: גינת נותן בראש עם הכושים העבריים במעגל של דן שילון.
מרסד בנד - אני משוגע: מהבאסים לבאסה. לא יודע מה קרה למרסדס בסינגל הזה, אבל כמו שהילדים בשוקס אומרים, זה שיר משעמם טילים. בתור אחד שקרוע על הלהקה הזאת עוד מימיה הראשונים, אני יודע שגם בבלדות שלהם יש בדרך כלל עוצמות שקשה לתאר במילים, אבל בשיר הנוכחי אין אותן והשגעת המובטחת בכותרת מגיעה ממש בסוף, שניה לפני שנרדמים. יש כל כך הרבה שירים טובים באלבום "תביאו בירות", שבאמת קשה לי להבין למה בחרו דווקא את השיר הזה כסינגל. אבל לך תבין. לחצו כאן להאזנה.
מוקי ויוסלס מארחים את קרן פלס - הנה עיר: לצערי, הסינגל השני שמוגש לנו משיתוף הפעולה המסקרן והאנרגטי בין מלכי הפאנק רוק המקומיים יוסלס איי.די, לפה מפיק הניצוצות של מוקי תחת הפקתו המושחזת של יוסי פיין, נשמע בדיוק כמו הסינגל הראשון ("ימים טובים"). ההבדל היחיד שבשיר הזה מתארחת גם קרן פלס בפזמונים. היא גם היחידה שהשיר הזה יכול לעשות לה טוב אם תרצה להראות את הפן הרוקי שלה. רק שלא יעשו עליה עליהום כמו על נינט. לחצו כאן להאזנה.
תמי לויאב - מפרש בודד מלבין: הולך להיות צפוף במשבצת הזמרות היוצרות והרגישות. תכירו את החברה החדשה, תמי לויאב שבקרוב תוציא אלבום בכורה. אני הוקסמתי מהשירה שלה ומהעיבוד המיוחד של יובל שפריר. אך בעיקר התפלאתי מהכתיבה היפה, שמרפרפת על זמנים וחלומות, רוסיה וישראל, פנטזיה, זכרון ילדות ומציאות. "כי אני שטוחה כמו שפת אגם שקפא כל כך מזמן" נשמע כמו התחלה של רומן. מומלץ. לחצו כאן להאזנה.
עידן חיים דוד - ליל אמש: להיות סינגל חדש של פסנתרן יוצר צעיר באותו טור עם שיר של שלומי שבן זה קצת לא פייר ואפילו מאתגר, ובכל זאת כדאי לשים לב לשירים האישיים, המלודיים והמתוחכמים של עידן חיים דוד. אמנם מרגישים את הבוסריות של היוצר הצעיר, אך זה גם חלק מהקסם שתופס. בהחלט יש עתיד. להאזנה לחצו כאן. ושימו לב לקליפ של השיר המשעשע "אז מה אם את שמנה" (ולמחווה הקטנה לקווין שיש בסוף השיר).
נא להמתין לטעינת התגובות
