דרוש: סופר-מענטש
בימים בהם האנס בני סלע חמק מזרועות המשטרה ותחושת הביטחון של האזרחים נמוכה מתמיד, אין כבר ספק: ישראל זקוקה לגיבור-על מקומי. אז איך זה שאין לנו אחד כזה? אלי אשד על סדרת הקומיקס "המגשר" שמנסה לספק פתרונות
הכותב, הצייר והמו"ל של "המגשר" עופר זנזורי תושב העיר אשדוד, שבמקצועו הוא מורה לעיצוב באינטרנט, הוא כיום דמות ידועה למדי בעולם הקטן והאזוטרי של הקומיקס הישראלי, ככותב ומאייר של סדרת גיבורי העל הישראלית היחידה.
זנזורי זועק מרה את עלבונו של המחסור המוחלט בקומיקס של גיבורי על אמיתיים עברית במדינה, ומדבר על הצורך לחזור למצב של "תור הזהב " של שנות השבעים כאשר חוברות קומיקס מקצועיות לילדים יצאו לאור באופן קבוע בידי המו"לים וזכו לתפוצה גדולה בקרב הקהל הצעיר.
במדינה שבה אפילו אורי פינק, הקומיקסאי הישראלי הידוע והמצליח ביותר, נרתע בעלבון כאשר מגדירים אותו כ"קומיקסאי ממסדי " ומעדיף גם הוא להגדיר את עצמו כ"קומיקסאי מחתרתי ", זנזורי הוא בהחלט יוצא דופן. הוא למעשה אלטרנטיבה מטעם עצמו לקומיקסים השונים הנמצאים בדוכנים, בכך שהוא מנסה ליצור סיפורים בז'אנר הממסדי ביותר הקיים בארה"ב, זה של גיבורי העל.
אמנם אורי פינק ניסה גם הוא פעם למלא את המחסור בגיבורי על "רציניים" בעברית, עם דמות הקומיקס הראשונה שלו "סאברא מאן", אבל אז הוא החליט כנראה שבעברית אין מקום לדמויות כאלו, אלא אם הן פארודיות כמו "סופר שלומפר" או סאטיריות כמו "הגולם".
אבל זנזורי לא נרתע מכשלונו של פינק ויצר סדרת גיבורי על משלו בשם "אדירי התכלת", שאותה הוא מוציא לאור בעצמו. זוהי סדרה שבה, הפלא ופלא, גיבורי על אינם דווקא מהמטרופולין התל אביבי כצפוי, אלא דווקא מהפריפריה וליתר דיוק מעירו של זנזורי, אשדוד , המתוארת בסיפורים כמרכז גיבורי העל הישראלי. ואולי ניתן לראות כאן גם מסר אנטי תל אביבי , פטריוטי לוקאלי סמוי. שכן אם במרכז הציני של תל אביב והשרון שוב אין מקום לגיבורי על ולרעיונות ישראליים-ציוניים, כי אז הפריפריה - המתוחכמת פחות אך גם הקשוחה והאידיאליסטית יותר - היא זאת שתספק אותם .
"אדירי התכלת" הם שני נערים שנקלעו בטעות לניסוי של הקריה הגרעינית ביבנה אך במקום לפתח מחלת סרטן ופיתחו כוחות על שונים וגם, כמקובל בסדרות קומיקס, זכו לכינויים מיוחדים, עבריים למהדרין: "עצום" ו"האייל". עם כוחות וכינויים מרשימים אלו, הם יוצאים בניסיון לפתור את בעיותיהם החברתיות השונות בתיכון, בשכונה האשדודית ובמשפחה הלא מתפקדת, ואגב כך גם להגן על החברה כולה.
קבלת הפנים ליוצר האשדודי ולגיבוריו הפרובינציאליים בברנז'ה התל אביבית לא הייתה מלבבת במיוחד. החוברות הראשונות בסדרה זכו לקטילות אכזריות (ומוצדקות) מצד המבקרים על יכולת הכתיבה ובמיוחד יכולת הציור הלא בדיוק מרשימה של זנזורי.
ובכל זאת מסדרה זו, שממשיכה מאז ינואר 2004, יצאו עד כה שישה גליונות -
אמנם גם אין להגזים בהערכת הסדרה, בסטנדרטים אמריקניים מקצועיים היא למטה מבינונית, אבל לזכותו של זנזורי יש לומר שהשיפור בה, בקו העלילה ובאמנות, מתגלה מחוברת לחוברת והוא מפנים בבירור את הביקורת שמוטחת בו.
בינתיים הוא הוציא כבר את סדרת ההמשך "המגשר", המתרחשת בעולם ובעיר של "אדירי התכלת" (ואפילו עם כמה מאותן הדמויות) אך בפינה אפלולית לעין ערוך של אשדוד. גיבורי "המגשר" הם אנשי יחידת מודיעין מיוחדת של המשטרה שתפקידה הוא להיאבק בפושעים מהסוג שאנשי משטרה רגילים אינם יכולים להם (האם זה אומר שגם הם בין היוצאים ללכוד את בני סלע?).
אנשי יחידה זו מסתייעים באמציה חמציה, "המגשר" - אדם שיכול לנדוד בין מימדים שונים ומנצל את הקשרים בין מימדים אלו על מנת לגרום לשינויים ולקרב בין האנשים השונים המסתובבים בהם.
הדמויות, אגב, מבוססות כולן על עמיתים וידידים אמיתיים של זנזורי, ונראה שיש כאן שפע של בדיחות פרטיות שלא יהיו מובנות למי שאינו מקורב של היוצר.
הסיפור עצמו מציג את הצד האפל תרתי משמע של אשדוד, ונראית כי כמו המקבילה הבטמאנתי לסדרת "אדירי התכלת" הסופרמנית, המציגה את אשדוד של אור היום. לי יש בעיה עם עצם חלוקתו של הסיפור לסדרת חוברות - כל חוברת היא של 13 עמודים בלבד ולא ברור מדוע היה צורך להוציא את חלקי הסיפור כחוברות במקום בכרך אחד. כפי שזה עכשיו, אין בחלקים השונים מספיק חומר דרמטי כדי להפוך כל חוברת לסיפור מעניין כשלעצמו, וכדי למצוא עניין אמיתי בסיפור יש לקרוא את כולן כיחידה אחת.
והעלילה עצמה? זהו סיפור פשע שגרתי של מאבק בין כנופיות. כך מסייע "המגשר" ליחידת המשטרה להתמודד עם שתי כנופיות- מרוקאית ורוסית - שמסוכסכות ביניהן. אך הנסיון להפוך את "המגשר" לסיפור מורט עצבים בכך שכולו מתרחש ביום אחד בלבד ,כמו עונה שלמה של של הסדרה "24", נכשל כישלון חרוץ. הסיפור, אם כי יש בו קטעים טובים, אינו מרתק באמת לאורך כל הדרך. רק הסיום הפנטסטי למדי הופך אותו ליותר מעוד עלילת פשע סטנדרטית.
אבל אותו הסיום הוא גם מאכזב ולא ברור כיוון שהוא קשור, מן הסתם, לעלילת החוברות של "אדירי התכלת " שעוד לא יצאו לאור, ולקורא הסביר אין מושג מה מתרחש בהן ואיך כל זה מתקשר ל"מגשר" . יש לנו כאן בברור סיפור שלא עומד בפני עצמו לחלוטין אלא מהווה הכנה לסיפור המשך שיצא (או לא יצא) מתי שהוא בעתיד, וכך נשאר הקורא מאוכזב ומתוסכל.
ובכל זאת, יש הרבה חן ביוצר שמתעלם בבוז מכל מה שנעשה במרכז התל אביבי השחצני, ומקפיד להראות שהדברים המעניינים באמת מתרחשים כולם בפרובינציה (במקרה זה, הפרובינציה האשדודית). ואגב, סיפור זה אינו יחיד מסוגו. אמן אשדודי אחר, אהוד בר אל, יצר סדרת קומיקס מקבילה בשם "טנטופוביה" בה נעזרת המשטרה בשוטר שמסוגל לדבר עם המתים במסגרת מאבקה בגל פשע על טבעי.
ואולי כל זה מראה שאנחנו בתחילתו של גל חדש בעולם הקומיקס המקומי, כזה העוסק בשוטרים בעלי כוחות-על שונים, סיפורים שאולי רק יקבלו דחיפה כתוצאה מהתסכול הכללי מהתפקוד של אנשי המשטרה האמיתיים שלנו. לפחות אמני הקומיקס שלנו חשים באופן ברור צורך ציבורי אמיתי בגיבור-על ישראלי שילחם עבורנו בפשע.
נא להמתין לטעינת התגובות
