מיקי גם
אחרי אוויר הפסגות שנשם, ויתר מיקי גבע על ההזדמנות להיות חלק מ"ארץ נהדרת", ויצא למסע אישי כואב שנמשך שלוש שנים ("הרגשתי שאיבדתי את האמת שלי"). הערב, כך הוא מקווה, יתחילו "שבע השנים הטובות" שלו עם הקרנת פרק הבכורה הטלוויזיוני של "אגדת דשא" שבה הוא משחק. ובקנה כבר מחכים לראות אור ומסך רומן הביכורים שכתב, מופע חדש ודרמה מקורית בכיכובו
ייתכן שזה כואב פחות, כי גבע חוזר עכשיו לאור הזרקורים המנחם. הוא סיים לכתוב מופע בידור חדש ומהיום גם יהיה אפשר לראות אותו לראשונה בטלנובלה חדשה בערוץ 10, "אגדת דשא", שבה הוא מגלם כדורגלן, חברו הטוב ביותר של סמי הורי, הגיבור. בקרוב גם יופיע ב"13 יום" - דרמה חדשה בכיכובה של טלי שרון. ויש לו עוד חלום אחד ישן שמתגשם: הוא כתב רומן שבימים אלה שוקד על עריכתו איתי מאוטנר.
אז גבע פה. אבל לפני כן הוא היה בהודו. קצת לפני שהחליט לנסוע לשם, הוא קיבל הצעה להצטרף לנבחרת "ארץ נהדרת" בעונתה הראשונה. הוא בדיוק היה אחרי תוכנית בפריים טיים, והנסיעה הפתיעה את כולם.
אז למה באמת נסעת?
"הרגשתי שאיבדתי את האמת שלי. הרגשתי שאני עושה דברים, ויודע שהם לא באים מהאמת הנכונה שלי".
ועכשיו חזרת. למה בעצם?
"היו לי כל מיני אופציות לעשות כל מיני דברים. זו היתה בחינה קלאסית בשבילי, אם אני חוזר כי אני רוצה לחזור, או אם אני חוזר מפני שזה הדבר שאני רוצה לעשות. בוא נגיד שעד עכשיו לא היתה סיבה אמיתית ומוצדקת לעשות משהו חדש. מרגע שאיבדתי את האמת שלי, אני לא עושה דברים שהם לא באמת שלי. היום לא הייתי עושה שוב את 'מזל טוב', בשום פנים ואופן לא. פורמט כזה הוא לא דבר שאני מתעניין בו. אני
גבע חדל להופיע בטלוויזיה. הדבר השפיע מידית גם על הופעותיו: "כשהפסקתי להיות סולד אאוט, הפסקתי להופיע. אתה צריך להביא לא 20 אנשים אלא 500, וכשאתה לא בשיאך בטלוויזיה, זה לא עובד".
במה עוסק הרומן שכתבת?
"זה סיפור, רומן שמתהווה בין צעיר ישראלי בן 24 לאישה ברזילאית בת 41. בעצם הסיפור מדבר על איך כדאי לחיות ולנהל את חיים שלך - על פי פנטזיות או עם רגליים הקרקע, עם חיבור אמיתי למציאות. התעסקתי הרבה בהתלבטות הזו".
אז הרומן הזה הוא סיפור אמיתי?
"כן. היה לי סיפור של איזה חודש עם ברזילאית בת 41, וזה היה מבחינתי סוג של פנטזיה. ובספר הפלגתי בדמיון, אבל שאלת הזוגיות הזו כבר הפסיקה להטריד אותי כי בעקבות כתיבת הספר הגעתי לאיזושהי תובנה. פנטזיה לחוד וחיים לחוד".
אפשר אולי להגיד שהפנטזיות שלך הפכו לחיים. יצאת בעבר עם שחקניות מפורסמות.
"אתה מתכוון בטח לעדי עזרוני. זה סיפור גדול וישן. רומן גרי כתב ב'עפיפונים' שלפעמים, כדי לשכוח מישהו, אתה צריך לפגוש אותו שוב. אז אנחנו מדי פעם נפגשים, מקלפים עוד קליפה. נראה לי שזה עוזר לנו לשכוח".
ההתחלה המקצועית של גבע היתה לפני יותר מחמש שנים, כשנבחר להיות אחד ממנחי ערוץ הילדים. שם, אגב, הוא נמצא גם היום. לתהליך הבחירה שלו שנעשה בשיתוף הקהל, גויסה קריית מלאכי כולה, העיר שבה גדל ושם גרה משפחתו. הציפיות המשפחתיות ממנו הרקיעו שחקים, אבא שלו היה בטוח שהבן שלו יגיע להוליווד.
אז איך מתמודדת המשפחה עם השקט שסביבך בשלוש השנים האחרונות?
"אפשר להגיד שיש לי משפחה נהדרת ורגישה מאוד. תשמע, זה לא קל. אני מניח שגם להם יש סוג של תסכול שאני צריך להקשיב לו. אבל זה לא רק הם. בכל פעם שאני נכנס למונית יש אנשים שאומרים לי:'איפה אתה שלוש שנים', ואז אתה צריך להסביר. כשאתה בא מקריית מלאכי, ואתה מצליח בעיר הגדולה ועוד מראים אותך בטלוויזיה, אז אתה רק יכול לנחש איזו תחושה יש לסובבים אותך. אבא מקריית מלאכי שיש לו חנות פלאפל, שרואה את הילד שלו בטלוויזיה ואין בן אדם שלא מדבר איתו על זה, אז מבחינתו הבן שלו הוא כאילו חצי אלוהים. וכשאתה לא בעניינים, אז התחושות הן הפוכות, אבל באותה מידה של עוצמות. זה דבר שאני לומד לחיות איתו, אני צריך לספק תשובות להרבה אנשים".
מה שונה במיקי בגלגול הזה? מה אתה מביא איתך הפעם שלא היה קודם?
"הכול. יש קטע של אביב גפן שהוא שר, ואבא שלו מספר את כל סיפור החיים של אביב תוך כדי שהוא שר את השירים שלו. לפי השירים שלו אתה מבין איזו ילדות היתה לו. אז במופע הזה שלי אין כמעט קריית מלאכי. זה כבר לא מעסיק אותי ההבדל בין קריית מלאכי לתל אביב. היום מעסיק אותי כל נושא הזוגיות, אנשים בטלוויזיה, האנשים הקטנים ברחוב. דברים שקורים במדינה".
תמשיך לעשות את החיקוי שהיה מזוהה איתך מאוד של מאיר שטרית?
"זה משמח אותי לראות שאף אחד לא עשה את מאיר שטרית מאז, אבל אני לא עושה אותו יותר בהופעות, רק אם בסוף מישהו צועק לי 'שטרית, שטרית' אני עוד עושה".
תמשיך לעבוד בערוץ הילדים?
"זה מקום שאני אוהב מאוד. אני מחובר מאוד לאנשים שם. אני לא אשקר לך ואגיד לך שזה גם נוח לי. ותשמע, יש רגעים שבהם אני נהנה יותר בערוץ הילדים, ויש רגעים שבהם אני נהנה פחות".
אז אתה בדרך להיות עודד מנשה הבא?
"יש בערוץ אנשים שנמצאים בו עשר שנים ויותר. מה שאני עושה בערוץ הילדים, הוא שאני משתדל למלא את המשבצת הקומית. אם זה לא מצחיק אותי, אני לא עושה. אני בטח לא אמשיך שם לנצח, אני יודע וגם הם יודעים שאני אצטרך לעזוב מתישהו".
מה עם ילדים משלך?
"ילד זה דבר מדהים. אני טיפוס משפחתי יותר, ביתי יותר, פחות אוהב להסתובב בחוץ. אין לי ספק שמשפחה זה מה שיסדר לי את הראש, אבל אני לא בשלב שאני יכול לתת את הזמן לדבר הזה כרגע. עד גיל 30 אני בטוח אהיה שם. לא אהיה רווק עד שנות ה-30 המאוחרות כמו תל אביבים מצויים אחרים".
מה עוד יהיה בגיל 30?
"אם אני אענה על השאלה, אני חושש שזה יתפרש בצורה יהירה. יש לי חלומות גדולים. ישנו המשפט 'מי שמחפש מת למצוא, ומי שמוצא ומפסיק לחפש - מת'. אתה אף פעם לא יכול להגיע למצב שמצאת, זה המנוע שלי שבזכותו אני ממשיך לעבוד. אם אני מסתכל אחורה על הדברים שעשיתי, אז היכולת קיימת, את זה אני יודע, אבל השאלה היא מה אני עושה בה. האמת היא בעצם שאני צריך לראות את זה צלול, בלי שכל ההמולה שסביבך תשפיע עליך. אני יכול להגיד היום שהאינטרפטציה שלי לדברים הרבה פעמים היתה לא נכונה. את ההבדל הזה בדיוק עשו שלוש השנים האחרונות".
נא להמתין לטעינת התגובות
