אל תיגע לי בשואה
גם כשפול ורהובן עושה סרט על מלחמת העולם השנייה, הוא חייב לגעת במקומות אינטימיים. לכבוד פסטיבל הסרטים היהודי סיפר ורהובן לאיתי שטרן שגם ההולנדים לא היו כאלו תמימים
זוהי הפעם השנייה שורהובן מבקר השנה בישראל. הפעם הראשונה הייתה כשהגיע לצלם בקיבוץ כפר רופין חלק מהסרט, והשבוע עשה זאת בפעם השנייה לכבוד הפרמיירה החגיגית של הסרט בפסטיבל הסרטים היהודיים בירושלים. המשמעות הסימבולית ברורה: לאחר שהקהל ההולנדי קיבל בזרועות פתוחות סרט ששוחט לו פרות קדושות, נזקק ורהובן לאישורו של הקול היהודי. באם יצליח הסרט גם בארץ, נראה שחזרתו של ורהובן לחיקו של הקולנוע האירופאי תוכל להסתמן כרעיון שעלה יפה.
"ספר שחור" שיצא לאקרנים בישראל החל מסוף השבוע הקרוב מביא את סיפורה של רייצ'ל סטיין, זמרת צעירה המאבדת את משפחתה על ידי הנאצים, רגע לפני שאלו מצליחים להבריח את הגבול ההולנדי. המחתרת שלוחמת כנגד הנאצים בתוככי הולנד, מאמצת אותה לחיקה עד שהיא הופכת לנציגתם הגבוהה במסדרונות צלבי הקרס. עם התפתחות העלילה, שמסתיימת עם גמר המלחמה נצפים חברי המחתרת במגוון מעשים סדיסטיים החושפים את דמותם ככאלו הרחוקים מלהיות קדושים מעונים.
מלבד כל פיתולי העלילה שצוינו כאן, כוללת עלילת הסרט התאהבות של הכוכבת היהודייה בקצין אס. אס, בוגדים ומסתננים מכל כיוון וסצנות עירום עסיסיות שנשפכות על המסך, משל היו שמפניה תוססת שהתיישנה במרתפי העינויים של הוורמאכט. אצל ורהובן כמו אצל ורהובן, גם סרט על השואה, לא יהיה נטול זיונים.

ורהובן, שחווה את מלחמת העולם השנייה כילד, מעולם לא ניגש לנושא טעון כמו מלחמת העולם השנייה. כשהוא נשאל האם חשש לעסוק בנושאים כבדים כאלו, הוא עונה בלי לחשוב פעמיים: "ממש לא. אני מעולם לא חששתי לעשות סרטים. גם כשאני עוסק בסקס, זה לא מתוך פנטזיה. אני יודע בדיוק מה אני הולך לעשות. אין טענה בסרט הזה שאני לא יכול להתמודד איתה. הכל מעוגן מבחינה היסטורית. אני יודע שגם המחתרת ההולנדית ידעו לנקום בצורה הכי איומה. מאוד שמחתי לראות את התגובה של הקהל ההולנדי שלא שלח חברי מחתרת בשביל לסתור את דברי".
"ספר שחור" נראה כמו סרט מלא השראה מהוליווד של שנות השלושים והארבעים. מקטעי השירה של רייצ'ל סטיין (קאריס ואן הוטון ההורסת) המזכירים את מרלין דיטריך "במלאך כחול" , דרך הרומנטיקה הבלתי אפשרית עד לדמויות מלאות הפאתוס שהפכו את
"עם סיום הכיבוש הנאצי" מספר ורהובן, "הייתי ילד צעיר ואז התחילו להגיע סרטים הוליוודיים להולנד כי בתקופת המשטר הנאצי לא היינו נחשפים אליהם. הייתי רואה בין ארבעה לחמישה סרטים בשבוע. העניין הוא שרק כמה שנים אחרי שביימתי את אינסטינקט בסיסי הבנתי שסצנת המקלחת, לקוחה בעצם מ"ורטיגו" של היצ'קוק שאותו ראיתי למעלה מעשרים פעמים. אני בטוח שהסרטים האלה משפיעים עלי כיוצר אבל אני יכול לומר במפורש שלא מדובר במשהו מכוון מראש".

עד כמה היה חשוב לך להראות את פניהם הדו פרצופיות של המחתרת ההולנדית?
"היחס של ההולנדים ללוחמי המחתרת מאוד מכובד גם היום. רק לפני שלוש שנים התברר כי אחד מאותם גיבורים נודע כמי ששיתף פעולה עם הנאצים וזה עשה בלאגן גדול בתקשורת. הסרט נקרא 'הספר השחור' גם כי הוא מכיל כל מיני סודות עלילתיים, וגם כי הוא חושף את העבר הלא מחמיא של חברי המחתרת. דברים שקשה לנו להתמודד איתנו כחברה".
צילמת את הסרט בהולנד, אחרי עשרים שנה שבילית בהוליווד. עד כמה הסרט הזה הוליוודי מבחינתך?
"אני חושב שגם עשרים שנה בארצות הברית לא הפכו אותי אמריקאי לגמרי. ובכל זאת, אם אני צריך לאבחן את מידת ההוליוודיות שיש בסרט הזה אני יכול להגיד שיש בו נראטיב שמניע את העלילה שלא כמו בסרטיי ההולנדיים. גם הקומפוזיציה של שלושה אנשים בסרט הוא עניין מאוד הוליוודי. מצד שני, יש כאן לא מעט השפעות אירופאיות שמעולם לא הלכו לאיבוד ביצירה שלי".
אם היית צריך לצמצם את המסר של הסרט למסר אחד. מה היית מנסה לומר בו?
"אני ביקשתי להגיד שבעצם אי אפשר לסמוך על אף אחד- אף פעם. ניסיתי לצייר את הפרספקטיבה של ההולנדים ולאו דווקא של היהודים. אני חושב שאפשר להקיש מסרט כזה גם על מה שקרה בכלא אבו גרייב (ההתעללות של החיילים האמריקאיים בעצירים העירקיים) אבל בגדול מה שרציתי להגיד זה שאף פעם אתה לא יכול לדעת מה עומד מאחורי הדמות. שום דבר לא בטוח והכל תלוי בנסיבות ובתנאים חיצוניים. גם ב"אינסטינקט בסיסי" אתה לא באמת יודע אם היא הרוצחת או לא וזה משהו שהולך איתי בכל הסרטים שלי. אחרי הכל, חשוב להדגיש כל הזמן שהמציאות עולה על כל דמיון".
