מחבוב - In, קיפי - Out

רועי קצירי חושד שהיוצרים של "רחוב סומסום" מנסים להחדיר לילדים תכנים תת הכרתיים של שלום ואחווה. או שאולי סתם איבדנו את הנאיביות ?

טור אורח | 20/12/2006 11:37

אתמול בחמש וחצי אחר הצהריים התיישבתי לי בכורסא מול הטלוויזיה, זיפזפתי בשלט לערוץ הופ! ושם צפיתי לראשונה בפרק מרחוב סומסום הישראלי החדש. מה אגיד ומה אומר, אני מודה שלבי נכמר כבר למשמע שיר הפתיחה הידוע, אותו שיר שפתח את הסדרה בגרסתה הישראלית הראשונה שהופקה ושודרה בטלוויזיה החינוכית ב1983, ושודרה אינספור פעמים בשידורים חוזרים במהלך שנות ה80 וה90; השיר הולחן במקור על ידי יוני רכטר, למילותיו של עלי מוהר והוא זוכה כעת לביצוע מחודש. אח, געגועים לחיבוקים חמים. רוצים להתרפק קצת? "מן האבן והמים - הרחוב עולה - אל השמש ובינתיים - האויר מלא דבש וסביונים - וילד מגלה - פתאום הוא קצת לא מאמין - שיש רחוב כמו סומסום - סום וקסום הוא בשום ונפלא".

אבל מה, השנים כנראה עשו את שלהם והפתיח הנוסטלגי עם האנימציה החביבה חלף לו, ואז הגיעה התכנית, וליבי נצבט. באמת. גיליתי מזרח-תיכון חדש. מסתבר שברחוב סומסום הדו-קיום חוגג, ממש "וגר מחמוד עם גרשון". מחבוב הוא דרך אגב השחקן ג'ו סווייד (החתיך הערבי מ"האלופה") שבכלל לא רואים אותו על המסך, כי הוא הקול שמאחורי הבובה וגם זה שמפעיל אותה. שמעתי גם
שהיו מגעים להחזרת קיפי הקיפוד ומוישה אופניק הוותיקים, אבל לבסוף אחרי מסכת שיקולים שונים הוחלט שרק מוישה אופניק יככב בתוכנית. בינתיים קיבלנו את סבא גרשון, הלא הוא השחקן ישראל פוליאקוב, בתפקיד בעל פיצוציה. בפרק בו צפיתי מחבוב רוצה לנגן בין שתיים לארבע אבל הוא מתחשב בגרשון שתולה שלט "נא לשמור על שקט בין שתיים לארבע". איפה הוא חושב שהוא נמצא, בשוויץ? מאז שנות השמונים אנשים מזמן הפסיקו לישון כאן בצהריים.

בקיצור, ערבים ויהודים בכפיפה אחת. התחשק לי להרים טלפון לרה"מ ולהציע לו לצפות קצת ברחוב סומסום. גם אם הוא במקרה עבר את גיל 5, זאת הזדמנות בשבילו לראות שיש ערבים בלי דם על הידיים. כמו למשל איבתיסאם, סטודנטית לאמנות, אותה מגלמת השחקנית הינד איוב. בפרק שראיתי איבתיסאם עבדה על צילום של עוגת יומולדת, וליווה אותה ברוש, טיפוס כבד-ראש בצבע כתום. איבתיסאם מלמדת את ברוש שבחיים צריך להתגמש קצת, ולכל כלל יש יוצא מן הכלל, וברושי ידידנו אכן לומד להתגמש, וכך הוא גם עוזר לצחי (השחקן דרור קרן) למצוא את המברג בארגז הכלים שלו. אידיליה של ממש.

קיפי בן קיפוד. געגועים לחיבוקים חמים ארכיון

לפחות מוישה אופניק יהיה יחצ

מחבוב. פלורליזם בגרוש ? יחצ

קשה להיפרד

נורא רציתי לראות גם את יבגניה דודינה המהממת, שסופר לי כי היא מגלמת בסדרה תפקיד של מנהלת חנות הפתעות וקסמים, אבל לצערי את יבגניה לא קיבלתי הפעם. במקומה קיבלתי לא פחות ולא יותר, את ארקדי דוכין (שהוא רוסי למי ששכח) מנגן ושר, לאוזני בובונת סגלגלה בשם אביגיל (שהיא בטח מתנחלת) שמבקשת ממנו להרדים את הדינוזאור שלה. פעולה פרוידיאנית או סתם שעשוע נחמד ?

הבנתי שיש גם גרסה פלסטינית לרחוב סומסום. מעניין אם שם כשמוישה אופניק מרגיש לא טוב חלילה, הוא צריך לחכות שמונה שעות במחסום כדי לראות רופא. אם לאמץ את המוטו בתכנית שראיתי הפעם, החיילים במחסום פשוט צריכים לדבר בשקט, בלי לצעוק ובלי

לריב, ולהתגמש קצת לפעמים, כי לכל כלל יש יוצא מן הכלל. אני מקווה שקצין חינוך ראשי קלט את המסר.

האמת, בסוף היה לי ממש קשה להיפרד מרחוב סומסום, ומצאתי את עצמי ממשיך לבהות בפרומואים של הופ ומהרהר בלבי על בני הקט שלא גדל על רחוב סומסום השליו והסובלני, אלא על צבי הנינג'ה וספיידרמן העצבני. שאלתי את עצמי אם אי פעם בני גילו, שהם קהל היעד של הערוץ, יזכו לראות בארצנו רחוב כמו סומסום, ולא רק בטלוויזיה. אבל אמר על זה כבר עלי מוהר: "בלי מדוע ובלי למה - אל תשאל אותי - אני רץ לי, אני שמה - שם הכל קופץ - שם קורים ניסים - שם לוחש לי עץ - את הסודות הכי כמוסים - כי זה רחוב קסומסום!"

"רחוב סומסום", מדי יום אחה"צ ב17:35, ערוץ הופ! עונה זו בת 40 פרקים.