דרכים צדדיות
טליה ישראלי עוסקת בהשתלטות גופים זרים על חיינו, נעמה צבר מזכירה לעולם מה זה גירל פאוור, ויוצרת האינדי איבון דול מצלמת עם פלאפון ברכבות. 3 אמניות השבוע בדרכים צדדיות
למען הגילוי הנאות, המפגש הראשון שלי איתה נערך כשיצרה עבודה לאירוע אמנות שאצרתי לפני כשלוש שנים, במועדון הסופהביט ז"ל. בעבודה שהציגה אז, למשל, היא הציבה שני רמקולים, נעמדה על אחד מהם והעמידה על השני את דניה מ"דפנה והעוגיות".
כל אחת מהן הצטיידה בגיטרה חשמלית ושרה שיר אהבה שונה שהתחבר לשיר אחד, סוחף ומרגש. עכשיו תוכלו להיחשף אליה בעבודה חדשה שהיא מציגה בגלריה דביר, "Encore", שנפתחת ביום ה', 15.2.
ימים לאחר סיום לימודיה במדרשה, היא נחטפה לתערוכה קבוצתית בגלריה זומר, שם הציגה קובייה נודדת להופעות חיות. במרכזו של מתקן אורות שבנתה, הופיע פעמיים בשבוע מוזיקאי שהפך את המתקן לבמה של הופעת יחיד. היא הצליחה להחדיר לתוך הקובייה הלבנה, הגלריסטית, חיים מעושנים של אמנות שוליים בועטת במיוחד.
יתרה מזאת, צבר מצליחה לגרום לצופה להרגיש שהוא מביט ביצירה שמתהווה לנגד עיניו. במיצג סאונד נוסף שערכה בגלריה דביר, אגב, היא כיסתה קיר שאורכו 9 מטרים בנייר הדבקה שחור והציבה בחלל הגלריה מערכת תופים על במה שהזכירה מזוודה ענקית של כלי נגינה. שאפו. עכשיו, תוכלו לשפוט בעצמכם.
נעמה צבר, Encore, גלריה דביר, עד ה -24.3
נחום 11, תל אביב. 03-6043003
טליה ישראלי יורדת בציוריה המרשימים אל עומקם של החללים הפונקציונאליים שמקיפים אותנו- חללים תעשייתיים, נטולי אדם ועמוסי צינורות, מדפים ומכשירים. בתערוכה החדשה שלה בגלריה אלון שגב, "Bio Power" היא מציגה סדרת ציורי שמן שמתבססים על צילומים שערכה במפעל לייצור תרופות בדרום הארץ.
למען האמת, לא רק שהציורים שלה מציגים חללים שיכולים לפרנס לא מעט במאים של סרטי אימה עולמיים, היעדרותה של הדמות האנושית מהקנבס רק מגבירה את תחושת הפרנויה. ישראלי, בוגרת גולדסמית'ס קולג' היוקרתי בלונדון, מנסה להדגים בעבודותיה את האופן שבו לא מעט גופים מנסים להשתלט על חיינו.
הבחירה בצילום מפעל תרופות אינה מקרית. לצד תעשיית הנשק והקוסמטיקה, תעשיית התרופות נחשבת לשלישית בגודלה בעולם (וד"ש לשלמה ינאי, המנכ"ל הנכנס לתפקיד בחברת טבע). הכנסת המצלמה למפעל, מתעדת למעשה אחד מהמקומות הרבים מספור שבהם מופעלים מנגנונים שונים המנסים
הפילוסוף ג'רמי בנתהאם, שייצג את הזרם התועלתני בעת החדשה, הציע בזמנו את מודל ה"פן אופטיקון", כלא שבו האסירים נתונים לפיקוח מתמיד. המבנה הארכיטקטוני המיוחד של הכלא איפשר השגחה מתמדת על הכלואים. פוקו, מצידו, הפך את המודל לאחד ממושגי היסוד בתורתו. הוא ראה את המודל שלו כמטאפורה לאופן שבו החברה המודרנית ממשמעת ונוהגת באזרחיה.
תרומתה הצנועה של ישראלי לתיאוריה היא בהצגת האלמנטים הללו במלואם. מהמפעל הזה, אחרי הכל, תצא הבשורה אל חיינו הפרטיים. פועליו יקחו חלק פעיל בחיינו ומוביליו יהפכו לחלק בלתי נפרד מהגוף האישי שלנו. יהיה מעניין לראות כיצד יתפתח הטיפול של ישראלי, שהספיקה כבר להציג בלא מעט תערוכות קבוצתיות ברחבי העולם בשלוש השנים האחרונות, בנושא זה. בינתיים, אין ספק כי היא מצליחה לקחת עניין שטופל כבר רבות בעולם האמנות והמדיה ולהוסיף לו נופך מסקרן.
טליה ישראלי, Bio Power, גלריה אלון שגב
מרכז גולדה, שד' שאול המלך 23, תל אביב. 03-6090769
"Sleepyurbanite.com הוא ילד האהבה שנולד מהתסכול שחשתי בעקבות ההתמודדות עם עבודה יומיומית והדחף הבלתי נשלט ליצור אמנות", כותבת מוזיקאית האינדי והאמנית איבון דולמשיקאגו באתר הבית שלה. דול מתחמשת במצלמת הטלפון הנייד שלה - מוטורולה v557 - ויוצאת לרחובות.
התוצאה היא תיעוד משעשע של הנוסעים הנרדמים ברכבת CTA בשיקאגו, בשובם מיום עבודה מפרך.
באתר שלה מופיעה סדרת התיעוד הזו, לצד עבודות אחרות שלה, שעוסקות גם הן במרקם החיים האורבני. בהמשך לפן אופטיקון שהוצג מקודם, הרי שתרבות האינטרנט היתה אמורה להיות זו שתפצח את מודל השתלטות המנגנונים המפקחים על חיי הפרט. האנונימיות המקוונת היתה זו שהתכוונה להעיף מחיינו האינטימיים את עינו של הממסד השנוא. סיכום ביניים: יש עוד דרך ארוכה.
פרויקטים דוגמת זה של דול, לעומת זאת, מצליחים לפצח לרגע את המכניזם היומיומי ולהעמיד במרכז הבמה את האדם, על כל תשישותו המפוארת. אפשר להסתכל בעבודות שלה כמתריסות. הן מפורסמות אונליין, פתוחות לכל מאן דהוא, כשהן מציגות אנשים אנונימיים באחד השלבים המתסכלים ביותר של היום; השלב שבו אתה מבין שקרעת את הישבן במשך שעות ארוכות והתשת את עצמך בשביל הכסף של מישהו אחר.
השימוש במצלמת הטלפון הנייד, אגב, חודרת בשנתיים האחרונות די בחוזקה לעולם האמנות. כפי שמצלמת הווידאו הביתית גרמה ליותר מדי אנשים להחליט שהם יכולים להפוך את הסרטון מהיומולדת בגן ריקי של בן הזקונים לווידאו ארט, כך גם מצלמת הנייד מתחילה לשנות את חוקי היצירה. הדוגמה של דול, למקרה שתמהתם, היא דוגמה לשימוש נכון במדיום. אחרי שהתרגלנו לראות את כוחן של מצלמות הנייד בשידורי חדשות לחוצים מזירות אירוע מבהילות, חשוב לזכור כי יש להן גם השפעה מכרעת על עולם האמנות, שבוודאי רק תלך ותגדל בשנים הבאות.
אגב, העובדה שהעבודות מוצגות באתר, מאפשרות גם לקולגות מעבר לים להציץ ברגעים האלה ולחוש הזדהות כמעט עצובה, מהסוג ששמור רק למעמד הפועלים. מי יודע, אולי עוד מהבלוג שלה תצא המהפכה.
קרוב-1:
לפעמים אפילו הממסד יכול לשחק אותה. המחלקה לאמנויות בעיריית תל אביב משיקה פרויקט אמנותי חדש שיחבר בין אמנים לבתי ספר שונים בעיר (אוצרת: עידית פורת). הראשונים להשתתף הם אליסף קובנר ו-ורד לוי. קובנר, אמן וידאו וצלם, ראיין את תלמידי בית הספר ברנר שבנווה עופר. דיוקנאות התלמידים כונסו לספר ששמו "עם הפנים למשאלות". הספר יחולק לילדי בית הספר באירוע ההשקה, ולאחר מכן יימכר כשכל ההכנסות קודש לעמותת "שיעור אחר". בשבוע הבא יוצג הפרויקט של לוי, שמיקמה סירות עץ בחצרות בתי הספר תל חי ותל נורדאו.
18.2, אליסף קובנר, מתנ"ס נווה עופר, שז"ר 12, תל אביב, 17:30
23.2, ורד לוי, נמל בית, חנוכת הסירה בבית הספר תל חי, מעפילי אגוז 74, תל אביב, 8:30
10:15, בית הספר תל נורדאו, מנדלי 19, תל אביב
Rawart
יאיר פרץ מציג תערוכת ציורים המתארת בשמן על בד נופים בנסיגה אבולוציונית. אם נופים מופשטים ואפלוליות ניק קייבית היא כוס התה שלכם, אתם מוזמנים לקפוץ.
"-אי", יאיר פרץ, Rawart, עד ה-18.3
השרון 12, תל אביב. 03-5373249
נא להמתין לטעינת התגובות
