לא רואים את הסיוט
איתמר ענברי ביקר בתערוכה "לא תראו" בגלריה באום אל פאחם ופגש את הגרעין הקשה של השמאל הישראלי. תערוכה לא מאוזנת? אז מה
לפתיחה הרשמית של התערוכה, בה הוצגו סרטי וידאו, מיצב, ציורים וצילומים, הגיעו כמה מאות בני אדם, מרביתם כאלו שניתן להגדירם כמשתייכים ל"גרעין הקשה" של השמאל הישראלי. בין המבקרים שפקדו את התערוכה ניתן היה לראות גם את פעילת השמאל והאסירה המשוחררת טלי פחימה.
בין האומנים המציגים בתערוכה ניתן לפגוש ביצירותיהם של יותר מ-20 אומנים מתחומים שונים. בין השאר מוצגות בתערוכה, שתימשך שלושה חודשים, יצירותיהם של נעמה יוריה, אריאלה שביד, גיא רז, דוראר בכרי, נעמה מילר, יוחאי מטוס, עדי קפלן ושחר כרמל, פריד אבו-שקרה, נסרין אבו-בכר, דודיק אופנהיים ואמנון דקל ויואב בן-דוב. בנוסף, מוצגים בתערוכה צילומים של נשות ארגון "מחסום watch" שנלקחו מהתערוכה הנודדת "מחסומים ללא גבול".
אוצרת התערוכה, מורן שוב, מסבירה כי המוטיב המרכזי מבחינתה בתערוכה הוא "נוכח – נעדר" או "נוכח – שקוף". "התערוכה היא ניסיון לתאר את החוויה המסויטת של הפלשתינים במחסומים", היא אומרת. "בכל העבודות בתערוכה יש את התמה של 'נוכח – נעדר'".
לדברי שוב, בתוך המוטיב החוזר בתערוכה קיימים שלושה מובנים. "המובן הראשון הוא המובן הקיומי: אנחנו לא רואים את הסיוט, אנחנו גסים לזה, ומתייחסים להמון שעומד במחסום כאל משהו שקוף, כאילו שזו בעיה של מישהו אחר. המובן השני הוא המובן המוסרי. אנחנו בוחרים שלא להתייחס לנושא. המובן השלישי הוא המובן האסתטי. ישנה אומנות מופשטת, אסקפיסטית, והאומנות פה נאמנה למקום שבו היא צומחת. זוהי אומנות שנאמנה למקום". לדבריה, גם העבודה המופשטת ביותר בתערוכה היא "היא מראה סימבולית לסיוט".
האחוזים ממשיכים לעלות
שוב מספרת כי כשהתבקשה על ידי מנהל ומייסד הגלריה לאומנות באום אל-פאחם, סעיד אבו-שקרה, להציג תערוכה בנושא הכיבוש, לא היססה כלל. "זוהי גלריה עם שם מאוד מכובד ויתרה מזו, הגלריות בתל-אביב זה משהו שעוסק באומנות פרופר ובאסקפיזם, ופה היתה הזדמנות לקחת את זה לכיוון של אמירה חברתית", היא אומרת.
שוב אומרת כי אלו שיבחרו להגיע לתערוכה, אינם צריכים להסתפק בצפייה פסיבית ביצירות. "אני שולחת את האנשים מפה למחסומים", היא מצהירה. "זו חובה של כל אחד ללכת ולראות את החוויה הזו".
מנהל הגלריה לאומנות, אבו-שקרה, מודע לעובדה כי חלק לא מבוטל מקרב המבקרים בתערוכה יבחרו לכנות אותה בתארים כמו "חד-צדדית" או "לא מאוזנת", ואף מספר כי ביקורת מעין זו השמיעו כמה מבקרים יהודים. "זו תערוכה שנויה במחלוקת", הוא מודה. "התערוכה מביכה, בעיקר את היהודים, שלא ראו או שלא יודעים.
"יהודי שמבקר בתערוכה יכול להרגיש ש'האני מאשים' שעולה מהתערוכה מופנה כלפיו, אבל זה לא צריך להיות כך כי המציאות מתרחשת לעיתים בקו התפר, מרחק של קילומטרים ספורים לעיתים בלבד ממקום מגוריהם של האנשים.
"לאלו שאומרים שהתערוכה היא לא מאוזנת אני יכול לבוא ולומר שלעיתים עדיף לבוא לתערוכה ולנהל דיאלוג אמיתי עם השותפים בתערוכה, ולראות שיש גם יהודים שמזדהים איתך".
אבו-שקרה אומר כי קהל היעד לתערוכה הוא הקהל היהודי והערבי כאחד, אך מקווה לראות כמה שיותר מבקרים ערבים. "מובן מאליו שהקהל היהודי יותר פתוח לאומנות, אבל יש שיפור", הוא אומר. "אם פעם המבקרים הערבים היוו 5% מהמבקרים, כיום 20% מהקהל שמגיע הם ערבים והאחוזים הללו ממשיכים לעלות".
נא להמתין לטעינת התגובות
