המוס של רון
ביקשנו מיוני בינרט לכתוב על ירידתה של "היפים והאמיצים" וקיבלנו טקסט על השיער של רון מוס. כנראה שיש אנשים שהתכנית הזו לא תחסר להם לעולם. לאלו שזה כן ייחסר, אין לנו מה לומר
כל כך רציתי לכתוב על "היפים והאמיצים". 12 שנה, 5,000+ פרקים, יותר מ-300 מיליון צופים. אבל מה לעשות, לא ראיתי אף פרק שלה. כן, הייתי מרוכז בלראות כמה שיותר קולנוע, נסיונות נואשים לשכב עם כמה שיותר נשים, ללכת לכמה שיותר מסיבות ובאופן כללי לנסות כמה שיותר לחיות, אבל תוך כדי, מאחורי גבי, התנהל והתקיים עולם שלם, מלא במלחמות, אהבות, טינות חבויות וגלויות ותספורות שלא השתנו בעשרים שנה בהם התוכנית משודרת. עכשיו, זכייני הערוץ השני לוקחים ממני את סלע קיומי, את הדבר היחיד שלא הסכמתי לראות מעולם בלי להיות חצי מעולף מהנגאובר של עראק זול וחוסר ביטחון, את הדבר היחיד עליו זיפזפתי בלי נאנו-שניה של חרטה, את הדבר היחיד שלא חשבתי מעולם שאצטרך לכתוב עליו.

אז התקשרתי לסבתא שלי לשאול מה קרה בחמש עשרה העונות האחרונות. היא מה שמכונה הצופה הלא-אדוק, זה שרואה פרק אחד מתוך 30 ועושה את הקישורים ההכרחיים בעצמו. מי שכב עם מי, האם ברוק ורידג' ביחד או לא, איזו תעלומה זוממת סאלי ספקטרה עכשיו ומי סומם ועבר ניתוח לכריתת אונה. היא לא ענתה. בימי שלישי היא מדברת עם אנשים שלא קיימים. המשכתי להתקשר.
התחלתי בחברים שלי ("נדפק לך המוח?! לא דיברנו שנתיים ואתה מתקשר בקשר לזה?" –"אבל תמיד נראית כזה חנון אז חשבתי שאולי.." – ניתוק), המשכתי בבני משפחה (אחי - "תפסיק לבלבל לי ת'מוח", אחותי - "תפסיק לבלבל לי ת'מוח", אמא שלי - "עזוב שטויות, אתה בא לאכול בשישי? שני גם באה? מה להכין? יש לך בכלל עבודה עכשיו?") וסיימתי במספרי טלפון אקראיים בשיטת האצבע המשוטטת(משפחת סמילנסקי מרח' ירושלים - "מי זה? אתה הטכנאי? למה אין יותר דיסקברי?", משפחת אמויאל מרח' הנרייטה סולד - "אני מתקשרת למשטרה"). מה עושים? אני ב-286 מילה ויש עוד 214.
אז הנה, מצאתי- התספורת של רון מוס, רידג' פורסטר. האייקון הבולט ביותר של סדרה שמרחפת בקצה התודעה שלי בצבעי פסטל מזעזעים ואפס חשיבות. אני אעסוק, ב-189 מילה בערך, בהצהרה האופנתית החשובה ביותר מאז ה-mullet
קשה לאנשים קירחים לראות שיער יפה. אני הולך ברחוב ומקלל אנשים עם שיער יפה. אני מחכה שחברה שלי תירדם ועושה פוזות מול מראה שהונחה בדיוק כך שאוכל לדמות שהשיער שלה הוא שלי. ולרון מוס יש שיער יפה. לעזאזל, שיער יפה זה אנדרסטייטמנט מחורבן. יש לו את השיער הכי יפה על הפלנטה, רעמה אחידה ומבריקה, שחור סיני (חברה שלי לימדה אותי מה זה בדיוק. לא ידעתי) נוצץ, כל שערה במקום, כל אניץ ניצב ליד חברו בדיוק מופתי, ליפה א-לה מוריסיי מתנוססת בגאון מעל הכל, וכאילו רק כדי לעצבן יש גם תוספת קטנה וגולשת מאחורה. אייטיז? למי אכפת.
עם שיער כזה את על-דורי, אתה נצחי. רידג' פורסטר (ובהתאמה-גם רון מוס) הוא מהאנשים שאוכלים בראנצ' במרינה במונטה קרלו, השיער הנוצץ שלהם נהנה מהקוויאר על בריוש ומהבריזה הקלילה, כמה דקות לפני שהם עולים על הפורש ונוסעים אל הדוגמנית שלהם, בעלת שיער מושלם משלה, ללא ספק. אני, קירח שהולך ברגל למס הכנסה בלווינסקי ואוכל פלאפל לצד פרחות מצויצות, שונא אותו, את כל הקאסט הפלסטיקי של "היפים והאמיצים", את אלי אוחנה, את דמיאניוק ואת הילארי דאף.