לא נגעתי בך, אל תיגע בי
ערוץ עשר הפשיל שרוולים ושלח את אושרת קוטלר לבחון את הכאוס השורר בתחום ההטרדות המיניות. במקום לשאול את השאלות הקשות ולפתח דיון ראוי, עדיה אמרי אור חזתה בחומרים טובים מתבזבזים ונותרה עם תחושת החמצה
בערב יום שני, מיד לאחר מהדורת החדשות, החליטו קודקודי ערוץ עשר החלטה מעוררת הערצה. שעת שידור בנושא הטרדה מינית היא עניין מבורך ונדיר בפריים טיים הישראלי והעיסוק בה, למרות הידיעה שזו עשויה להיות התאבדות בקנה מידה של רייטינג, מגרה את בלוטות השאפּוּ עד טירוף מערכות.
זה התחיל נפלא, סרטון סקירת תולדות ההטרדה המינית בישראל וההתייחסות החקיקתית אליה זרם מצוין. ציר הזמן שנמתח בין סיפורה של הסטודנטית שהתלוננה במשטרה על אונס וזכתה ליחס מלגלג שהוביל להתאבדותה, לבין גזר דין רמון – זה שבו בין הדין הרשיע, אך העם, כך נראה, ברובו זיכה – עשה את העבודה כשורה.
ככלל, מישהו בערוץ ואולי אפילו קוטלר עצמה זיהה את הפוטנציאל הגלום בוויכוח הטעון ברחוב הישראלי בדבר גבולות ההטרדה המינית והחליט בצדק שלא די בפולמוס האולפנים המידי שעוררה ההרשעה וכי חשוב להוסיף להתדיין. לצורך העניין זומן פאנל סמי מכובד אל משכנה החדש של קוטלר, להלן "הריכוז": שולמית אלוני, יעקב פרי, הפרסומאי אילן זרמון ומנכ"לית נמל תל-אביב אורנה אנג'ל.
מאחר ששני האחרונים בעיקר הנהנו וחזרו בתשובותיהם על שאלותיה של קוטלר מינוס סימן השאלה ואילו שולמית אלוני, שפעם הובילה דיונים שכאלו כמגפון אנושי בעיקר נמנמה, נותרה קוטלר עם פרי שהעז לומר בחיל ורעדה כי לדעתו "החוק להטרדה מינית נותן כוח לנשים שמנצלות אותו", אך נמנע מלפתח את הנקודה כאשר קוטלר הסתערה עליו בפזצט"א לשונית.
אושרת קוטלר
יח''צ
קווים ורודים
פרט למאבקה הידוע של אלוני, קשה להצביע על נגיעת המרואיינים לנושא ונדמה היה כי על אף שהוא חשוב להם, הוא אינו בנפשם. אילו הובאו לאולפן נציג של תנועת זכויות הגבר במשפחה (וסוף סוף גואלים אותו מריסוס אינסופי של מספר הטלפון של המפלגה בכתב יד אחיד על קירות הארץ), נציגה מטעם המרכז לנפגעות תקיפה מינית שפוגשת מדי יום את הנשים הכבויות שמאחורי השם א', או בעלי סיפורים אישיים דוגמת גבר שהואשם בתקיפה מינית ולאחר מכן התברר כי המתלוננת בדתה את הסיפור, ניתן היה להמריא לגבהים אחרים.
היו אלו הראיונות הקצרים עם נשות הציבור הידועות, בתוספת וידויה המרגש של קוטלר עצמה על תקיפה שחוותה, שהצילו את המשדר והציבו את סמן העניין על המקום המדויק שבו אמורה הייתה אמורה להבין כי יש לה חומרים חזקים ביד וכי מוטב לוותר על הפאנל.
גם השיחה עם רבקה מיכאלי שפיזרה את כל הרמזים האפשריים לגבי האישיות הבכירה שתקפה אותה כשהייתה חיילת צעירה והשיבוץ של הראיון מעט לפני וידויה המרגש של לימור לבנת ("הוא גרר אותי לספה") אשר כשרת חינוך ביקשה פחות או יותר להנחיל את מורשתו של תוקפה של מיכאלי - היו להישגים עיתונאיים.
"גבול אינטימי" ביקש לשים על השולחן את הבלבול הבין מיני החדש ולבחון את הקווים האדומים לעומת ה"ורודים". בסופו של המשדר נותר הצופה עם אזכור נוסף של בעד ונגד, ראיונות חזקים וברברת אולפן מיותרת. נראה שגם קוטלר התבלבלה.
נא להמתין לטעינת התגובות
