פלצנים
עשר שנים אחרי שהולידו את "סאות פארק", כשהם צעירים פחות ועשירים הרבה יותר, מה שעדיין מעניין את טריי פרקר ומאט סטון זה לתקוע נודים ולהריץ קטעים עם החבר'ה. כניסה נדירה אל מאחורי הקלעים של סדרת האנימציה המבריקה שלורה בוש לעולם לא תמליץ עליה. גם לא טום קרוז
לאורך העשור האחרון מממנת קומדי סנטרל את עלות התבודדותם של כותבי הסדרה בטאהו, וגאס והוואי פעמיים בשנה, שם נדחק הצדה סיעור המוחות לצורך כתיבת פרקי הסדרה לטובת חשפניות ולילות אפלים של הנאה מעוו? תת. מאט סטון וטריי פרקר, יוצרי הסדרה, היו צעירים יותר פעם. זהו יום מספר שלוש מתוך ארבעת ימי ההתבודדות לקראת העונה ה-11, והם שיחקו גולף, אכלו ארוחת ערב במסעדות מקסיקניות עליזות ושתו עד אובדן הכרה. אפילו פרק אחד לא נכתב, אך המוחות מתחדדים לקראת תחילת העבודה המאומצת שבוע לפני פתיחת העונה - כל פרק של "סאות פארק נכתב כמעט מאפס שבוע לפני השידור", והם לא מסכימים לעבוד בשום שיטה אחרת.
במשך שלוש שעות ארוכות סטון בן ה-35 ופרקר בן ה-37 מהרהרים בפרקים עתידיים על ג'ורג' בוש בתור גיבור-על ועל "רוחות רפאים חתוליות", חתולים מהונדסים גנטית מן החלל החיצון. פרקר המורכב, החביב והשטני - בעל סקס אפיל שלוכי, בדומה לביל מארי בצעירותו - לוקח צלחת של צ'יפס בטטה ורושם הערות במחשב הנייד המשופשף שלו. סטון, שדומה למורה למדעים בתיכון שיש לו תספורת קולית ושתמיד מספר לך בקול בס צרוד איך העולם עובד, מתופף על רגלו. הם לובשים חולצות טי בצבעי יסוד וכובעי מצחייה. כשהם שקועים במחשבה עמוקה, סטון כוסס ציפו? רניים ופרקר נושך את שפתיו. הם מאוד חמודים, מוקפים בשישה מפיקים ותסריטאים חמודים לא פחות, על פני כולם נח חיוך שליו והם צוחקים בקול מכל בדיחה מטופשת.
נדמה שלסטון יש בעיות עם העיר וניס שבקליפורניה, בנוגע לגובה הגדר שהוא רוצה להקים סביב הבית שלו, והוא נאלץ להשתתף בהרבה ישיבות ועד שהתקיימו באולם ההתעמלות של בית הספר היסודי בניהולם של חבר'ה אפורי שיער עם קוקו ("בכל פעם שמישהו עם קוקו אומר לי מה לעשות, אני מתבאס", הוא אומר). זה לא שוניס היא עיר מושלמת-יש בה ובסנטה מוניקה אינספור הומלסים, הערה שמהר מאוד הופכת לשעה של כתיבת פרק ובו רביעיית סאות פארק-קייל, סטן, קרטמן וקני-מת? עמתת עם הומלסים בזמן שההורים שלהם מתווכחים על הדרך הטובה ביותר להציל אותם. "אנחנו צריכים לתת להומלסים שקי שינה של מעצבים ובגדים ממש יפים כדי שיהיה נעים להסתכל עליהם", אומר התסריטאי קייל מקלוק בקולו של רנדי מארש.
"בואו ניתן להם 150 דולר לטיפול בספא", אומר התסריטאי ג'ון קימל.
"הם ילכו ויקנו עם זה קראק! ", לועג פרקר. "בואו ניתן להם קליפסים מעוטרים ויפים לכסף ונראה אם הם יסתלקו".
"טוב, זה לא עבד. צריך להכפיל את כמות הכסף והקראק", עוקץ סטון.
פרקר מתבונן למרחק. "אוי אלוהים: ההומלסים עוברים הכלאה! ", הוא מכריז. "הם מתחילים למצוא עבודה ולקנות בתים. הם הומלסים היברידיים!".
"אתה מתכוון כמו מכונית'פריוס'? ", שואל מקלוק.
"הם משתנים, מתפתחים, קונים בתים", לוחש פרקר. "הם מסתגלים!", הוא מחקה את קולו של השוטר ברבריידי "תפסנו אחד". הוא מנמיך את קולו. "הוא עמד לקנות בית".
כולם צוחקים. "בסוף התוכנית נכתוב: יש אלפי הומלסים באמריקה, אם תרצו לעזור אנא התקשרו למספר שעל המסך", אומר פרקר. "אם תרצו לעזור! ", הוא מצחקק זמן ארוך. "אוי, לא אכפת לי". ואז הוא מעמיד פנים שהוא מפליץ.
בעשר השנים האחרונות - התוכנית עלתה לראשונה ב-13 באוגוסט 97 " סאות פארק" תרגמה לסאטירה את היסטריית המוסר האמריקני לגבי נושאים גדולים וקטנים, מנישואים הומוסקסואליים והתחממות כדור הארץ ועד הרגלי השתייה של לינדסי לוהאן. זו דרכה של "סאות פארק" למתוח ביקורת זועמת על צביעותה של המדינה, כמו במקרה של נטישת הומלסים, אף על פי שקיימת אי נוחות מסוימת בהאזנה לשישה מבוגרים מתבדחים על הומלסים במשך שעה בלי לדון בפתרונות לבעיה אפילו פעם אחת. זו התוכנית החכמה הטיפשה ביותר בטלוויזיה, שפורצת ללא הרף את גבולות ההומור המחוספס וסוללת את הדרך לתוכניות טיפשות ללא הפסקה, "איש משפחה" למשל, כתופעת לוואי שייתכן שאינה מכוונת. החלקים הדביליים של התוכנית, אומרים הכותבים, הם החביבים עליהם במיוחד. "מדהים כמה מעט אני חושב על עניינים שקשורים לעולם האמיתי", אומר פרקר. "מבחינתי, יש לי מחשב, אינטרנט, אקס-בוקס ופלייסטיישן 3, אז שילכו להזדיין".
זו גם התוכנית הסתומה ביותר בטלוויזיה מבחינת אידאולוגיה פוליטית, שמטפחת דיאלוג פתוח לגבי סוגיות קשות כמו האם חלה על אדם חובה לציית לחוקים לא הוגנים או האם יש אלוהים בעולם מרושע. שלא כמו "משפחת סימפסון", שמתארת את החיים האמריקניים באינטלקטואליות ובטיפשות נעימה ומשתמשת בשתי התכונות כדי לקדם סדר יום שמאלני, "סאות פארק" מציעה חידות פשוטות-לעתים קרובות עם מסר אופטימי-כדי לפגוע בכל המטרות שהיא רוצה בלי לגלות את הקלפים שבידה. "אם מאט וטריי היו חושפים את הדעות שלהם, אנשים היו צופים בתוכנית עם
במהלך שנות השידור של "סאות פארק" עבדו השניים בסרטים "בייסקטבול", " אורגזמו", " סאות פארק: גדול יותר, ארוך יותר ולא מצונזר" ו"טים אמריקה", פרודיית המריונטות שעוקצת את המפיק ג'רי ברוקהיימר ואת צוותי הנועזים של אמריקה, שתקציבה היה 35 מיליון דולר; בשנתיים האחרונות התמקדו כמעט לגמרי ב"סאות פארק" והניבו תוצאות טובות. לוח הזמנים הצפוף של ההפקה מאפשר להם להגיב לחדשות במהירות ולהפיק תוכניות בנו? שאים כמו התביעה המשפטית של טרי שיאבו על זכותה למות, ההוריקן קתרינה ופרק נוקב במיוחד המציג את הסיינטולוגיה כמזימה להרוויח כסף ואת חברי הכת ג'ון טרבולטה וטום קרוז כמי שמתחבאים בארון.
במרס 2006 ביטלה חברת האם של קומדי סנטרל, ויאקום, שגם ביטלה שידורים חוזרים של פרק שבו הבתולה מריה מדממת, את השידור החוזר של פרק הסיינטולוגיה. יש הטוענים שזה נעשה כטובה למפיקי סרטו של קרוז "משימה בלתי אפשרית 3", שאף הוא בבעלות ויאקום. המהלך הזה הכעיס מאוד את פרקר וסטון - בסופו של דבר ויאקום התקפלה - אבל הם באמת התפוצצו כשאייזק הייז, המדבב את דמותו של שף וסיינטולוג בעצמו, התפטר וכינה אותם, בהצהרה פומבית, "צבועים". " אומרים שאייזק עבר שבץ והסיינטולוגים התפטרו מהתוכנית בשמו. אני מאמין לזה", אומר סטון. "עם אייזק זה היה עניין אישי ואכזרי. אם בודקים את ציר הזמן, משהו לא מתחבר".
סטון הוא זה שתמיד מתווכח עם הרשת בעוד פרקר מגחך מן הצד-הוא לא אוהב עימותים. הם לא מתווכחים הרבה עם קומדי סנטרל, אבל סכינים עפו באוויר באפריל 2006 בגלל פרק מתוכנן על המהומות הכלל עולמיות שניצתו בעקבות הקריקטורה של הנביא מוחמד בעיתון דני, מעשה כפירה על פי החוק המוסלמי. סטון ופרקר רצו להראות את דמותו של מוחמד בכל זאת. "הרגשתי שאנחנו חייבים לעשות את זה", אומר סטון. "אני יודע שאני חנון גמור שחי חיי מותרות במערב לוס אנג'לס, בזמן שחיילים ושוטרים מגנים עלי כדי שאוכל לומר משפטים כמו 'הומו נושך כריות' בתוכנית שלי בטלוויזיה, אבל זו היתה החובה שלנו. קומדי סנטרל השתפנו כי הם חשבו שהמשרדים שלהם ברחוב 57 במנהטן יתפוצצו". נשיא קומדי סנטרל דאג הרצוג מגיב: "במשך שבוע הבחורים הגיעו אלינו עם שאלות כמו,'נוכל להראות קצת מוחמד? אפשר להראות את הטורבן הזה? אפשר להראות חלק מהטור? בן שלו?'. אם לומר את האמת, זה היה מפגר. האם הגבנו באופן מוגזם בכך שלא הסכמנו להראות את הדמות? אין ספק. באותו זמן אף אחד לא היה מוכן לקחת את הסיכון".
סטון ופרקר נפגשו באוניברסיטת קולורדו בבולדר, סטון היה סטודנט חנון למתמטיקה ופרקר היה סטודנט חנון לקולנוע שהבריז משיעורים כדי לצלם סרטוני וידאו כמו "הבונה הענק מדרום סרי לנקה", סרט על בונים דמויי גודזילה שפושטים על עיר, ואת "קניבל: המחזמר", שבעבורו גייסו שניהם 125 אלף דולר מהורים של חברים. שניהם גדלו בבתים ממעמד הביניים בפרברי קולורדו, שיחקו משחקי וידאו, תרגלו טאי-קוואן-דו ועבדו בפיצריות (פרקר בפיצה האט וסטון בליטל סיזר'ס). הם באו ממשפחות חמות ומאושרות ואמרו שיש להם מעט מאוד טראומות יל? דות משמעותיות. אבא של סטון הוא פרופסור לכלכלה, אבא של פרקר הוא גאולוג שעובד בשביל הממשל ואמו עובדת בחברת ביטוח. סטון לפחות עשה קצת ספורט, בעוד פרקר היה נקבה מארץ הנקבות: הוא השתתף בתאטרון המוזיקלי והיה הכוכב של מחזות זמר רבים בתיכון. והוא שר במקהלה. חברים שלו מספרים שהוא לא ידע לזרוק פריזבי.
לכן לא להיות חנון או נקבה זה דבר בעל חשיבות עליונה. רוב ההומור ב"סאות'פארק" דוגל באינדיבידואליזם קיצוני (כולם טיפשים, אז אל תקשיבו לאיש מלבד לעצמכם) ו/או באג'נדה שמרנית (זו ארץ נהדרת ואתה נקבה אם יש לך ביקורת כלפי הנשיא בוש). גם סטון וגם פרקר אינם מוכנים לחשוף את השקפותיהם הפוליטיות, ושניהם טוענים שתווית המאמינים בבחירה חופשית, שהודבקה להם בשנים האחרונות, אינה מתאימה להם לגמרי. (בכל הנוגע לתווית ה"רפובליקנים של סאות פארק", שהודבקה למעריצי הסדרה לפני כמה שנים כדי להגדיר את החלק ה"קולי" בתנועה הקונסרבטיבית, הם טוענים שזה רעיון דבילי). הם אינם מוכנים לדבר על המלחמה, אפילו לא להביע את דעתם על תוכנית פריסת הכוחות החדשה של הנשיא בוש. "אני אפילו לא אנסה לומר שאני יודע מספיק כדי לקבוע אם זה מהלך נכון או מוטעה, כי גם מי שאומר שזו טעות מבלבל במוח", אומר פרקר. אף אחד מהם לא מצביע "כאילו, אף פעם לא", אומר סטון. פרקר מנופף בידו באוויר. "כל בחירה היא בחירה בין אידיוט מוחלט לחתיכת חרא, אז למי אכפת? ", הוא אומר. "אם גור היה מנצח את בוש, המצב לא היה שונה בהרבה".
סטון אמנם שקוע כולו בפוליטיקה וקורא הרבה ספרות עיונית על המזרח התיכון, אבל אני בכל זאת צריכה להיאבק עימו כדי לשמוע מעט מדעותיו הפוליטיות: הוא מתנגד למלחמה בסמים, תומך בנישואים הומוסקסואליים, מתנגד לשירותי בריאות ציבוריים ובאופן כללי תומך בשווקים חופשיים, חוץ ממקרים של ביטול מימון ציבורי לכבישים או השכלה. באשר לפרקר, שבבעלותו שני כלי נשק, ההצלחה שלי איתו מסתכמת בפרפראזה שלו על מונולוג השיא ב"טים אמריקה": " יש הבדל בין מניאקים לאידיוטים. משום שיש טרוריסטים - אידיוטים-חייבים להיות מניאקים, אנשים שצדים טרוריסטים. אידיוטים הם רעים, וזה מבאס להיות אידיוט, אבל הרבה יותר גרוע להיות מניאק, ומשום שיש מניאקים, אנחנו צריכים אידיוטים. אז תסתמו את הפה המסריח שלכם בני זונות! ".
נסו להתווכח עם היגיון מהסוג הזה, ותפסידו מראש, לשמחתם הרבה של סטון ופרקר. "הלכנו למסיבה במליבו לאחרונה", אומר סטון, "ואישה אחת ניגשה אלינו ואמרה,'הו, הבן שלי לומד באוניברסיטת קולורדו, ואני לא מצליחה לגרום לו ללכת להרצאות, כי הוא עושה סנובורד כל הזמן'. אני מיד חשבתי,'לכו להזדיין, את והבן שלך', כי אני לא יכולתי להרשות לעצמי לעשות סנובורד כשהייתי באוניברסיטה. אז אמרתי,'כן, אני עדיין נוסע לקולורדו לבקר את המשפחה שלי'. והיא אמרה, 'אז זאת באמת חבורה של כפריים חובבי נשק שחיה שם, מה?'. אז טריי ניגש אליה ואמר, 'ג' ורג' בוש הוא איש דגול'. היא נראתה כאילו שפכנו לה חומצה באוזן. התפקענו מצחוק כמו משוגעים".
"הדבר הכי פאנק- רוק שאפשר לעשות באל-איי זה להגיד 'ג'ורג' בוש הוא סוף הדרך' במקום להגיד כמה מבאס שהוא נלחם בשביל נפט", אומר פרקר. "הדרך היחידה להיות יותר הארדקור מכולם היא להגיד לאנשים שחושבים שהם הכי הארדקור שהם חנונים, לגשת לטבעוני מלא קעקועים ופירסינג ולהגיד,'מי שם עליך זין, יא הומו מקועקע, אתה הומו עם פירסינג ולמי אכפת". הוא נראה מאוד מרוצה מעצמו. "זה הארדקור".
60 אנימטורים, תסריטאים ומפיקים עובדים על "סאות פארק", אבל אם יש גאון אחד מאחורי התוכנית - זה פרקר. עם לפחות שלושה צדדים שונים באישיותו - חביב, עליז, חסר דאגה כמו דמות אנימה יפנית; גלגול של קרטמן: אמריקני שמן, אנוכי ומדושן עונג; ואמן מדוכא ומוכה יגון - הוא כותב את כל הפרקים, והתסריטאים וסטון תורמים רעיונות. כשהוא חושב, הפנים שלו הם כמו אותם פרצופים שמחליפים מיליון הבעות בדקה ונרגעים רק כשהוא צוחק - והוא צוחק, בהתפרצויות מאניות ארוכות, כמעט מכל דבר. הוא לא מסוגל לשמור על הארנק והמפתחות שלו, אומרים חברים, ולעתים קרובות יפסיק את מילוי הדלק במכונית כי הוא נהיה משועמם ורוצה ללכת.
כמו הרבה פאנקיסטים, הוא מחפש את הדבר האחד הטהור בחיים אבל עוד לא מצא אותו. פרקר זקוק לסטון, שמתפקד בעיקר כמפיק הסדרה, ככוח מייצב, ומה שמצחיק את שניהם, הוא מאמין, מצחיק יותר מכל מה שמצחיק אותו עם כל אדם אחר. "לטריי יש את כל האלמנטים של גאון יצירתי", אומרת אן גארפינו, המפיקה האמהית של הסדרה."לפעמים הוא מיוסר, לפעמים הוא שחקן ולפעמים הוא מדוכא ומכונס בעצמו".
נאמני "סאות פארק" הכבדים שעובדים בתוכנית, חלקם שם כמעט מההתחלה, משרתים בעיקר את כת פרקר, הרודן הנחמד ביותר בעיר. "טריי הוא מנהיג 'סאות פארק' - זה כמו אחווה", אומר אריק סטו, חבר מ"סאות פארק" בעל הכינוי "באטרס", בגלל טבעו המתוק והמוסרי (פעם אחת, במשרד, סטון איים להרוג את באטרס אחרי שבאטרס הפליץ עליו, אז באטרס נעל את עצמו במכונית, אבל סטון ופרקר הלכו בעקבותיו והשתינו על המכונית שלו. כשבאטרס ניסה לנסוע משם, הוא התנגש במכונית של עוזר הפקה). כדוגמה קיצונית לטיפוס הוליוודי ששומר על עצמו לא הוליוודי בכך שהוא דואג שחבריו יישארו בקרבתו, חבריו של פרקר הם כמעט אותם חברים שהיו לו בתיכון ובקולג'. עכשיו , כשהוא עשיר כקורח - בבעלותו שמונה בתי נופש, כולל הבתים שנתן להוריו ולאחותו - הוא וסטון, אומרים חברים, משלמים ברוב נדיבות על כל חופשה קבוצתית ועל ארוחות של 16 מנות עם בקבוקי יין בשווי 800 דולר.
הם גם אוהבים להשתעשע עם הכסף שלהם. במשרד פרקר עשוי לתת למישהו 5,000 דולר אם הוא יאכל שפתי חזיר משומרות שנקנו באינטרנט או שיכריח אותו לאכול שישה המבורגרים של מקדונלד'ס ולשתות ארבע כוסות קפה גדולות של סטארבקס בבת אחת (הבחור הקיא חלק מזה, והוא הכריח אותו לשתות את מה שהקיא). פעם הוא שפט בתחרות הרזיה בת חודשיים במשרד. הפרס עמד על 3,700 דולר . המנצח הוריד 22 קילו תוך תשעה שבועות. "בדיוק לפני שנתנו לו את הכסף, אני אמרתי, 'רגע, בואו נביא קופסה'", מספר פרקר בהתרגשות. "אמרתי לו שהוא זכה ושהוא יכול לקחת את הקופסה או את הכסף. הוא לקח את הקופסה, שבעצם היו בה 8,000 דולר . זה היה אחד הרגעים הכי מרגשים שחוויתי". הוא מניד בראשו. "הוא לקח את הפאקינג קופסה".
שלישי בערב, ופרקר וסטון מתרגעים במשכנו של פרקר, בית משנות העשרים שמעוצב בפאר ונבנה על מטע אבוקדו בפרבר של לוס אנג'לס. הם מבלים יחד גם כשהם לא במשרד, אבל לא כל הזמן. "מאט וטריי עברו שינוי מחברי קולג' קרובים מאוד שאין להם מה להפסיד לבחורים מצליחים באמצע שנות העשרים שלהם שרבים על מי יעשה מה", אומר דייוויד גודמן, חבר קרוב. "עכשיו הם הגיעו לאיזון הבוגר והם יכולים ליהנות מחוץ לעבודה, אבל הם יודעים מתי לעצור ולעשות הפסקה".
הדברים כאן לא נראים כל כך הארדקור. כל הריהוט-כיסאות באלינזיים מעץ טיק, ספות נוחות בצבע שוקולד והרבה פסלי בודהא שלווים-הגיע עם הבית. "אני לא הומו חובב בודהא, רק שתדעי", אומרפרקר. הם חזרו מאתר ההתבודדות לפני כמה ימים ולפני כן היו בחופשה. פרקר אינו מסוגל לשבת בשקט: במהלך חודש החופש הוא נסע לאגם טאהו, לגונה ביץ', וגאס , דנוור, הוואי ופעמיים ליפן. ליפן נסע עם אשתו אמה סוגיאמה, 30, יפנית שפגש בבר. היא לומדת להיות מורה ליפנית באוניברסיטת קליפורניה ונמצאת כרגע בשיעור. תמונה שלהם מירח הדבש בדיסניוורלד בשנה שעברה-הם חותנו בהוואי על ידי נורמן ליר, יוצר הסדרה "הכל נשאר במשפחה"- עומדת על האח במקום שבו נהוג להציג בגאווה תמונות חתונה רשמיות. פרקרלובש אוזני מיקי מאוס וסוגיאמה לובשת אוזני מיני מאוס.
בסלון של פרקר יש שתי טלוויזיות פלזמה ולידן כיסאות עור, אחד בשביל האקס- בוקס שלו והשני בשביל הפלייסטיישן. הוא מצביע על קופסת זכוכית שמונחת לצד אחד הכיסאות. היא מכילה שריון וקסדת פלדה. "קניתי את זה כדי להרשים את אבא של אשתי, כי הוא טיפוס שמרן מטוקיו, והוא לא כל כך שמח שהבת שלו עומדת להתחתן עם אמריקני", אומר פרקר. "אני לא חושב שהוא הבין עד כמה אני עשיר, ורציתי להראות לו כדי שיידע שהבת שלו תהיה בסדר. נכנסנו לחנות בטוקיו, והשריון הזה נמכר ב- 270 אלף דולר. גיהצתי את האמריקן אקספרס שלי".
צעצועים יקרים, משחקי וידאו וחרבות יפניות עתיקות נמצאים בכל מקום בבית, וגם במזנון, שמלא במתנות שנשארו ממסיבת חג המולד. סטון לוקח נר סויה אורגני ובקבוק טקילה ומכניס אותם לתיק הצמר האפור, אולי כדי לתת אותם לחברה שלו. פרקר מתמהמה בטרקלין ליד חרב לייזר מ"מלחמת הכו? כבים" שתלויה על שריון. "מישהו נתן לך חרב כזאת לחג המולד? ", הוא שואל את סטון, שנד בראשו. הוא בוהה בחרב החותכת את האוויר. "אני לא יודע מי נתן לי את זה", הוא אומר.
שלושה מחבריהם, כולל גודמן, מגיעים לאכול שאבו-שאבו, תבשיל יפני שמתבשל על גבי השולחן. "הייתי עד להרבה דברים מגעילים שמאט וטריי עשו לאיברים המוצנעים של אנשים אחרים, מלפנים ומאחור", אומר גודמן מאוחר יותר. "לפני כמה זמן, במלון, אחד החבר'ה התעלף משכרות בחדר שלנו ומאט הניח את הזין והביצים שלו על הפנים של הבחור ואני צילמתי כמה תמונות". אין ספק שפרקר הוא המפגע הציבורי הגרוע מכולם. "לפני כמה שנים טריי היה מתגנב מאחורינו בזמן שהיינו רואים משחקי פוטבול", אומר גודמן. "הוא היה עומד מאחורינו, מסתובב בשקט, מוריד את המכנסיים שלו, מפשק רגליים ואומר, 'היי חברים'".
הם יושבים סביב שולחן המטבח, מדברים על חידושים במצלמות דיגיטליות ופרקר משמיע שיר מ"Godspell" במערכת. אני שואלת אותו אם הוא אוהב את "המפיקים", שהוא אחד ממחזות הזמר האהובים עלי. "זה מחזמר איום ונורא עם שירים איומים", הוא אומר. "אני שונא אותו כי אני אוהב מחזות זמר", הוא מחייך, ואני מניחה שבכך הוא מרכך את המהלומה, ומוזג לי כוס שוצ'ו, ליקר יפני. איש בחבורה אינו משתמש בסמים - הפעם האחרונה שהם לקחו אל-אס-די היתה בטקס האוסקר של שנת 2000, אז היו מועמדים בקטגוריית השיר הטוב ביותר על הסרט של "סאות פארק" והגיעו לבושים כמו ג'ניפר לופז וגווינת פאלטרו-אבל הם אוהבים לשתות מדי פעם.
"אני אלכוהוליסט חסר תקנה", אומר פרקר ולוגם. "אני תמיד שותה בארוחות הערב, ואז ממשיך, כל לילה, לבד. ניסיתי כל כדור, וכלום לא גורם לי להרגיש טוב כמו האלכוהול. אשתי אומרת שהיא מעדיפה אותי שיכור כי אני הרבה יותר מעניין". העוזר השקט שלו, שתמיד נמצא בסביבה, ממלא את הכוס שלו. "אני אשב כל הלילה ואחשוב, 'כוס אמק, כן, אני אשתה את כל הבקבוק הזה", הוא מחייך.
"העולם עובד מצוין, והכל עומד במקומו. שתה, וכל החרא ייראה לך מגניב". ביום המחרת סטון ופרקר נמצאים במשרדי "סאות פארק", ומצב הרוח שלהם מתוח. אף על פי שהם עובדים רק כחמישה חודשים בשנה - שמונה שבועות במהלך עונת הסתיו של הסדרה ושמונה שבועות בעונת האביב - הם מתנהגים כאילו הם בתקופה של מבחני גמר ולרוב מעלים כשבעה קילו. אוכל של קייטרינג מובא פנימה, וקרון קפה עובר בין המשרדים בסביבות תשע בערב. במשך החודשיים וחצי הקרובים הם לא ייצאו הרבה מהמשרד, רק כשיגיע הזמן לישון. יש להם רעיונות טובים לעונה הקרובה, הם חושבים. "בשנה שעברה קיבלנו כל כך הרבה שבחים על פרקים, והתחלנו לחשוב, 'טוב, זה מה שעובד'", אומר פרקר. "גדלנו על מונטי פייתון, ואהבנו את העובדה שכשהתיישבנו לראות אותם כל שבוע, לא היה לנו מושג מה מחכה לנו, שלא כמו הסיטקומים האמריקניים, שבהם תמיד מקבלים אותו הדבר בכל שבוע. בעונה הזאת, בשבוע אחד הפרק יעסוק בנושא מסוים ושבוע אחרי זה יעסוק בביצים של קרטמן".
המשרדים שלהם נשארים פתוחים גם כש"סאות פארק" לא מופקת, אבל בימים אלה לסטון ולפרקר אין הרבה פרויקטים מלבד הסדרה ומלבד אפשרות למחזמר קולנו? עי עם בובי לופז, יוצר המחזמר "Evenue Q". החברים שלהם נמצאים כאן, בעבודה: "אני הבחורה של בוא?נפליץ? עליה", אומרת ג'ניפר האוול, חברה שעובדת בחברת ההפקה שלהם אימפורטנט פילמס. "מאט וטריי אוהבים להצמיד אותי לרצפה ולהפליץ עלי, או להפליץ על האוכל שלי כשאני יוצאת מהחדר. פעם אחת, כשטסנו במחלקה ראשונה לטורונטו, טריי נעמד על הכיסא שלו והפליץ לי בפרצוף. בשער של שדה התעופה הם משחקים ב'חבר עצבני', צועקים עלי ועושים כאילו הם נותנים לי סטירה". היא צוחקת, וייתכן שהיא סובלנית מדי. "אין שום דבר שאני יכולה להגיד כדי להביך אותם בחזרה, חוץ מלומר להם שהזין שלהם קטן ושהחברות שלי אמרו שהם זיון גרוע. חוץ מזה, הם הזהירו אותי שעל כל נקמה שלי, אני אחטוף פי מאה".
בעוד אנימטורים נדחקים כדי להניח טיוטות של דמויות חדשות לפניו, פרקר מסתובב במשרדים - מחסן בקלוור סיטי שדומה למרכז טלפוני של חברת איי טי אנד טי, צבוע בחום כהה וכחול בהיר - ובכל דקה בערך הוא זורק כדור אל הקיר. בכל המשרדים יש מסכי פלזמה, ובמשרד של פרקר יש גם הליכון כדי שיוכל להתעמל מדי פעם. יש לו תמונה חתומה של סאדאם חוסיין על הקיר, מתנה ממחלקה ארבע של חיל הרגלים. "הייתי נוסע לעיראק", הוא אומר. "אין ספק שזה היה יכול לתת לי רעיונות לפרק", בום !
המשרד מעוצב כך שניתן ליצור ולהפיק פרקים שלמים במקום, ואז לשלוח אותם לניו יורק באמצעות לוויין עד 11 בבוקר, כדי שיעלו לשידור באותו ערב. בכל יום חוץ מרביעי-כשפרקר נמצא בביתו, משתכר, הוא אומר-יש ישיבת תסריטאים שמתחילה בתשע בבוקר ונמשכת שעתיים, או כמה זמן שלוקח לפרקר להזרים את המיצים היצירתיים שלו. הוא כותב שישה דפים בכל יום, שהם בערך ארבע דקות של חומר.
ברגע שהוא מסיים, הוא וסטון רצים אל אולפן הסאונד להקליט את הקולות ללא הקלטות חוזרות (קולות הידוענים והנשים מתווספים ברגע האחרון), ומחלקת הסטוריבורד מתחילה לצייר את הסצנות. בתוך שלוש שעות מופיעות סצנות במכשיר האוויד בחדר העריכה, בפורמט של טרום הפקה. התיקייה הזו נקראת "אנימטיק", והיא עוברת מיד ליד במשרד לפני שתחולק בין האנימטורים. כ-350 תמונות מופיעות בכל פרק, ופרקר יכול לערוך שינויים בכל אחת מהן לפני יום רביעי בבוקר. ביום שלישי, כשהמשרד נשאר פתוח 24 שעות, הוא כותב כ-60 שורות חדשות.
היום פרקר עובד על סצנה חדשה. הוא נמצא באחת מסוויטות העריכה, חדר נעים שמכוסה במודלים של מטוסים וכתבי עת לגברים, ומתעסק במכונת העריכה. דמות מצוירת ביד של קרטמן, בשחור-לבן, פונה אל הקהל. בקצרה: "חיכיתי עד שבאטרס יישן עמוק, כן? ואז לקחתי את המצלמה שלי והורדתי לו את המכנסיים, וצילמתי תמונה של הבולבול שלו בפה שלי! תלכו לראות! הכנסתי את כל הבולבול שלו לפה שלי. הראיתי לו מה זה".
" איך בדיוק הראית לו מה זה בזה שהכנסת את הבולבול שלו לפה שלך? ", שואל קייל.
"כי זה אומר שבאטרס גיי! ", אומר קרטמן.
"לא, אחי, זה אומר שאתה גיי", אומר קייל. "להכניס בולבול של גבר לפה שלך עושה אותך גיי".
" קני, זה לא עושה אותי גיי, נכון? ".
"מאף מאף", אומר קני.
"מה אני יכול לעשות? ", שואל קרטמן. "איך אני יכול לבטל את זה? ".
" הדרך היחידה שאתה יכול לבטל את זה היא לגרום לבאטרס להכניס את הבולבול שלך לפה שלו", אומר סטן. "חרא", אומר קרטמן. "היי באטרס, יש לי הפתעה בשבילך". " מה זה? ", שואל באטרס. "זה כל כך מגניב", אומר קרטמן. "זאת ההפתעה הכי טובה בעולם". פרקר צוחק כל הזמן, בוהה במסך מרותק כולו.
נא להמתין לטעינת התגובות
