שודדי הקאריביים
'ספינת האהבה' מייצגת את כל השמאלץ שקיים בעולם. העובדה שהסדרה הזו סחפה את כולנו בימי שישי אחר הצהריים לא עושה רושם על יוני בינרט, שבכלל לא רוצה להיות אייזיק ו/או לעשות את ויקי
ועכשיו לענייננו. "ספינת האהבה", השם ישמור. פצצת הסכרין הג'לטיני והנוזל של סוף הסבנטיז וחלק נכבד מהאייטיז, מפלצת ההאפי-אנדים האולטימטיבית וההצלחה הטלוויזיונית שאפשרה את קיומו המתמשך של אהרון ספלינג ומחדלים בינלאומיים כדוגמת "מלרוז פלייס" ו"דוגמניות בע"מ".
אפילו בתור קופיף חצי-מחונך בן 7 ידעתי, ממעמקי ילדות אשקלונית עשוקה, שמדובר בזבל כרומו מסריח מהדרגה הראשונה, שעה שבועית של אסקפיזם לבנות גיל הזהב שאיכשהו - אולי בגלל היעדר האופציות האחרות - תפס מקום של כבוד באג'נדה הבידורית השבועית של כולנו. מצד שני, לא היה הרבה מה לעשות בשישי אחה"צ של 1986 אז מדי פעם נכנעתי.
ומה בדבר כל אותם אנשים שציירו בנפשם לוקסוס חלומי בלב ים באוניית פאר עם איזה אייזק, שימזוג להם דאיקירי בננה לפני עצירה קטנה בבורה-בורה ומצאו את עצמם מנסים להתחמק מהיללות של אייל גולן ואיציק קלה, בעודם מפליגים מסביב לאיה נאפה בספינת דיג רעועה של "דודו ספנות" ונאלצים לנשנש מ"בופה 24 שעות" שכולל קרקרים, סיגרים מרוקאיים ותותית של "טמפו"? אני מזמן הייתי מרים איזו תביעה ייצוגית, אבל אף פעם לא היה לי כסף אפילו ל"דודו ספנות" ככה שזה לא ריאלי.
ספינת האהבה" רצה מ-1977 עד 1986. כמעט עשור של נשנשים בחליפות מלחים צמודות מדי, מיני-דרמות מטופשות שנגמרות טוב והספינה עליה חלמנו כולנו- ה"פאסיפיק פרינסס". אתם בטח זוכרים את הקפטן המעומלן, ביתו ויקי החרמנית והמתוסכלת, דוקטור בריקר הרחום והחנון, אייזק הברמן(השחור הייצוגי, אתנחתא קומית דבילית קבועה ואוזן קשבת לכל אותם בעלי מיני-דרמות מטופשות), אחראית הנוסעים הכוסית ג'ולי ואייס אוואנס, הצלם (טד מק'גינלי הגדול ששיחק אח"כ את ג'פרסון ב"נשואים פלוס"). במהלך עונותיה הרבות מדי כללה הסדרה הופעות אורח רבות- אורסולה אנדרס, אדם ארקין, טלי סוואלס, מייקל ג'יי פוקס, טום הנקס, הת'ר לוקליר (קבועה של ספלינג), דיוויד האסלהוף (קבוע בסדרות מטומטמות), לסלי נילסן, לאנה טרנר ואפילו הווילג' פיפל.
מלבד סרט טלוויזיה ששודר ב-1990 הולידה הסדרה גם בן ממזר וחולה אנוש - "ספינת האהבה - הגל הבא" ששרדה עונה וחצי בלבד, כראוי לסדרת בת מטומטמת של סדרה אם מטומטמת לא
לא ממש ברור. אולי היינו תמימים יותר. אולי היינו דבילים. מי שמוכן לקבל את העובדה שנוסע סמוי על ספינת פאר מקבל, עם גילויו, הזדמנות להופיע באולם הנשפים של הספינה בסשן דו-וופ עם להקת הביג-בנד הקבועה, אולי פשוט מגיעה לו סדרה כמו "ספינת האהבה". אני לא מנסה להאשים כאן. זו פשוט קינה לאינטליגנציה שלנו שנבלעה ע"י אשפה כזו ודומותיה במהלך האייטיז (לא שהיום יותר טוב, אבל לפחות עכשיו יש לנו את הכלים הציניים להתמודד עם מפולת הזבל הטלוויזיונית השבועית). פרנק לויד רייט אמר פעם שהטלוויזיה היא מסטיק לעיניים. מעולם לא הייתה סדרה שהוכיחה טוב יותר את האמרה הזו מאשר "ספינת האהבה"(ו"משפחת קמיצ'לי" שהייתה מסטיק בטעם חרא). לחיים על זה, אייזק. ועכשיו לפירוק, זדוני מאי פעם:
1. אלימות - בוא נגיד את זה ככה: יש לכם יותר סיכוי לראות ראש נערף ב"טלטאביז".
2. מושא אהבה - משתנה, בשל מבנה הפרקים שהורכבו מסיפורים שונים מצטלבים. בגדול אפשר לקשר את כל מושאי האהבה בזה שהם עשירים, לבושים נורא ועם תספורות שהיו גורמים להם להיהרג במועדון "הפאלקה" או סתם כשהם הולכים ברחוב.
3. כוחות מיוחדים - הכוח המופלא להרדים את מוחותיהם של מיליוני אנשים ברחבי העולם.
4.יכולת טכנית יוצאת דופן (קטגורית "מק'גייוור")- ממש לא, מלבד כישורי הקוקטייל המופלאים של אייזק (לא משנה מה הוא מכין, תהיה בזה מטריה קטנה).
5. פוטנציאל נשי - לאלו שאוהבות חליפות מלחים צמודות מדי, שיזוף מוגזם (אפילו בקנה מידה של אורית פוקס, ויש מידה) ותספורות שאסורות אפילו במועדוני סאדו ברלינאים.
6. מצב לרימייק - לא, אם יש אלוהים ואם אכפת לו ממני. יש פרקים אפלים של ההיסטוריה האנושית שממש אין צורך למחזר.
7. מצב צפייה - חוסר הכרה. מגוון של סמים רפואיים וסוגי אלכוהול יספקו לכם את זה. חבר עם נבוט זו גם אופציה.
8. מבחן הזמן - בואו נגיד את זה ככה -"ספינת האהבה" היא האולמרט של סדרות הטלוויזיה. נכשל, ובהכל.
9. סיכום - התשלום הזעום שמגיע לי עבור כתבה זו ממש לא מכסה את כאב הלב והמוח. למתאבדים, מזוכיסטים ואורית פוקס.
נא להמתין לטעינת התגובות
