שלחת נדנוד עכשיו
האינטרנט הפך לזירה המרכזית של חיינו - זה כבר לא חדש. "מסכים", הפקת הדגל החדשה של יס, בוחנת בעין מקצועית ורגישה את המציאות החדשה שיצרנו. עדיה אמרי אור תקליק עליה כל יום
מזל, כי בשבוע שחלף בין היום שבו הגיעו שלושה מהפרקים הראשונים של "מסכים" לביתי להיום, קיוויתי, בכל מאודי, שהבכורות ששובצו על-ידי הזכייניות השונות לאותו שבוע לא ייאלצו אותי להוסיף ולהשתפך. "רק שלא תמשיכי לרחף בדיזנגוף ולחלק ורדים לאנשי טלוויזיה", נזף בי ידיד אוהד לרוב, "פעם היית גב-גבר בביקורת, התוכניות באמת טובות, אבל תני באיזו עקיצה". (אני מוחה בנשיות מתפרצת, כמובן, על הגב-גבר).
חדל פטפטת. "מסכים" (ולא מסכּים, צאו מזה) היא ללא ספק הסדרה הכי טובה שעלתה על המרקע בחודשים האחרונים, שלא לומר בשנה האחרונה ולהסתבך במכות עם מעריצי מרחק נגיעה. למעשה, היתה זו הפעם הראשונה מאז "החתונה – עם יובל כספין", יחי ההבדל הקטן, שבה מצאתי עצמי מתחרפנת עד עלייתה מרוב דגדגת בקצות האצבעות.
ההשוואה ל"בטיפול" בלתי נמנעת. היא אמנם נוגסת בעכוזו של המאסטר הבטיפולי ראובן דגן ומנתקת ממנו חתיכה יפה ומכובדת, אך מוקדם להציב אותן עתה על אותו הרף בדיוק. פרט לכך, היא דומה בחדשניותה, במקוריות הקונספט שלה (השחקנים צולמו כאשר הם יושבים מול מסכי מחשב, בתיווך שחקן שלישי ולא זה מול זה) בסגנון כתיבת ובימוי התסריטים על-ידי יוצרים שונים (נושא שכיח בעולם ויחסית נדיר בארץ), במינימליות המופלאה, בתפאורה המצוינת ובארסנל השחקנים הנהדר שאיש מהם לא הצליח ליפול מרעיו, ובאמת שארבתי להם בפינה.
התפירה קצת גסה
לפני שנים המציאה הרפואה חוט תפירה נמס שמהדק את טלאי העור זה לזה ונעלם כעבור זמן קצר. על אף העבודה המוצלחת של יוצרי הסדרה (יורם מנדל ואודי סגל) ושל הבמאי הכי מרואיין בארץ, יונתן גורפינקל (אחד מבמאיי הסדרה), נראה כי המקום העיקרי שבו כשלו השניים נעוץ בחוט התפירה הגס והעבה. לפחות עד הפרק החמישי, שבו צפיתי, הנתק המוחלט בין הסיפורים מקשה על הגליצ' לתוכם וגם המעברים לא חלקים במיוחד. מומלץ לקחת שיעור מ"אולי הפעם". גם ההחלטה לזנוח מעת לעת את קונספט הוובקאם לטובת צילום רוחבי ומציצני של החדר כולו, מעניינת, אך עושה זאת במחיר מיותר של פגיעה באמינות.
עד כה מצמרר במיוחד סיפורם של אורי גוטליב וחנה חגין, זוג פרוד והורים לילד שמתמודדים עם בעיית הפדופיליה המאיימת של האב – שימו לב עד כמה חגין עומדת בגבורה בהתקף הצרחות והפאניקה שלה. מומלץ
מקץ שלושה פרקים (1,3,5) "מסכים" היא סיבה טובה לגאווה ישראלית. היא לא גרנדיוזית, היא זולה להפקה, היא מקורית ויומרנית בצדק רב, וכיף להתמכר ולהתמסר אליה. בדרך פלא גם השותפה שלי לדירה – נציגת הרייך בביתנו בימים כתיקונם – מצאה עצמה מפקידה את נפשה בידי המסך ומנג'סת לי ללא הרף, מתי כבר אביא הביתה פרקים חדשים. אם תצליח למשוך מחצית מהקהל הצעיר שייבאה "השיר שלנו" לאותה המשבצת ב-yes, הרי זה משובח ואפילו מעט חינוכי. יא-אללה, יש לנו עוד חמישים פרקים, שנאמר: "מסכים", היא הדבר הגדול הבא.
מסכים: ערוץ יס ישראלי, א'-ה', 22:00
נא להמתין לטעינת התגובות
