בלדה לעוזב קיבוץ
ב"ילדי השמש" משרטט רן טל, בעזרת יוצאי קיבוצים כמותו, זיכרון קולקטיבי שכולו כתב אישום נגד מורשת הקיבוץ. גם ב"בהמתנה" עוסקים בקונפליקטים, הפעם בערבים החיים בלב החברה הישראלית-ציונית
והנה מגיע כעת "ילדי השמש", סרטו התיעודי של רן טל, רק כדי להעניק משנה תוקף לתחושותיו הלגמרי לא פרטיות של במאי "אדמה משוגעת", העלילתי בכל הקשור לזדון הבסיסי, אולי לרשעות העיוורת כמעט, שהיתה פועל יוצא של שיטת החינוך בקיבוצים.
רן טל, ניצול נוסף של תנועת "הקיבוץ הארצי", רקח סרט דוקומנטרי ייחודי, שבו ככל הנראה על הבד, הינו תוצר של ליקוט קפדני מתוך חומר ארכיוני שצולם במשך עשרות שנים בקיבוצים שונים, שששו תמיד לתעד את הרעיונות החינוכיים שלהם. זאת מתוך הנחה שרק אצלם מתקיימות החממה האידיאלית להנבטתם של אנשי העילית בחברה הישראלית.
אל קטעי הארכיון, סרטונים ביתיים, תיעוד כנסי התנועה, סרטי חג ומועד שונים, צירף רן טל פסקול גדוש המורכב מזיכרונותיהם של יוצאי קיבוצים, החושפים פינות אפלות וסודות כמוסים מילדותם הלא ממש מאושרת; לינה משותפת, רחצה מעורבת, טקסי חניכה, תחרותיות מגונה בתוך חברת הנוער והטפה לאליטיזם.
טל ועורך הסרט רון גולדמן, מפגינים שליטה וירטואוזית ממש בשימוש מושכל בחומרי ארכיון והטבלתם בתוך רוטב סמיך ודומיננטי של זיכרון קולקטיבי, המורכב משירי התנועה הקיבוצית, שליוו את בניה כאשר אלה נחשבו עדיין לקרם דה לה קרם בחברה המקומית. התכתם יחד של הקטעים המצולמים, הזיכרונות המוקלטים והשירים, מנסחת כתב אשמה קשה ביותר במחוזות ילדותם של השניים.
סוגיית כינונה של זהות אישית מול רעיון לאומי, והתבוסה הברורה מאליה הממתינה למי שמנסה ליישם משימה זו, עומדות במרכז סרט התעודה "בהמתנה", שהכינה רוקייה סבאח, ערבייה נוצרייה הנשואה לערבי מוסלמי, ויחד מתכנן הזוג לעקור מישראל אל ברצלונה הנקייה
הפרמיירה הישראלית היום היא ל"תהילים" של רפאל נדג'רי, עם מיכאל מושונוב ולימור גולדשטיין בתפקידים הראשיים. מעשה בשמואל וילוז'ני, אב למשפחה דתית מתונה, שנעלם. ממש בלעה אותו האדמה. היעלמות זו מעלה בקרב בני משפחתו - אשתו, ילדיו, אביו ואחיו - שאלות בתחום הקיום הפיזי וכמובן המטהפיזי. סרט עם הרבה כוונות טובות, שחלקן הגדול אינו מתממש על הבד.
"חותכי הוורידים": ספרו של אתגר קרת, "הקייטנה של קנלר", מעובד לסרט אינדיפנדט אמריקני. צעיר שטרף נפשו מתגלגל לארץ המתאבדים ופוגש שם בהרבה טיפוסים הדומים לו, כולל צעירה שהועברה בטעות לעולם שכולו טוב ומחפשת איזה מבוגר אחראי כדי להגיש ערעור על גורלה המר. סרט המוגש בטונים נמוכים, מפויסים, מבדחים לעתים, ולגמרי בלתי מביכים שעשה גוראן דוקיץ', במאי ממוצא קרואטי.
"חלומות קליפורניה": כריסטיאן נמסקו, מהתקוות הצעירות והגדולות של הקולנוע הרומני, נהרג אשתקד בתאונת דרכים לפני שהספיק לסיים את העבודות על "חלומות קליפורניה", סרט הביכורים שלו. התוצאה על הבד היא סוג של פשרה בין הכמות הרבה של החומר שצולם לבין עריכה ראשונית, שראוי היה לנכש מתוכה לפחות מחצית השעה. אך גם בגרסתו הנוכחית (למעלה משעתיים וחצי) מדובר בסאטירה פוליטית ראויה ביותר, על המתח בין אמריקה המתנשאת לבין העולם המתחנף אליה.
"מסך הסוכר": קמילה גוזמן אורזואה, בת לפליטים מצ'ילה, שעשתה את ילדותה בקובה של שנות ה-70, שבה אל ילדי הכיתה שלה כדי לבדוק מה עלה בגורלו של האופק האידיאלי שאליו הם שאפו. סרט תעודה מחכים.
"ארטל -הקהילה": אף על פי שמדובר פה בעבודה דוקומנטרית, זהו הדבר הקרוב ביותר לסרט מופשט. סרגי לוזניצה נטע מצלמתו בקרב קהילת דייגים בצפון רוסיה הקפואה כדי לתעד את היומיום שלהם. נפלא.
נא להמתין לטעינת התגובות
