כוכב נולד 5 הסתיימה ע כ ש י ו
אחר כבוד, הוחזר אבי אורנן לשביו בכוכב הקופים, וראה זה פלא: המקום השתנה. תוכנית המוקדשת למוזיקת רוק, מרים טוקאן אאוט, רן דנקר פתאום כאן. יש הרבה חומר למחשבה
אולי לא הוגן לצפות מכל זמר לככב בכל סגנון אפשרי. ייתכן שברברה סטרייסנד לא מאוד תתחבר לראפ, ולא יודע איך ייגמר ליהוק של ברוס ספרינגסטין ללה טרוויטה. אבל כזו חד-גוניות, כזו מוגבלות קולקטיבית, אומרת משהו לא נעים על המקום אליו הגיעה כוכב נולד, גרסת קיץ 2007. הרי אם היינו באודישנים (ותודו שאמרנו מראש שצריך לשדר רק אודישנים כל העונה), חלק מביצועי מוצ"ש היו נכנסים לקאלט, יד ביד עם "את מקנאה" וחריקות "חורשת האקליפטוס" האלמותי.
השופטים עוד ניסו לכסות על המבוכה, לא ברור אם של המתמודדים או של התוכנית. כנראה שגם וגם. בשלב מסוים אפילו הם התקשו לתמרן בין: "זה לא הסגנון הטבעי שלך" ל"נחמד, אבל זה לא היה הביצוע הכי טוב ששמענו ממך העונה". נו באמת! אחד אחרי השני נטבחו שירים בפרהסיה, ואכן המשיח לא בא, לא התקשר, ולא יתקשר. דווקא מרים, לזכותה ייאמר, בניגוד לרוב חבריה שברחו, לפחות ניסתה להשתתף בערב הרוק החגיגי. זה יצא נורא, אבל ח"ח על התעוזה. שיחקת אותה.
נותר רק לתהות למה התכוון צדי, שמצא לנכון לציין עם הדחתה, שמאוד אהבו את מרים, רק בגלל איך שהיא שרה. מה זאת אומרת? לא הבנתי. האם עלה בדעתך שמישהו עלול לחשוב על סיבה אחרת, זולת איכות שירתה, שגרמה לחבר השופטים לכתוב למרים סרנדות שבוע אחר שבוע, לא משנה עד לאן ברחו החתולים ברחוב שלי, וכמה כוסות התנפצו במטבח? אני מכיר אנשים שבאמת מאוד אהבו אותה. דוד שלי, אורי, למשל. רק שהוא, יש להניח, לא היה חושב על משפט כזה. בכיתה ב' נהגנו
בצר לנו, נותרנו עם תוכנית סתמית. בידור משומש במקרה הטוב, פלטפורמה לעוד קצת פרסום לא מאוד סמוי במקרה הטוב פחות. כמה חבר'ה ששרים נחמד, את רובם ריקי היתה שולחת למטרו, ותסמכו על המסמסים המוכשרים, בטח גם אליסה וחן יעופו בקרוב. בסופו של יום, ספק אם נשאר מישהו, שאינו בקרבה ראשונה של המתמודדים, ואו חבר פעיל בפורום מעריצות מעמיק, שבאמת אכפת לו מה הולך לקרות שם.
סימני ההזהרה הופיעו כבר ביום שישי. חודש בניכר (ראיתם פעם כוכב נולד בערוץ הישראלי, עם פרסומות לפלאפל של משה בניו ג'רזי? אם לא, תפנימו, ליד משה, ג. יפית זה אלמודובר, והכלה שלה אומה ת'ורמן). הקיצר, 3,000 מייל בכבישי ארצות הברית, וכאילו שום דבר לא השתנה. פתאום אתה שם לב שפרט למיקה, שבואו נודה, בכלל לא בטוח שחסרה לי בהכרח בגלל יכולותיה הווקליות, קשה להיזכר בשם אחד של מודח שנעלם מהסלון.
במוצ"ש, מודה, השעמום הפך לאווירה קרבית. המוני בית ישראל הצביעו, העם אמר את דברו, ונדב קדמון, מהצדיקים הבודדים בסדום, נזרק הביתה. מבחינתי, אם יותר לשחק במינוחים שחוקים, התוכנית כוכב נולד 5 הסתיימה ע כ ש י ו.
וזה לא שלא הוזהרת. לפני חודשיים, בימים בהם בטוח עוד קראת כל מילה שנכתבה עליך, אמרתי לך במפורש שהמזרח התיכון לא בשל להמליך עליו בחור רזה עם לוק של חנון. הפצרתי בך למצוא איזו דודה חד-הורית, לקנות שרשרת זהב אופנתית, משהו, אבל לא עשית כלום. עוד שנייה תגיד שחשבת שמספיק לדעת לשיר.
לסיום, נושא בעייתי, אבל אין ברירה. זה לא שאני רוצה לוותר מראש על הסיכוי שרן דנקר יעשה לי ילד מתישהו. ומילא להסתבך איתו, בחור חביב על פניו, הטוקבקיסטיות, מן הסתם, חביבות פחות. הקטע הוא שאני עוד קהל ביתי. אפילו נתפסתי דוהר על אופניים בפארק הירקון, בעודי מאזין לאוסף להיטיו (שקבלתי פעם עם חבילת קורנפלקס) ב-MP3, ובכל זאת, כשפתאום דנקר נוחת על המסך כזמר, משהו שם מזכיר את הימים בהם מייקל ג'ורדן פצח בקריירת בייסבול. התחשק לו, ונראה מישהו שיגיד לו לא.
נא להמתין לטעינת התגובות
