אגדת אנדרסון
כבר 40 שנה שאיאן אנדרסון מוביל את ג'טרו טאל בעזרת חלילו הקסום. עכשיו הוא שוב כאן, מכשף את עמית יולזרי והופך אותו לאחרון העכברים מהמלין
ב-40 השנים האחרונות מוביל את ג'טרו טאל הסולן הכריזמטי איאן אנדרסון, מנהיגה הבלתי מעורער והחלילן הדומיננטי ביותר בעולם הרוק, ששומר בליבו הסקוטי פינה חמה במיוחד לישראל ותמיד שמח לחזור לכאן. מיתוס החלילן, שרוצה להפיץ את השמחה והתקווה לחיים טובים יותר, יושב היטב על אנדרסון, שכמו החלילן מהמלין מכשף את קהלו, כאילו היו עדר עכברים מסומם.
רק לפני שנה הוא היה כאן בביקור סולו, ושיתף פעולה עם סימפונט רעננה, וכעת הוא שב עם כל ההרכב, שכבר הופיע בישראל ארבע פעמים בעבר . מאז 1995 שומרת הלהקה על הרכב נגנים טוב ויציב, בהם ראוי לציון מרטין באר על גיטרה חשמלית מנסרת, שמלווה את אנדרסון מתחילת הדרך והכימיה ביניהם מופלאה.
וידאו : תרבות : ג'טרו טול : nrgtv
על הבמה קיבלנו תמהיל מוזיקלי מרוכז שהגיש לקהל את ייחודה העיקרי של ג'טרו טאל: במהלך השנים הרבות הם הצטיינו בשילוב בין אין ספור סגנונות שונים, כמו בלוז לצד פולק מסורתי, מוזיקה קלאסית תזמורתית יחד עם מוזיקה קלטית רעננה, ובעיקר רוק על שלל סוגיו וצורותיו.
כך גם בהופעה: לצד חומרים ישנים מאלבומיהם הפרוגרסיביים ביותר, "Thick As A Brick", ו-"Aqualung", ששיר הנושא שלו מזוהה כ-"Stairway To Heaven" של ג'טרו טאל, קיבלנו גם חומרי קאנטרי-בלוז מתחילת דרכם, קישוטים מוזיקליים כמו "America" מ-"West Side Story" ועיבודים מחודשים ומרעננים לקטע מוזיקלי, שהקדיש המלך הנרי ה-8 במאה ה-16 לנשותיו שהוציא להורג. הייתה שם אפילו יצירה מונומנטלית אחת של באך, שזכתה לחיים חדשים בעזרת חליל הצד הקסום של אנדרסון.
ג'טרו טאל בפעולה. צילום: עידו אלורו, עריכה: דפי פרבמן
שירים מהיער
הפתעה נרשמה כאשר מהאלבום המצליח, "Songs From The Wood", לא זכינו לטעימה משמעותית, חוץ מ-"Jack In The Green". היעדרו של שיר הנושא, שקורא להתקרבות לחיי הטבע תוך קיום יחסי מין בשדות, זעק לשמיים הירושלמים.
מעריציה ההדוקים של ג'טרו טאל לא יכולים לנתק את אישיותו התיאטרלית-הומוריסטית של אנדרסון מהמוזיקה הסוחפת של הלהקה. חוש ההומור האירוני שלו, שהושפע רבות מחבורת מונטי פייטון, לא התקלקל עם השנים אלא נעשה חד יותר. כך גם קיפוציו על רגל אחת בזמן שהוא מחלל כמו שרק הוא יודע, תוך שחרור בעיטות מדודות, אך חדות פחות, לחלל האוויר.
אז נכון שהוא לא אותו פרא אדם, עם
אישונים מורחבים כמו לפני 30 שנה, אבל האנרגיות הבימתיות שלו עדיין מהפנטות אם כי איטיות יותר. בין השירים הוא מרבה בדיאלוג עם הקהל ודואג להסביר מאיפה כל שיר מגיע. למרות שהוא כנראה חוזר על קטעי הקישור בכל מדינה, נוצרת תחושה של פעם ראשונה.
גם אחרי 40 שנה יודעים חברי ג'טרו טאל להשתעשע על הבמה, וההנאה שלהם לנגן ביחד עוברת לקהל ויוצרת נינוחות קלטית-מזרח תיכונית. תודו שזה שילוב מוזר. בסוף ההופעה, כשהזדחלתי לאיטי בדרך לתל-אביב בפקק ענק לאורך כביש מספר 1, האזנתי שוב לג'טרו טאל - מוקירי החיים בטבע - וייחלתי לשדות מוריקים, לנגיעות של חופש ובעיקר - לשירים מהיער.
בואו להמשיך לדבר על זה בפורום מצעדים וביקורות מוזיקה -
נא להמתין לטעינת התגובות
