אבודה בטוקיו
"טוקיו הוטל" היא תופעה תרבותית שסוחפת באופן קיצוני בני נוער מכל העולם. ההופעה שלהם בגני התערוכה גרמה לאילאיל גינות להיזכר במילים של ברכת הגומל
שעה קלה לפני כן, כאשר התחילו לאפשר לקהל להיכנס, אחת ממחיצות הזכוכית של ההאנגר לא עמדה בלחץ העצום, והתנפצה על הקהל. תשעה בני נוער נפגעו באורח קל, וכמה מהם אף פונו לביה"ח איכילוב בעיר. בקרב ההורים המודאגים שחיכו בחוץ וניסו ליצור קשר על ילדיהם, הושמעו טענות קשות כלפי מארגני האירוע בנוגע לכמות האמבולנסים במקום וחוסר ההיערכות של ההפקה לקראת מצב שכזה. למרות המהומה ולשמחתם של מאות הילדים שחיכו בכניסה לאולם, הובהר לנוכחים כי ההופעה תמשיך כמתוכנן. אין זה פלא שהורים רבים שעדיין זוכרים את אסון ערד בחרו להגיע בכל זאת, ולוודא שילדיהם בריאים ושלמים.
טוקיו הוטל הגרמנית, שהגיעה להופעה בודדה בארץ בעקבות קמפיין אגרסיבי של מועדון המעריצים שלה בארץ ובזכות תיווך של שגרירות ישראל, מורכבת מארבעה נסיכי אימו בני 18. למרות גילם הצעיר, מדובר במגה-סטארים שמאחוריהם כבר שלושה אלבומים, ואלבום ראשון באנגלית. מדובר במכונת פופ אימתנית המשומנת בהפקה מהשורה הראשונה, שהספיקה לצבור עדת מעריצים מרשימה באירופה.
אם לשפוט לפי הצלחת הסינגל שלהם בארה"ב, טוקיו הוטל עומדת לנעוץ את שיניה גם בנוער הקניונים האמריקני. למרות ההצלחה הרבה נראה כי יש כאלה בישראל המסרבים למחול לגרמנים על העבר. סקירה של הערך "טוקיו הוטל" באתר האנציקלופדיה העברית העלתה את הפנינים הבאות: "הלהקה אחראית בין היתר לחדירת השפה והתרבות הגרמנית בקרב בנות פקאציבלוג, וכמו כן מהווה מקור נחמה לבנות בגיל ההתבגרות שמחפשות את זהותן המינית בין קוקסינלים". ציטוט זה הוא, כמובן, התייחסות למראה המיוחד למדי של סולן הלהקה, ביל קאוליץ, סוג של הכלאה בין דייויד בואי למורן אטיאס. כאשר קאוליץ קיפץ על הבמה כשלראשו פריזורה המוחה כנגד חוקי הפיזיקה, כמעט השתכנעתי שבוי ג'ורג' קם לתחייה כאן ועכשיו.
רק כאשר אספתי את הכרטיס שלי בכניסה הבנתי מול איזו תופעה אני עומדת. חבורת ילדות שהשכילו להבחין בכרטיס המסומן "תקשורת" המאפשר כניסה מאחורי הקלעים, עטו עליי בריצה. לאחר שתוחקרתי, העמיסו עליי הילדות ערימות של לבבות קרטון צבועים באדום ומכתבים עמוסים בלבבות ושרבוטים בגרמנית נוסח "אני אוהבת אותך ביל!", בתחנונים שאמסור את השלל לידי האורחים החגיגיים. כל ניסיון להסביר להן בנימוס שאין בכוונתי לנסות לפרוץ דרך ההמון שצבא על דלת האמנים מתוך חשש ממשי לחיי נפגש בסירוב והכחשה מצדן.
בינתיים, הורים רבים ניסו לשריין מקום מבטחים לילדיהם בקהל, בעזרת שרפרפים ושקי קמח. את הערב פתחה הלהקה אל מול צבא שיבוטי ילדות בגילאים 8 עד 15, כאשר את מקומה של להבת המצתים מילאו טלפונים סלולריים ופלאשים דיגיטליים. הסט של טוקיו הוטל כלל, לצד גרסאות חדשות באנגלית, גם להיטים וותיקים יותר, על טהרת השפה הגרמנית. התרשמתי מהדבקות במטרה של המעריצים מסביבי, שסיפרו לי כי הם לומדים גרמנית באינטרנט כדי להבין את השירים של ההרכב. אף על פי שהם משאילים ריפים והוקים מלהקות הגדולות עליהם בכמה מידות טובות, אם הלהקה הזו הצליחה לקרב יותר ילדים לדלת של מכון גתה, אני שלווה.
ואכן, הקהל שר כל
בסופו של דבר, מדובר בילדים העושים את עבודתם היטב: שירים כמו Love is Dead ו-Break Away מצליחים לתת בראש למרות המעבר לאנגלית, ו-Monsoon קצר תגובות הגובלות בהתעלפות. מדובר בארבעה בחורים שיודעים לתת שואו מושקע, ולמרות הסאונד הלקוי, הצליחו טוקיו הוטל לספק את הסחורה. בסוף ההופעה, לאחר שני הדרנים ושרשרת שירים בביצוע אקוסטי מתקתק, פג הקסם והקהל החל להתפזר אל מחוץ להאנגר. בכל פינה נצפו ילדות אוחזות בפוסטרים של הלהקה שחולקו במקום, חלקן בוכות מרוב התרגשות. מעבר לכביש חיכתה שורה ארוכה של מכוניות, ובתוך רבות מהן נמנמו הורים, מחכים שההיסטריה תחלוף. בינתיים, קבוצת נערות חלפו על פני ילד כבן 12 שחיכה לטרמפ שלו הביתה מההופעה. "שיואו, הוא נראה בול כמו טום!", שחררה אחת מהן בהתפעלות, וגרמה לו להסמיק קשות. בדרך הביתה, מלמלתי מילות אקראיות שזכרתי מברכת "הגומל" – אני עדיין מתקשה להאמין ששרדתי את הטוקיו-מניה.
נא להמתין לטעינת התגובות
