אביב נעורים: על ההופעה של אביב גפן
כבר שנים שאביב גפן לא מוביל את הנוער, אבל הוא גם עדיין לא חותם-רוק-איכות שיכול להחזיק את הזאפה, כמו ברי סחרוף. מעין זיגדון בדקה מה נשאר ממי שהיה אליל נעוריה
עברתי איתו ממועדונים חצי ריקים, עם פסנתר כנף גדול, לאולמות גדולים ולמועדוני ענק, מאווירה מחתרתית למיינסטרים של כיכר רבין, ונטשתי יחד עם שארית האותנטיות האחרונה.
אתמול בבוקר (ה') הייתה לחברתי ולי שיחה פילוסופית מעמיקה. האם "אנחנו מהתיכון" היינו מכבדות את "אותנו של עכשיו". היא אמרה שאי אפשר לדעת, ושזה גם לא משנה. אז בערב הלכתי להופעה של אביב גפן בזאפה בתל אביב.
אביב גפן עדיין יפה נורא: וכן, בתוכי מתחבאת עדיין ילדה מאוהבת בת 12. הוא גם רזה נורא, אבל שרירי. אולי עושה פילאטיס, אולי יוגה. אנחנו יושבים מסביב לשולחנות, לוגמים בירה, מנשנשים פוקצ'ה. לפני צמד לסביות שמחרפנות אותי באמצעות מצלמה דיגיטלית ופלאש. לסביות היו גם ב-92', מצלמות דיגיטליות מעצבנות לא היו. אנשים אשכרה עשו אור עם זיפו.
ועל הבמה, אביב גפן. החולצה שלו, גופיה לבנה, מבהירה: "פאק אפ". אביב גפן נדרש להמחשה ויזואלית, שחור על גבי לבן, שתוכיח שהוא עדיין דור
אנחנו עוברים המון שירים מתוקים, נעימים. שירים שמגיע לילדי לקבל כשיר ערש. שיוולדו לאהבה, ולמלודיות מולחנות לעילא ומבוצעות בשלמות. נדמה שהכמיהה של גפן לילדות נותרה במלוא עוצמתה. אחרי שקראתי את כל מה שהיה לאביו להגיד על אבהות - מעולם לא הצלחתי להחליט מי מהשניים כותב טוב יותר, אני עדיין נוטה לאב - הכמיהה הזאת, נצחית ופיטר-פנית, ברורה לי. אבל אביב כרגע לא יודע אם הוא אבא או ילד.
על הבמה, ערן מיטלמן וגפן, שני גאונים. קשה להחליט מי מהם האב ומי הילד: הם מחליפים מבטים כל הזמן, מנחים אחד את השני, מעודדים, מתזמנים.
כמעט שעה חולפת עד שמגיעים לאור הירח. בינתיים, בשנים שחלפו, כבר בלענו את כל הכדורים, הכחולים והסגולים, והבנו איך הורים יכולים לקבל צבעים מוזרים. הרגנו את הרגש, עכשיו אנחנו מנסים לזייף אותו: הכדורים הסגולים, לידיעת הקוראים, מאוד עוזרים עם זה. ואולי גפן עדיין רוצה לצעוק. מה שבטוח זה שהוא פשוט לא רוצה להעיר את התינוק.
אביב גפן נמצא באמצע הדרך מבחינת קריירה מוזיקלית. כבר שנים שהוא לא אליל שיכול להוביל את הנוער למערה, אבל הוא עדיין לא חותם-רוק-איכות שיכול להחזיק את הזאפה, כמו ברי סחרוף ולהבדיל - יהודה פוליקר. אולי עם בלקפילד זה יהיה אחרת. יש להם סאונד די מגניב, והם יוצאים לטור בשנה הבאה.
הוא יורד מהבמה אחרי שעה וקצת. מתעכב לפני שחוזר להדרן, המאבטח הענק שלו מלווה אותו. לאביב גפן יש מאבטח, למרות שקשה לי לדמיין מי ירצה בימינו לפגוע בו. הוא חוזר לשני שירים, ומסיים - אני מבינה שזה הנוהל - עם סוף העולם המלחיץ. פחות משעה וחצי, והחגיגה המאכזבת נגמרה. זה לא רק שאביב גפן הזדקן, זה גם שאנחנו.
אביב גפן בהופעה אינטימית בזאפה תל אביב, 21 באוקטובר
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם