מהדורה שנייה לקומיקס הפוליטי בחוברת "הכיוון מזרח"
הגליון ה-15 של "הכיוון מזרח" עוסק בזהות רב תרבותית דרך עיני קומיקסאים. מציאות מסוכסכת, כבר למדנו ב"וואלס עם באשיר" כנראה קל יותר להציג בדימויים מצוירים. מחר יחגגו את הדפסת המהדורה השנייה של הגיליון בתיאטרון ענבל במרכז סוזן דלל בתל אביב
אף כי הכוונה המוצהרת של כתב העת היא לעסוק בזהות המזרחית בישראל, נראה שעורכיו נמשכים יותר ויותר לעסוק בזהות מסוכסכת באופן כללי, זהות מעורבת- בת כלאיים, או בניסוחה המתייוון של האקדמיה - היברידית.
אמנות הקומיקס היא אמנות בת כלאיים מובהקת, הבת הלא רצויה של עולם הספרות והממזרה הלא חוקית של האמנות הוויזואלית. אמנות זו היא גם בת כלאיים בתכנים שלה. אמנות הקומיקס נוטה לעסוק בנושאים העמוקים ולעתים אף האפלים ביותר בתודעה האנושית, אבל כמעט תמיד היא עושה זאת במסווה דק של קלילות והומור, שחור בדרך כלל.
נראה שלאחרונה חלה פריחה של ממש בעולם המצויר. סרטי אנימציה וספרי קומיקס, שנחשבו תמיד כאמנות לילדים או למתבגרים, זוכים בעדנה בתחומי הפילוסופיה, השירה והביקורת החברתית. הסרט "וואלס עם באשיר" הוא דוגמה טרייה בעניין זה.
ההחלטה להוציא את הגיליון האחרון וה-15 במספר של "הכיוון מזרח", בעריכתם של בת שחר גורפינקל ומתי שמואלוף, כגיליון קומיקס היתה כמעט מתבקשת, אף כי היא מהווה תקדים פורץ דרך. בדיעבד הסתבר שההימור השתלם. מחר (ב') יתקיים ערב המציין את הדפסת המהדורה השנייה של הגליון, תופעה בלתי שכיחה לכתב עת ספרות אמנותי בישראל.
ידוע כי כתבי עת לספרות ואמנות לא מככבים בטבלת רבי המכר. כלל זה חל על כתבי עת כאלה גם כשהם מציעים שירה וסיפורת בלבד וקל וחומר כשהם מכילים מאמרים המנוסחים בלשון אקדמית האופיינית בתחום מחקר התרבות, זו ההופכת גם את התיאוריות התמימות ביותר לתוצר "שיח" בלתי ניתן לפענוח.
העיסוק בזהות רב תרבותית אופנתי כיום במסדרונות האקדמיה, מה שהופך אותו למאוס במקצת בעיני הקורא הממוצע. הבחירה של עורכי "הכיוון מזרח" להציג בקומיקס את העיסוק בזהות הרב תרבותית עקפה את המכשול האקדמי בצורה קלה לדפדוף ונגישה.
הגיליון נפתח בסטריפ אנכי נהדר של מיש, "המסך הכחול" (2007). בארבע תמונות פשוטות המאוירות בקו נחרץ ונאה ובאמצעות דימויים בסיסיים מאוד, הוא מבטא מועקה משפחתית וחברתית גדולה המתנקזת אל קופסת הפלאים. כך גם סדרת האיורים עם טקסט, שאינם מוצגים כקומיקס בהגשה המסורתית שלו, מ-2007, של עדי קפלן ושחר כרמל, "Objet Trouve" (חפץ שנמצא). באמצעות ציורים בסגנון נאיבי כמעט מציגה הסדרה מציאות יומיומית ומוכרת מאוד בישראל, אך מפרקת
היצירה הבאה, "הבלדה על אבא של גרישה" של אנגלמאייר (2000) בוודאי הייתה מחלצת אנחה של אי נחת מהוריי, החושדים בכל גילוי של ביקורתיות כלפי מעמדם של עולי רוסיה כזלזול גורף בכבודם. הקומיקס של אנגלמאייר שונה למדי מהסגנון המוכר שלו, איורי יותר, מהדהד אסכולות גרפיות סוציאל ריאליסטיות, אך שומר על הטון האנגלמאיירי הבדוח, שחור ההומור והשנון.
יצחק גורמאזנו גורן, העורך הראשי של "הכיוון מזרח" ומייסד בימת קדם שהיא ההוצאה לאור של כתב העת, חולק עם הקוראים בקומיקס "לורד המעברה" מ-2007, את ראשית אהבתו לאמנות הקומיקס, וכן את ההשפעות הספרותיות והאמנותיות מילדותו.
גם גורמאזנו גורן נוקט בטון משועשע, קליל ונוסטלגי, החסר בדרך כלל בדיונים אודות העבר המקופח של כל אלה שנדרשו לכור ההיתוך ולקיבוץ הגלויות. הטענה כי בנושאים קשים יש לטפל ביד קשה הופכת באמצעות הקומיקס הזה ללא רלוונטית.
שירו של סמי שלום שטרית "ציור ללא קיר - קאסידה למחמוד דרוויש" (ששם הגיליון הנוכחי נגזר מכותרתו) גרם לי להקריא אותו לשני אנשים ולשאול מה הם חושבים עליו, וזאת בעיקר על מנת לנסות ולהביע את דעתי שלי. עדיין קשה לי לעשות בצורה נחרצת, בעיקר כי הוא עורר בי שפע של רגשות מנוגדים. די בכך שאומר שהוא שווה קריאה, בין אם הוא מעורר התנגדות ובין אם הוא מעורר הזדהות.
באירוע שיתקיים מחר ישוחח יובל בן עמי עם אורלי רחימיאן על האוטוביוגרפיה המאוירת של מרג'אן סטראפי, "פרספוליס". שמו של הז'אנר שבו היא משתמשת מתואר כ"רומן גראפי", אך אין זה מוריד מערכו כיצירת קומיקס מעולה ומצליחה מאוד. בן עמי ישוחח גם עם דני פילק על קומיקס חברתי מעמדי. מאמריהם של השניים מופיעים גם הם בגיליון האחרון.
האמנים תמיר שפר ודולה יבנה, שעבודותיהם האמנותיות מופיעות גם כן בגיליון, יציגו את יצירותיהם וינתחו את התכנים העומדים מאחוריהן. כמו כן, יוקרנו קטעים מתוך סרט האנימציה של מרג'אן סטראפי ל"פרסופוליס".
"כשסופרמן, פרסופוליס וג'ו סאקו נפגשים עם המיני-ג'חנון של דולה יבנה ועם רחובות העיר של תמיר שפר", שני (16.6), 20:30, אולם תיאטרון ענבל, מרכז סוזן דלל, נווה צדק, יחיאלי 6, תל אביב. הכניסה חופשית
נא להמתין לטעינת התגובות
