"המקצוע נטש אותי": הצלם גדי דגון בתערוכה חדשה
התקף לב, נטישת לקוחות וצמא אמנותי הובילו את צלם להקת בת שבע גדי דגון לפתוח לראשונה תערוכה עם תמונותיו. "היום כל אחד הוא צלם", מסביר דגון בגילוי לב, "אז למה למישהו לשלם לי? השחרור מעול הצילום המוזמן פינה לי מקום לעבודה אמנותית"
גדי דגון צילום: אריק סולטן
"לא חשבתי אפילו לזחול לטלפון", הוא משחזר. "התחלתי לזחול אל הדלת בלי לדעת בדיוק מה אני עושה, ולמזלי ליביה, בת זוגי, התקשרה פתאום כי היא הרגישה שמשהו עומד לקרות לי. אחרי שבע דקות היא חזרה עם אמבולנס. התחילו להנשים אותי ולפוצץ אותי בתרופות כדי לעצור את ההתקף".
בזכות האירוע ההוא, שנגמר בסופו של דבר בצנתור, לקח
את עצמו דגון בידיים, התחיל להתאמן, לאכול יותר בריא ובסוף גם ירד במשקל. אבל השינוי האמיתי, למרות שהוא "לא מאמין בכל ה'חארטה' הרוחני הזה", התרחש דווקא בין אצבעותיו שאוחזות את המצלמה.
"אחרי כל כך הרבה שנים שאני מצלם צילום מוזמן ומסחרי, משהו השתחרר", הוא מסביר. "אני חושב שאולי ההתקף הגיע מתוך השחרור הזה. מתוך הבהלה שפתאום אני צריך לעמוד לבד, חשוף לחלוטין, מאחורי הצילומים שלי, בלי להסתתר מאחורי לוגו של משרד פרסום, יחסי ציבור, או עיתון. זאת מחוייבות גדולה".
השינוי האישי שלך קשור גם לשינוי הכללי שמתרחש במעמדו של הצלם.
"בוודאי. היום כבר אין כזה דבר 'צלם'. מספיק שיש לך טלפון משוכלל ואת יכולה לצלם הכל באיכות טובה. אז למה למישהו לשלם לצלם כמוני 1,500 דולר לפורטרט, כשהוא יכול להזמין מישהו עם מצלמה דיגיטלית וטוסטוס שלוקח 100 דולר? אז לא שאני החלטתי לנטוש את המקצוע, המקצוע נטש אותי".
ואז החלטת לעבור לצילום יותר אמנותי?
ההחלטה לעבור לאמנות די נכפתה עליי. השחרור מעול הצילום המוזמן פינה לי זמן לעבור לצילום אמנותי, לעיסוק ברבדים של תנועה וגוף ומה שמתרחש על הבמה, שהאדם בקהל לא מצליח לראות. האנרגיות האלה שנשדדות מהרקדן כשהוא רוקד ומוצץ כל טיפה מהגוף שלו, את הנשימות, הזיעה, העורקים המתרחבים. לא סתם כבר אמרו שיש משהו דומה בין לראות מחול ולעבור צנתור".
גדי דגון : רוקד עם מצלמה מתוך התערוכה
נדיר שאתה מפספס מופע של בת שבע, גם אם הוא רץ כבר כמה שנים. למה אתה צריך את זה?
"אני אובססיבי ואני משלים עם זה ואוהב את זה. אני מחובר ללהקה הזאת בכל מובן ומעורב בכל תהליכי היצירה שלה".
"מבחינתי אוהד נהרין ושרון אייל הכוריאוגרפים הם בכלל לא בני אנוש אלא בני אלים והם ממלאים אותי לגמרי. אני יכול לרקוד איתם בכל פעם מחדש", אומר דגון.
ואיך בוחרים מתוך כל מאות אלפי התמונות 20 תמונות בסך הכל לתערוכה?
"זה בהחלט לא קל אבל סמכתי על האוצרת נעמי אביב".
אביב מציינת שאת המעבר הזה, שבין צילום מסחרי לאמנות, חיפשה בבחירתה את התמונות שיוצגו החל ממחר בגלריה ברוורמן בתל אביב.
"כל מה שמעניין בצילום מחול ותנועה הוא לתפוס את הפער שבין נוכחות הגוף לרושם שהוא מותיר בחלל אחרי שהוא נעלם", היא מציינת. "לדעתי יש בתנועה של גדי בחודשים האחרונים משהו מהעיסוק הזה בנוכחות הרגעית הזאת, ברגע שנעלם. משהו מחוויית המוות שעבר".
נא להמתין לטעינת התגובות
