אבי ביטר: "אני גאון. אני טאלנט. אני מבסוט"
רגע אחרי שהמלודרמה החדשה שלו "אהבות ושקרים" הוקרנה במעוז התרבות הגבוהה סינמטק תל אביב, אבי ("אני הכי אינטיליגנט בז'אנר המזרחי") ביטר עדיין נרגש. כעת הוא מוכן לדבר על סדרת הריאליטי שהפכה אותו לכוכב אבל גם מושא ללעג. "אני לא חושב שצוחקים עליי", הוא מסביר, "אני פשוט בן אדם מצחיק"
וביטר באמת נראה מאושר. במקרה שלו זה לא ממש מתאים לדמות המיוסרת שאפיינה אותו במשך שנים. "הפכתי פתאום לבנאדם סבלני מאד", הוא אומר, "זה טוב יותר לנפש שלי, טוב יותר לבריאות".
הדרך שבה כבש בתחילת השבוע את סינמטק תל אביב - מעוז האליטה התרבותית בישראל, בית הגידול של אויביו המיתולוגיים - האשכנזים - בהקרנת הבכורה של סרטו החדש, בהחלט מוכיחה את השינוי שעבר על ביטר. והוא עשה את זה די בקלות, צריך לומר.
למעשה הוא אפילו לא נדרש להקריב משהו מכבודו לצורך העניין. הוא רק היה צריך להדגיש עוד קצת את היותו מובס, ממילא הטייפ-קאסט שלו, ולהפוך לגרוטסקה מזרחית מהסוג שאשכנזים מרגישים בנוח להכניס אליהם הביתה, גם אם זה בעיקר כדי לצחוק עליה.
ביטר החדש שמבוסס על הגרוטסקה המתחכמת הזו, נברא בסדרת הריאליטי המצוינת של ביפ בכיכובו "חי בסרט". האג'נדה שלו שם אומרת ככה: "הם צוחקים עליי שאני אהבל? יופי, שיצחקו. ככל שיצחקו יותר, ככה טוב לי יותר. בסופו של דבר גם אני אצחק, בדרך אל הבנק".
אבל בראיון ההכתרה הזה אין מקום לווידויים כאלה. "אני לא חושב שצוחקים עליי", הוא טוען, "אני חושב שאני פשוט בנאדם מצחיק". הוא מודע לכך שהאשכנזים צוחקים עליו, אבל מעדיף את לגלוגם על פני התעלמותם, כל עוד כמובן הם עושים לו כבוד.
אלא שבמקביל לזה, ביטר הגיע להבנה שבהיעדר אויב מוגדר לא תהיה לאשכנזים סיבה להמשיך להתעניין בו. אם ביטר לא נלחם, מה הטעם לראות אותו? וכך, ברגע של הארה, המציא לעצמו הזמר אויבים חדשים חצי-דמיוניים: הכוזרים. אותם נוודים ממוצא פורטו-טורקי ששלטו פעם בחבל קווקז, נבחרו על ידו כדי לסמל את מי שלא עושה לו כבוד, והמרדף אחריהם עומד בבסיס סדרת הריאליטי העוקבת אחר יצירת סרטו החדש "אהבות ושקרים".
ביטר שואף שהם יתייחסו סוף סוף לקולנוע הנחות שלו בכבוד, וכל סיטואציה שאליה הוא נקלע בסדרה, כמו גם בחייו האמיתיים, כוללת כוזרים, אליהם הוא מתחנף ובז בה בעת. בוראט אמנם עשה משהו דומה לפניו, אבל לביטר יתרון הוולגריות. לו באמת יש בטן מלאה על המציאות שסביבו.
"עד לפני כמה חודשים לא ידעתי מה זה כוזרים", הוא מודה, "יום אחד ישבתי עם חבר, ימני קיצוני מאוד מברנז'ת הבמאים, שטען שיש קיפוח בארץ. אמרתי לו 'אתה צודק, אבל די עם זה, הגיע הזמן לעשות שלום עם האויבים שלנו, עם כל אלה שנגד הדת, נגד היהדות, נגד המזרחים-הכוזרים'.
אפשר להגיד ש-20% מיוצאי אשכנז הם כוזרים. לא רק אני אומר את זה. גם יהודה הלוי - לא החבר של נינט, הרחוב - כתב ככה פעם. בין הכוזרים האלה נמצאים גם נטורי קרתא שמנסים לעזור לאחמדינג'אד לפוצץ אותנו, אבל גם יש חילוניים כאלה שעושים סכסוכים בין כל העולם. במיוחד בין מזרחים לאשכנזים".
אבל גם ככה אתה לא מת על אשכנזים, אז מה בעצם איכפת לך?
"אין לי טענות לעדה האשכנזית. חייתי כל חיי עם אשכנזים, אבא שלי דיבר יידיש, מעולם לא הייתה לי שנאה לאשכנזים. שתדע לך, אילולא האשכנזים, לא הייתה קיימת מדינת ישראל. הם חכמים והם עמוד התווך של המדינה. אני מבסוט מאד וגאה שהם התחברו אליי בשנים האחרונות. רק עם הכוזרים יש לי בעיה. הדבר הזה שעושה ריקבון, צריך לזרוק אותו".
כלומר?
"אני אתן לך דוגמה: בצוות ההפקה של הסדרה שעשיתי עכשיו הייתה אחת ששנאה מזרחים, התנהגה אליי בזלזול, עשתה לי פרצוף על כל דבר שעשיתי. אמרתי לה 'אני לא הפועל שלך. אם כבר, את הפועלת שלי. בבקשה תדברי איתי בגובה העיניים. אני הטאלנט פה. תתייחסי אליי ככה'. אשכרה צעקה עליי, הפישרית הזאת. אני לא אוהב אנשים כאלה. הם מעליבים אותי ומעצבנים אותי. בסוף בהפקה הבינו שהיא הייתה הבעייתית והעיפו אותה".
חשוב להבין שהאחת-אפס הקטן הזה של ביטר על הכוזרים הוא רק דוגמה מייצגת לאווירת הניצחון המתוק המלווה אותו בימים אלה. נקודת השיא של אותו ניצחון, ואולי גם של הקריירה של
באותם רגעים ממליכים הובהר סופית שזהו, ביטר הצליח להפוך לאלילם. "כנראה אני פשוט יודע איך להשתלב כשאני נמצא באיזור של כוזרים", הוא מסביר, "אתה יודע, כשאתה חי בכוזרסטן, תהיה כוזרי. הרי תמיד חייתי בין כוזרים, ועם הזמן למדתי לדבר בשפה שהם מדברים. אתה לא יכול לדבר עם כוזרי מלומד כזה, קלאסה, בשפה של מישהו מהשכונות".
אבל ברגע שאתה מתחיל לעשות כאלה דברים, האנשים מהשכונות מכנים אותך צבוע ובמקרים קיצוניים אפילו בוגד.
"בוא אני אגיד לך מה הבעיה עם מזרחים. מזרחי - שים אותו ראש ועד הבית, הוא יחשוב שהוא ראש ממשלה. הנה לדוגמה הנשיא המזרחי שהיה לנו. שמו אותו נשיא, וראית מה קרה. מה שאני אוהב אצל אשכנזים זה שהם חכמים יותר, אינטליגנטים יותר. שמעון פרס לא יעשה מה שקצב עשה. הנשיא הזה עשה לעדה שלנו בושה עולמית. אם אתה שואל אותי, יוסי שריד צריך להיות ראש ממשלה. הוא איש מקסים. אם הוא יהיה ראש ממשלה, אני אהיה רגוע וגאה".
"עזוב אותך, בחייך. הילדים שלי, אני אפילו לא מסביר להם מה זה מזרחי ואשכנזי. אני רוצה שבדור הבא כל העניין הזה כבר ייגמר סופית. מה כל כך לא בסדר באשכנזי? בינינו, אני מרגיש יותר אשכנזי מאשר טורקי. גודלתי וחונכתי על ידי אשכנזים, קיבלתי מהם משהו".
הכוזרים לא רק מעצבנים את ביטר, אלא משעממים אותו. במיוחד עכשיו, כשהוא מקשיב להרצאה שלהם על זכויות יוצרים באגודת תל"י, כדי להבין מה המשמעות להיות בעל הזכויות על סרטו החדש.
"אין לי עצבים לזה", הוא אומר, "אני רוצה לחתוך עניין, צ'יק צ'אק. הבירוקרטיות האלה לא בשבילי. אולי יש לי הפרעות קשב וריכוז. הבן שלי סובל מזה, אולי גם אני צריך להיבדק".
אז למה אתה פה? תסכים איתי שמבחוץ נראה שאתה מנסה להתחנף לכוזרים.
"זה שטויות. אני לא רואה אותם ממטר. אני מתעב אותם כמו שאני מתעב את אויבי ישראל. אני רוצה שסוף סוף הכוזרים יבואו ויגידו 'אבי, הסרט שלך ענק, מגיע לך פרס'".
אלא ש"אהבות ושקרים" רחוק מלהיות סרט ענק. כמו קודמיו, ובהם "חבר ואח" ו"קורבן האהבה" שהפכו לקאלט, הוא מטופש בעליל, אינפנטילי לחלוטין ובמתכוון. הוא רק טיפה מושקע יותר, ולא מתיימר אפילו לשנייה להיתפס רציני.
אחרי הכל, ביטר ממש לא התייחס ברצינות לסדרת החינוך שתועדה בריאליטי שלו. הוא זלזל בה במופגן, והשתמש בה רק לצורכי הבדיחה ולקידום המכירות. "מי שרואה את הבום בפריימים בסרטים שלי יש לו בעיה, שיסבול. יש גם סרטים אמריקניים גדולים שרואים בהם את הבום. קורה. כל הפדיחות האלה, זה הדבר הגאוני בסרטים שלי. אני גאון.
זה בא לי בשליפות. קח את 'פרסונה' של אינגמר ברגמן - אני יכול לעשות את זה בימים. מה יש בסרט הזה? מה השטויות האלה? מי שמבין מסתכל על תאורה ועל בימוי, אבל אותי סרט כזה לא מעניין. אני, אין סרט שעשיתי ולא הצליח. אני יודע מה הם אוהבים, לכן אני לא עושה להם משהו משעמם. אפילו הבמאי הגדול מנחם גולן העתיק ממני ב'ימים של אהבה'. כנראה באמת יש בי משהו גאוני".
לא איכפת לך שרוב המעריצים שלך בעצם צוחקים עליך?
"למה צוחקים עליי? האשכנזים אולי צוחקים, אבל ילד שחווה משבר אהבה בשכונה, ואז צופה בסרט שלי, בוכה ממנו. זה גם לא מעליב אותי אם צוחקים עליי. אני אמן, ולאמן לא צריך להיות רגשי נחיתות. הוא צריך לזרום. צוחקים? שיצחקו. גם לי היו רגעים בצילומי הסרט שלא יכולתי להשלים משפט בלי להתפקע מצחוק".
לכל אורך הראיון הוא עונה לטלפונים. אין לכם מושג כמה חברים יש לו, וכמה מהם מבקשים ממנו הזמנה לפרמיירה. "זה היה מיקי בוגנים עכשיו", הוא מגלה, "הוא אמר פעם שהוא מעריך את הסרטים שלי, ואני מעריך אותו מאד. בכלל, אני ליברלי מאד בקטע של הומואים ולסביות. אני גם תמיד חש צורך להתחבר למסכנים. הם אלה שנותנים לי השראה לסרטים. בשכונה שלי היה אחד הומו ואחד רוקיסט, כולם תמיד הרביצו להם, ורק אני שיחקתי איתם".
ואם הבן שלך יגיד לך שהוא הומו?
"חס וחלילה, טפו-טפו-טפו, שלא יקרה. אני חושב שגם אתה לא היית רוצה שיהיה לך ילד כזה. בעצם, אולי אתה כזה, לא יודע".
האמת שלא. אני אוהב בחורות בערך כמו שאתה אוהב לאכול.
"אתה יודע שכבר חודש אני בפיקוח של רופא בקטע הזה? החלטתי ללכת למסגרת כדי להרזות. ברוך השם, עברו שלושה שבועות ואני 12 קילו פחות. החלטתי שאני רוצה להיות רזה. אני חייב לנסות להיות אדם רזה בעולם הזה. אני מאמין שעד סוף השנה אני אוריד 80 קילו".
נא להמתין לטעינת התגובות
