עפות על המיליון: מה חשבנו על "מעושרות" ו"אחת אפס אפס?"
"מעושרות" היא דוקו-דרמה טראשית ומהנה שמצליחה לספק גם רגעים מרגשים, ולדרמה המשטרתית "אחת אפס אפס" יש כמה מעלות, אבל היא סובלת מתסריט מפוזר ושטחי, שדווקא לא יזיק להוסיף לו קצת טראש
נפתח באזהרה: בפרק השני של "מעושרות" משתתף סער שיינפיין. כאן מסתיימות המגרעות של הדוקו-דרמה החדשה שיצרה אורנה בן דור, שעוקבת אחרי שש נשים ששוחות בכסף, ולא אכפת להן לנפנף בזה. "אני מעדיפה לא לנקר עיניים", מסבירה ניקול ראידמן בת ה-24, מה שכמובן לא מפריע לה להופיע בסדרה שמציגה אותה עם סימנים של דולרים במקום אישונים.
הפרק הראשון מתפקד כמעין אקספוזיציה ומציג את הבנות בצורה משעשעת, אך לא מעליבה, כשהמטרה היא ליצור קאלט זורם וכייפי. בן דור, בדרך כלל יוצרת תיעודית רצינית, בחרה הפעם בגרסה שקרובה יותר ל"חי בלה לה לנד" מאשר ל"מחוברות", עם ליהוק מעולה שמוכיח את עצמו כבר
הנשים של "מעושרות" הן ניקול "הכל אצלי מיליון דולר" ראידמן שעלתה לארץ מרוסיה וחיה כיום במגדל מנהטן בתל אביב עם בתה התינוקת, כשברקע קיים גם בן זוג מסתורי. היא מפיקת אירועים, וורקוהוליקית שבקושי רואה את בתה, מעריצה את קוקו שאנל, שונאת ספורט אבל אוהבת נעליים. של מעצבי-על כמובן.
שכנתה החדשה היא טלי "אני צבע, רקדנית של החיים" סיני ריקליס, גרושתו של אריק סיני ואשתו הנוכחית של המיליארדר משולם ריקליס, בן ה-87. ריקליס, בלונדינית קופצנית וחובבת שפגטים, היא קלת הדעת שבחבורה, זאת שרובנו מכסים את העיניים במבוכה כשהיא מתחילה לרקוד באמצע מסעדה.
שתי בלונדיניות נוספות, אך מעניינות הרבה פחות הן דפנה "האקסית של קטש" שחר, האיילה רשף של "מעושרות" שלא ממש מצליחה בחיי האהבה ומתנחמת בקניות. היתרון: כוסית בת 38 מצפון תל אביב. החסרון: חברה טובה של סער שיינפיין. השנייה היא ענבר "הכל זה הסכמים" שנהב, עורכת דין שמרוויחה מעל מיליון וחצי בשנה וגרה ברוטשילד, אבל לא ממש עסוקה בלבקר במאהל שמתחת לבית, אלא בעיקר בלבקר את כל מי שמסביבה.
אבל השתיים שמצליחות לייצר הכי הרבה עניין בפרק הן שתי הנשים המבוגרות שבחבורה. אתי "בגלגול הקודם הייתי נסיכה אירופאית" דודאי, אמנית שגרה בקוטג' בסביון, שאמנם עלה קצת יותר מגביע קוטג' בסופר (עשרות מיליוני שקלים), אבל לא מונע ממנה לתמוך בצדק חברתי ולהגיע למאהל ברוטשילד עם מגש עוגות. "אני מתחברת אל העם", היא אומרת בעודה יוצאת ממכונית יוקרה ומבטאת את נפש האמנית שבה על גבי שלטי מחאה.
הדובדבן שבכספת היא לאה "גם ספורטיבית וגם אלגנטית" שנירר, מלכת פילאטיס עם פן מהגיהינום, שחיה בהרצליה פיתוח וגם קצת בסרט. קו העלילה שלה תופס תאוצה כשהיא מתחילה לארגן מסיבת יום ההולדת שתתקיים בפרק השני והמצוין, אליו היא מזמינה את כל המי ומי, החל מאורנה דץ, דרך עופר נמרודי ועד החבר-הכי-טוב-שלי-בעולם-למרות-שהוא-חום-אייל-גולן.
אין ספק שבזמן שהעם דורש צדק חברתי ומפגין ברחובות, הבחירה להתמקד בשש נשים עשירות להחריד שעסוקות רוב היום בקניות ובמסיבות יכול להיראות כמו אקט תמוה, אבל לצד הנהנתנות והשטחיות, בן דור משתדלת להתייחס גם לנושאים בוערים כמו המחאה, פערים חברתיים וגזענות גם אם זה נעשה בצורה אוורירית וקלילה.
"תמיד הכל בסדר, אף פעם לא יודעים מה יש בפנים", מעידה ראידמן על עצמה, במה שיכול להיות גם מטאפורה על הסדרה עצמה. אם בפרקים הבאים תצליח בן דור להיכנס קצת יותר לעומקן של הדמויות וליצור גם רגעים מרגשים ואינטליגנטיים יותר מאשר שיחות קלילות על בוטוקס והסכמי ממון, "מעושרות" יהיה כנראה המוצר המוצלח ביותר של ערוץ 10. חוץ מיעקב אילון.
(מיכל הניג)
פרק הבכורה של דרמת המשטרה "אחת אפס אפס" נפתח עם מפגן גבריות מהסוג הבנאלי ביותר. עמוס תמם, המגלם את השוטר אריק ארבל, מחליט ללמד לקח נהג ישראלי ממוצע שנוהג בפראות בזמן שהוא מלווה את בנו לבית הספר. הדבר היחיד שמציל את הסצנה הזו מלהיות מגוחכת לחלוטין, הוא תמם. למרות שלא מדובר בשחקן מצויין, הקסם הטבעי והפרצוף היפה שלו מצליחים לעדן את הסיטואציה הקלישאתית.
המוטיב הזה נמשך לאורך כל הפרק, כאשר תמם ואפרת דור, שמגלמת אף היא שוטרת, בולטים בזכות משחק מאופק יחסית, ומצליחים להפיח מעט חיים בתסריט האנמי. מה שעוד מצליח לחזק את הבסיס התסריטאי הרעוע הוא בימוי לא רע, כמה זויות צילום לא צפויות ועריכה טובה, שסביר שמי שעומד מאחוריה דאג לצפות בסדרות דומות מחו"ל.
בעוד תמם ודור עושים עבודה טובה בצד של השוטרים, "משחק מאופק" הוא צמד מילים שלא ניתן להגיד על הצד של הפושעים. זו אינה בעיה שמאפיינת רק את "אחת אפס אפס" - נדמה ששחקנים ישראלים שמלוהקים כפושעים תמיד שואבים השראה מ"הסנדק" ובמקום לעשות תחקיר אמיתי, מסתפקים בלהצריד את הקול. זהו הפשע הגדול של זהר שטראוס בתפקידו הקצרצר בפרק הראשון, בעוד שאר הפושעים סתם, סתמיים, ולא משאירים שום רושם.
היה ניתן להגיד של"אחת אפס אפס" יש פוטנציאל. הבעיה היא שבעוד בימוי חלש או משחק מוגזם הם אלמנטים שניתן איכשהו להתגבר עליהם, תסריט מפוזר, פזיז ושטחי הוא חסרון גדול מדי כאשר מדובר בסדרת דרמה. "אחת אפס אפס" גם ריקה לחלוטין ממודעות עצמית - היא שומרת על ארשת רצינית ולא טראשית, אבל מצד שני לא טורחת להציג דמויות עגולות מספיק או קווי עלילה מורכבים.
ניתן רק לקוות שבהמשך יוצרי הסדרה ילכו על זה עד הסוף, יוסיפו קטעי אקשן וימשיכו להערים גופות בהפתעה (בלי ספוילרים), כי פיצול האישיות הזה מוציא אותם קירחים מכאן ומכאן.
(מיכל ישראלי)
"מעושרות", ערוץ 10, ימי שני ב-21:00
"אחת אפס אפס", ערוץ 10, ימי שני ב-22:00
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם