הימים הגדולים של האח הגדול בבריטניה
הקיץ ימלאו תשע שנים לכיבוש בריטניה על ידי "האח הגדול". מיליוני צופים, הכנסות עתק, שפה חדשה, פולקלור מיוחד ותזרים שוטף של גיבורי תרבות בחצי פאונד, שימכרו כל פרט אינטימי תמורת מקום של כבוד בתחתית ליגת הסלבריטאים. בעונות האחרונות יורדת כמות הצופים, וגם העיסוק האובססיבי הולך ומתחלף בלעג עטוף ברחמים. בקרוב אצלנו
אפשר רק לדמיין את פני אנשי הערוץ וחברת ההפקות אנדמול למחרת אותו יום א': ההמלצה המתחכמת של ה"אובזרבר" היא לא פחות מחותמת הקבורה הרשמית והסופית על התוכנית. המעגל הושלם: בעבר התנשאו על התוכנית, אבל צפו בה והתמכרו לה, היום מתנשאים עליה סתם ברחמים. מסיבת יום ההולדת העשירי של "האח הגדול", בקיץ הבא, לא צפויה להיות חגיגית במיוחד. כמו שנות כלב, גם שנות תוכניות ריאלטי מחושבות קצת אחרת.
עשור שלם של "האח הגדול" הוא הרבה יותר מאשר עשרה קיצים של "האח הגדול" ושישה חורפים של "האח הגדול - גרסת הסלבריטי". זהו פרק הזמן שהצליחה לשרוד תוכנית הטלוויזיה המשמעותית ביותר של המאה הנוכחית; ובד בבד תאריך תפוגה שהולך ומתקרב במהירות, לפחות בבריטניה.
נא לא לקלל
שנה אחרי ששודרה בפעם הראשונה בהולנד, החלו בקיץ 2000 בשידור התוכנית בבריטניה. קדמו לה לא מעט סדרות ריאליטי, ועדיין, דבר לא דמה ל"האח הגדול". באותו הקיץ נדמה היה שבריטניה הפכה למדינה חד ערוצית, שבה כל האזרחים צופים באותה תוכנית ומדברים רק עליה למחרת.
גם אם לא צפית בתוכנית, קשה היה לא לדעת מיהם המתחרים ושאר דמויות המפתח. הצהובונים גילו מיד ש"האח הגדול" שווה עלייה של עשרות אחוזים במכירות. מוספי "האח הגדול" הפכו לחלק קבוע מהקיץ הבריטי, ומריבות, שד שנחשף או גולת הכותרת - רומן בין שני דיירים בכל קומבינציה מגדרית, הופיעו על גבי העמודים הראשונים של הטבלואידים ובהרחבה בתוך העיתון.
באותו קיץ נערכה ההיכרות הראשונית בין הבריטים ובין מושגי מפתח, שחלקם חדרו לשפה ולתרבות. "אנחנו בשידור בחי בצ'אנל 4, נא לא לקלל", פותחת דווינה מקול, המגישה הכריזמטית של התוכנית, כל מעבר חי אל הבית. מתחרה בשם ניק הפך ל"נאסטי ניק" (ניק המרושע), והסמכות הבלתי מעורערת של "ביג ברודר", אותו קול במערכת כריזה או בחדר הסגור, התקבלה לא רק על ידי דיירי הבית אלא גם על ידי הצופים כמובנת מאליה. גם המבטא הג'ורדי (ניוקאסל) של השדר המתאר את הקטעים המוקלטים מהבית הפך לחלק מהפולקלור הבריטי.
העיתוי, תחילת המילניום החדש, היה מושלם. אחרי שנבואות האפוקליפסה לא התממשו, באה הטלוויזיה והציגה עולם חדש. הערכים הישנים של הטלוויזיה והחברה נותצו. במקום ידע, כישרון וקסם אישי, שיצרו את הבסיס כמעט לכל תחרות טלוויזיונית, הפכו תככנות, ציניות, מניפולטיביות ושאפתנות לתכונות מוערכות. ועדיין, לפחות חלק מהזוכים שיקפו גם משהו מהערכים הישנים.
הזוכה הראשון, בנאי מליברפול בשם קרייג פיליפס, תרם את כספי הזכייה לחבר שנזקק לניתוח, ואחריו זכו בפרס פורטוגלית ששינתה את מינה, גיי אירי, צעיר הלוקה בתסמונת טורט ובחור ניגרי חייכן. כולם אנדרדוגים חביבים ולא מאיימים. התככנים, הנרקיסיסטים ותוקעי הסכינים נופו על ידי הקהל בשלבים מוקדמים יותר, ושתי מתחרות אף נזרקו על ידי האח הגדול עצמו בשל בריונות וגזענות.
"האח הגדול" הפך למקור ההכנסה העיקרי של צ'אנל 4, שעל אך שהוא ערוץ קטן וחתרני יחסית, הצליח בזכות התוכנית להשתלט על שוק הטלוויזיה הקיצי, כשכל תוכנית איכותית הובאה כנימוק לנחיצותה של "האח הגדול" כמממנת.
עשרה מיליון צופים חזו בניצחונה של קייט לולר ב-2002 מספר עצום בעבור הערוץ. בנוסף, רובם היו צעירים, קהל יעד נכסף בשביל מפרסמים, ולא פחות חשוב - הם היו קהל נאמן, שאהב להיות מעורב בהתפתחויות. הצופים התקשרו לקווי ההצבעה והכניסו כך מיליונים נוספים, הם צפו בתוכניות הבת שבהן נותחו אירועי היום, הם קנו את העיתונים, כתבו וקראו בלוגים על המתרחש בבית, התאהבו במשתתפים ותיעבו אותם.
הקלמנטינה הפרטית שלי
ג'ייד גודי נחשבת למנצחת הגדולה ביותר בתולדות התוכנית. היא אמנם לא זכתה ב"האח הגדול 3" אלא סיימה במקום הרביעי, אבל מאז הפכה לבוגרת התוכנית המפורסמת והעשירה ביותר. גודי, בחורה מוחצנת ולא משכילה מדרום לונדון, בת לאם לבנה נכה ולאב שחור, הייתה מטרה קבועה לגלי שטנה. הקומיקאי גרהאם נורטון חגג עליה מדי ערב כשתיאר את מעללי "החזירה", מחוץ לווילה התגודדו מדי ערב שישי, ערב הסלקציה, צופים עם שלטי "הרגו את החזירה", והצהובונים הבליטו כל חשיפת בורות מצדה, או לחלופין חשיפת בשר נדיבה - אלה וגם אלה לא חסרו.
אחרי ערב סוער של פוקר היא נותרה עירומה לחלוטין כשרק ידייה מסתירות את "הקבב שלי", כהגדרתה. עד היום ישנם גורמים בתעשיית הטלוויזיה החושדים שצ'אנל 4 הותיר את גודי בתוכנית למרות הצבעות הצופים נגדה, בשל העניין שהיא עוררה, אבל מי שחשב שגודי מטומטמת כמו שהיא נשמעת ולא פעם נראית, טעה.
15 הדקות שלה הפכו לחמש שנים מרתקות: היא הוציאה אוטוביוגרפיה, הפכה לגיבורת מגזיני הסלבריטיז, הוציאה בושם מצליח על שמה והשתתפה בעוד כמה תוכניות. לפעמים נדמה שהיא מטפחת את תדמית הצעירה חסרת המושג בעוד שהיא, או לפחות יועציה, נבונים מאוד. היא השקיע את הונה בצורה מוצלחת, והיום הוא מוערך בארבעה מיליון וחצי ליש"ט, לא רע בשביל צעירה שמנמנה מבית בעייתי בברמונדסי.
שילפה שטי רויטרס
הבריונות על סף הגזענות איימה על יחסי בריטניה-הודו, עוררה את משקעי האימפריה וכמעט הביא לחורבנה של גודי. היא הביטה מזועזעת בקטעי הווידאו שבהם היא מאבדת שליטה ומיררה בבכי: "אני הרוסה", התייפחה. "האח הגדול" הפך אותה לסלבריטי, "האח הגדול - גרסת הסלבריטי" גזל ממנה את המעמד. מאז פעלו במרץ גודי ויועץ התקשורת שלה, מקס קליפורד, כדי לשקם את הקריירה. בין היתר היא נסעה החודש להשתתף ב"ביג בוס", הגרסאה ההודית ל"האח הגדול - גרסת הסלבריטי".
אלא שיומיים אחרי שנכנסה לווילה ההודית היא קיבלה שיחת טלפון שבה בישר לה רופאה מלונדון שהיא חולה בסרטן צוואר הרחם. הרגע שודר בהסכמתה ומאז מלאים העיתונים בדיווחים אינטימיים על מצבה, כולל תיאורים גרפיים של גודל הגידול ("קלמנטינה"). התגובה הראשונית הייתה שמדובר בתרגיל נוסף של יוצרי התוכנית או של יועצי התדמית,
אבל למרבה הצער מדובר במחלה מציאותית לחלוטין והפרוגנוזה פסימית.
ההיחשפות לדיווחים מביכה, אבל מלמדת על עולמה של גודי. למעשה, חוסר יכולתה להפריד בין חייה
הפרטיים ובין התקשורת מרגע שהשתתפה בתוכנית הפך לסימן היכר שלה. אהבות, שנאות, ילדים ומאהבים - כולם כבר נחשפו, ועתה נותר רק להמתין ולראות מה עוד תחשוף ההתמודדות עם מחלתה. האם נראה את הניתוח ואת הטיפולים, או שמא רק את ג'ייד חסרת השיער? כבר בסוף השבוע האחרון קיבלו קוראי הצהובונים מנה גדושה של גודי והסרטן, וספק אם המינון ירד.
במקביל, גם התוכנית נאבקת על עתידה. אחרי המפץ הגדול והפופולריות חסרת התקדים של השנים הראשונות, מסתמנת דעיכה קבועה במספר הצופים. כשלושה מיליון צופים מרותקים היום לתוכנית, מספר שעדיין מכניס רווחים נאים לערוץ האליטיסטי לשעבר.
אבל בז'אנר שזועק לגירויים חדשים מעדיפים היום הצופים את הגרסאות הנוגעות לעולם העסקים, כמו "המתמחה" או "הדרקונים", או את אלה המרגשות, הלקוחות דווקא מעולם הבוגרים, כמו "המיליונר הסודי". אבל "האח הגדול" לא ייעלם, כנראה: תמיד יהיה ערוץ שישדר את התוכנית הזולה יחסית, שמספקת צופים נאמנים ומפולחים באופן אידאלי. מה שכן, התוכנית תהפוך לגרסה עייפה יותר של עצמה ומרכזית פחות בז'אנר - בדיוק כמו אותם גיבורים לקיץ אחד, שיוצאים מהווילה וחוזרים למציאות.
נא להמתין לטעינת התגובות
