אולי זה בטוח: הרוקנרול הנוצץ של אואזיס
נדמה שהאלבום הראשון של אואזיס, Definitely maybe, היה נבואה שהגשימה את עצמה מוקדם מאד. האחים גאלאגר יצרו אלבום של חלומות על רוקנרול בועט ואורח חיים זוהר, הם הגשימו ובגדול
זהו סיפור של ילדות עשוקה, של חלומות על בריחה למקום טוב יותר שבו העושר והתהילה הם מצרך זמין ושל רצון חזק ואפילו אגרסיבי לעשות מוזיקה בדיוק כמו שמתחשק, בלי אילוצים ובלי ספקות. "Definitely maybe", האלבום הראשון של אואזיס שיצא ב-1994, ניקז לתוכו את כל סיפורי הילדות, החלומות, השאיפות והתחושה הזו של עצמאות יצירתית שמאפיינת את האחים גלאגר.
כל מי שביקר במנצ'סטר או חי בה, ובעיקר בסלאמס, אותו נוף הילדות של האחים גאלאגר וחבריהם ללהקה, שמנתה אז גם את פול ארתור, פול מקגיגן וטוני מקרול, יבין את החלומות הגדולים שאספו הגאלאגרים על גביהם בתחילת הדרך, רגע לפני שהשיגו את התהילה. הנערים שישבו בחדר בבית המתפורר והביטו בפוסטר של ה"Inspiral Carpets" והביטלס, בנו אלבום בכורה שכולו יציאה החוצה מגבולות העיר האפורה.
אין הכרזה יותר הדוניסטית ומלאה בבטחון עצמי מRock n roll star. הרצועה שפותחת את אלבום הבכורה מתאימה יותר לאלבום שלישי, רביעי או חמישי של להקה מבוססת שממלאת פארקים גדולים או ניצבת על במת פסטיבל רידינג או גלאסטנברי כאטרקציית האם. הגיטרות המייללות באנרגיה חזקה והשירה של ליאם גאלאגר מהווים יחד הצהרת כוונות מכרעת.
"Supersonic" ממחיש את השילוב המושלם בין הגיטרה של נואל גאלאגר לשירה העוצמתית של אחיו. זהו שיר רוק מלוכלך אבל פשוט שהוא עוד רמז לאורח החיים שיסגלו לעצמם האחים כשהתהילה והיוקרה תגיע באופן רשמי.
"live forever", אחד מהימנוני הבריט-רוק הטובים של שנות התשעים, הוא השיר שמכר אז את האלבום למאזינים הבריטים שמאז הסמיתס' לא פגשו להקת רוק מובהקת
שני רגעי שקט מביאים את אלבום הבכורה של אואזיס לכדי סיום המעגל, "Slide away" שנשמע כמו גרסה דמו אגרסיבית מעט של Don't look back in anger המאוחר יותר, אבל האגרסיביות משתלבת עם הרכות שמביאות המילים שכתב נואל לחברה לשעבר. "Married with children" האקוסטי סוגר את האלבום. זהו שיר פרידה אלטרנטיבי שלא מתכתב עם שאר שירי האלבום אבל מוכיח שהחברים באואזיס יודעים להיות רכים כשצריך.
"What's the story (morning glory", "be here now" ו"standing on the shoulders of giants" הביאו את האחים גאלאגר ולהקתם, שחבריה התחלפו עם הזמן, לשנות ה-2000, היום כבר אין צורך להוכיח כלום, כך נדמה, והאחים ממנצ'סטר באמת עושים מה שמתחשק להם. ממכות לצלמים, עד שימוש בסמים ואלכוהול, קללות שבוקעות ברצף קטטוני, מעלות בעיקר חיוך ציני ומשמשות קרקע פוריה לחיקויים קומיים ועד למוזיקה, שמדברת לכולנו בשפה הכי פשוטה. ושאף אחד לא יעיז לקחת את זה מהם.
"Heaten chemistry" ו"Don't believe the truth" האחרונים הם ניסיונות מוזיקליים מחודשים ובוגרים יותר של להקה שכבר יודעת שהגשימה את כל החלומות. עכשיו נותר רק לצפות לDig out your soul שיצא בתחילת אוקטובר ומסמן, כך לפי חברי הלהקה, חזרה לשורשי הרוק הקלאסי שהיה להשראתם הגדולה.
נא להמתין לטעינת התגובות
