"טומי" הוא תקליט רוק גדול

בארץ נוטים למקם את The Who בשורה השנייה של הלהקות הגדולות. עיון ב"טומי" מוכיח שלא בצדק

בועז כהן | 2/1/2009 18:03 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
דה הו - טומי
דה הו - טומי צילום: יח''צ
אפשר לפצוח בחגיגות 40 השנה. התקליט הכפול של המי, 74 דקות של אופרת רוק, יצא לאור ב-1969. היצירה חיברה שני ז'אנרים רחוקים בתכלית זה מזה-אופרה, על עלילתה הגדולה מהחיים ואופן הביטוי המוחצן והדרמתי שלה, ורוקנרול, אמנותם של פועלי הגיטרות הרזים, אבירי המילה הפשוטה, המתומצתת, הביטוי המזוקק של עולם שלם בדקות ספורות של שיר מולחן.

פיט טאונסנד, הגיטריסט והמנהיג של המי, כתב והלחין את "טומי", כשהוא משדך יחד את שתי אהבותיו: הספרות והמוזיקה. טומי הוא לא רק נער חירש-אילם-עיוור, הוא משל חי ופועם לכוחה של המוזיקה בפרט ושל האמנות בכלל, הוא אזהרה מהבהבת מפני עבודת אלילים, והוא תקליט רוק גדול. אחד הגדולים בהיסטוריה.

להקת המי הורכבה מארבעה חברים שהיו ילדים למשפחות קשות יום מברמינגהאם שבאנגליה. הם
חיברו המנונים לדור שלם בשנות ה-60, כולל שיר הנושא של הסיקסטיז: "הדור שלי". "טומי" היה פריצת הדרך האמנותית, והתקליט מ-1969 הפך לסרט קולנוע ב-1975 בבימויו של האנגלי הגאון והמוזר קן ראסל, עם שלל כוכבים (אלטון ג'ון, ג'ק ניקולסון, טינה טרנר, אריק קלטון, אן מרגרט, אוליבר ריד ועוד).

ראסל עיבד את "טומי" באופן בוטה, רעשני ומפעים כאחד, ואילו התקליט המקורי עצמו, גם 40 שנה אחרי, נותר רענן, אנרגטי (אבל אקוסטי במהותו), רווי שירים מופלאים.

ב-2003 ערוץ הטלוויזיה VH1 העניק לטומי את המקום ה-90 ברשימת מאה האלבומים הטובים בכל הזמנים. בארצנו נוטים להניח את המי בשורה השנייה של הלהקות הגדולות, במרחק מה מהפינק פלויד ומהביטלס. עיון מחודש במשנתו המבריקה של טאונסנד ולהקתו עשוי לשנות קצת את ההיררכיה.

The Who , "טומי", 1969
כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

עוד ב''מוזיקה''

כותרות קודמות
כותרות נוספות

פייסבוק

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים