רותחת: לנה דל ריי הדבר הכי חם שקורה עכשיו במוזיקה
לנה דל ריי היא נערה אפלולית ומלנכולית חובבת אסתטיקת וינטג' שמתפוצצת בכל מקום ברשת. אבל האם היא הדבר האמיתי או רק עוד מוצר בשורה ארוכה של כוכבות פופ מהונדסות היטב?
"העליתי דווקא את את השיר הזה פשוט בגלל שאותו אני הכי אוהבת", מסבירה בת ה-24 בענווה בהתייחסה ל-"Video Games" ובעצם כך מצהירה על אותנטיות וצמיחה בזכות כישרון ולא בגלל יחסי-ציבור. "למען הכנות, זה לא היה אמור להיות סינגל, אבל אנשים הגיבו לו בהמוניהם. אני עדיין בוכה לפעמים כשאני שומעת אותו".
אמנם עם הצלחה אי אפשר להתווכח, אבל משהו באותנטיות של הזמרת הצעירה נסדק כשבוחנים מקרוב את הדרך שעברה עד כה. כך לפחות טוענים רבים ממבקריה, שלא יודעים איך לאכול את התופעה החדשה שמייצרת מוזיקה קליטה מספיק כדי להחשב ככוכבת פופ עולה, אך גם נשמעת איכותית ואלטרנטיבית מספיק כדי שפיצ'פורק ואליטות אינדי אחרות יכתירו את "Video Games" כסינגל הכי טוב של התקופה ויעניקו לה סיקור מחמיא.
האחרונה שהצליחה לעשות את זה באופן אמין היא איימי וויינהאוס, שנחיל וונאביז של זמרות עם תסרוקת מוזרה וניואנסים תקופתיים צץ עם הצלחתה הפתאומית של העילוי כמו פטריות אחרי הביג-בנד. ההשוואה המתבקשת לוויינהאוס לא מסתכמת בשיער גבוה ועיניים גדולות, אלא גם בחיבה גלויה לאלכוהול.
ימים יגידו אם דל ריי היא עוד קייטי פרי/דאפי/לילי אלן או שמא היא אכן ייחודית ואמיתית כפי שהיא מתיימרת להציג את עצמה. את הסאונד המלנכולי והמעומעם שלה היא תולה בבליל הסגנונות המוזיקליים שהשפיעו עליה, החל מהיפ הופ (ליל וויין, לא פחות) כאהבה ראשונה, דרך גילוי העומק הפואטי של לאונרד כהן ובוב דילן אליהם התוודעה במהלך לימודיה לתואר במטה-פיזיקה בניו יורק והתמחות בתחום נסיונות ההוכחה המתמטית לקיומו של אלוהים. עם המעבר לקראוון בניו ג'רזי גילתה והתמסרה לקסם של נירוונה וקורט קוביין.
תוסיפו לזה את העובדה שעוד בילדותה למדה לבדה לנגן על גיטרה בכפר הניו-יורקי הקטן לייק פלסיד אותו הגדירה כ"מקום הכי קר בעולם" ותקבלו אותה - נערה מלנכולית, אפלולית ושבורת לב שניחנה בכישרון לכתוב טקסטים עמוקים בעזרת מילים פשוטות, שדהוי וחדש מייצגים אותה בכפיפה אחת כמו אופנת הוינטאג' הפרחונית שמעטרת תדיר את גופה.
למרות שאת שיריה היא כותבת לבדה, דל ריי גרסה בראיון כי "מספיק שגבר יהיה נוכח באותו חדר בו את כותבת כדי שהוא יקבל 50% (מהתמלוגים)", חיזוק נוסף לאינטליגנציה הרגשית הגבוהה, הפגיעות והעדינות שמאפיינים את שיריה, אך גם סימן ברור לכברת דרך לא נעימה שעברה בתעשיה, אותה היא ניסתה להסתיר ללא הצלחה.
כבר ב-2009 שחררה דל ריי את ה-EP הראשון שלה "Kill Kill" תחת שמה האמיתי ליזי גראנט, שהוחלף לשם הבמה הנוכחי על-ידי "חבורת מנהלים ועורכי דין", כלשונה, שהאמינו כי שם בעל קריצה לזוהר הוליוודי הולם יותר את המוזיקה שמאפיינת אותה, או אולי את הסגנון שהדביקו לה.
תחת שם הבמה החדש שלה היא הקליטה יחד עם המפיק הנחשב דיוויד קהן אלבום שנגנז מסיבות לא ידועות. בנוסף, שמועות טורדניות גורסות שלמרות כל הצהרותיה, דל ריי היא למעשה בובה הנשלטת על ידי מפיקים פיקחים ועתירי ממון, וכי בתקופה הקשה לכאורה, בה גרה בפארק קראוונים, היא למעשה נתמכה על ידי אביה המולטי-מיליונר. את הקונספירציה סביבה סוגרים ניסיונות העלמת החומרים המוקדמים שהקליטה ללא הצלחה, לאחר הכישלון הראשוני להביאה לתודעה הציבורית וההחלטה להפציע מחדש בסגנון המעודכן שמאפיין את שיריה היום.
למרות הכל, אי-אפשר להתכחש לכישרון העצום ולפוטנציאל הענק האצור בכוכבת החדשה שמגדירה את עצמה כ"ננסי סינטרה בגרסאת הגנגסטר". היא בוודאי מספיק מיוחדת ואמיתית בשביל דיימון אלברן (בלר/גורילז) ובובי וומאק כדי להקליט איתה שיר חדש שיצא בקרוב, וזהו בהחלט כבוד שלא כל כוכב נולד או אמריקן איידול זוכה לו. אפילו את הקליפים המעולים לשיריה הסוחפים היא ערכה בעצמה, באופן מעורר השתאות, מפיסות צילומים ביתיים, הקלטות נוסטלגיות ותחרויות על גלגלים בין נערים ונערות, שקולעים לניכור הילדותי והמושך של המוזיקה הסהרורית שלה.
מוקדם מכדי לעמוד על טיבה של התופעה הדל-ריית, אבל גם אם אכן מדובר בתכנון מדוקדק של אנשי יחסי ציבור, כרגע נדמה שהזמרת עברה מספיק כדי לפתח אישיות מסקרנת, שללא ספק מקבלת ביטוי בשיריה החדשים. ולא שבשיריה המוקדמים יותר יש משהו רע. הקול המאופק, הטקסטים החכמים, העיבודים המצויינים, כולם יציבו את "Video Games" במידה רבה של צדק בכל המצעדים של סוף שנת 2011 ויסמנו אותה כהבטחה עצומה תוך ציפיה דרוכה לבאות.
קורט קוביין, אותו היא כה מעריצה, אמר בזמנו: "אני מעדיף להיות שנוא בגלל מי שאני מאשר אהוב בזכות מי שאני לא". לא משנה מי היא - אליזבט גרנט או לנה דל ריי - בינתיים היא ממכרת. לא פחות.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של מעריב בואו להמשיך לדבר על זה בפורום מצעדים וביקורות מוזיקה -
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם