עיפרון הזהב לקריקטוריסט ויינרייך
הכישרון לצייר קריקטורות הציל את חייו של פרץ ויינרייך בשואה. השבוע קיבל את פרס "עיפרון הזהב"
פרץ ויינרייך צילום: אלי דסה
השבוע סוגר ויינרייך מעגל: בגיל 83 הוא מקבל את פרס עיפרון הזהב במוזיאון הקריקטורה והקומיקס בחולון. חלק מיצירותיו אף מוצגות בתערוכה במקום. "מעיפרון עד עיפרון הזהב", מסכם ויינרייך את יצירתו האמנותית.
הוא נולד בוורשה, פולין, והחל לסלול את דרכו כקריקטוריסט כשצייר חידות מצוירות בעיתוני ילדים בעיר מגוריו. בגיל 14 נחשף בראשונה לאימת הנאצים ונשבע: "יום יבוא ואעשה קריקטורה מהנאצים".
ב-1939, לאחר שהגרמנים הפגיזו את העיר ובית המשפחה נחרב, נפרד ויינרייך מהוריו ונמלט עם קבוצת צעירים לרוסיה. "לאחר שהנאצים פלשו לרוסיה, התחלתי פתאום לבכות", הוא מספר. "החבר'ה במוסד שאלו מה קרה, ואמרתי להם 'יש לי הרגשה שזה אבוד. שלא אראה עוד את הוריי'.
קריקטוריסט חייב הומור
אחר כך נודע לי שהם היו בגטו ורשה, ושבאותו זמן פרץ המרד". ויינרייך איבד את הוריו ואת אחד מאחיו. אח נוסף עלה ארצה לפני פרוץ המלחמה. ב-1941 קיבל ויינרייך חנינה והועבר לאוזבקיסטן. כישרון הציור סייע לו לשרוד גם כאן. "מדי יום הגעתי למפעל שבו עבדתי חצי שעה לפני כולם, וכתבתי על לוח גדול את הדיווחים על המלחמה ששמעתי ברדיו הסובייטי. אחר כך נתנו לי לצייר ססמאות תעמולה למען הממשל הסובייטי והחזית האנטי נאצית".
בתום המלחמה ברח לאיטליה, משם הפליג ארצה בספינת מעפילים, שנלכדה על ידי הבריטים ונשלחה למחנה בקפריסין. כאן למד ויינרייך על בשרו, בפעם הראשונה בחייו, כמה עוצמה יש לקריקטורה. "חלק מחברי הקבוצה היו ניצולי מחנות ההשמדה, וכשהגענו לקפריסין הכניסו אותנו לחצרות מגודרות בתיל.
החלטנו לארגן הפגנה, ואחד המדריכים פנה אליי וביקש שאצייר קריקטורה על
בד גדול. ולי אין טוש, אין עיפרון, אפילו בד אין לי. הצעתי לפרום אוהל, וכך השגתי בד. אחר כך כתשתי באבן קצה של זרדים, והנה כבר יש מכחול. החברים חתכו לי חתיכה מצמיג קרוע של מכוניות, מזה יצא הרבה מאוד פיח, ערבבתי עם אבקת חלב-ויש לי כבר במה לצייר.
ציירתי את שר החוץ הבריטי, ארנסט בווין-אנטי ציוני, אנטישמי, מי שנחשב כאחראי על הגליית היהודים לקפריסין-כעכביש שהרגליים שלו בצורת צלב קרס נאצי, והוא עצמו בתוך הקורים, לוכד סירה עם ילד יהודי קטן. נשאנו את הקריקטורה במחנה כמחאה, הבריטים ירו לעבר הקהל, ואחד החברים נהרג".
לאחר שעלה ויינרייך ארצה החל לעבוד כקריקטוריסט, בין היתר בעיתונים "דבר", "למרחב" ו"על המשמר". עד היום הוא מקבל הזמנות לאיורים ולקריקטורות לספרים. "קריקטוריסט חייב להיות אדם בעל הומור", הוא אומר, "זה לא מספיק לצלם את המצב".
נא להמתין לטעינת התגובות
