ראשי » תרבות » במה ואמנות » תיאטרון

פנים אחרות, מכוערות

ההצגה "המכוער" בתיאטרון חיפה, בבימויו של ארי רמז, היא הפקה מבריקה, קולחת וסוחפת. כל העושים במלאכה מצליחים באופן מדויק ליצור סאטירה נוקבת ומשעשעת על אובדן הפרצוף האנושי שלנו

אליקים ירון | 5/1/2009 7:24

נורמן עיסא עם ירדן בר כוכבא בהמכוער צילום: אייל לנדסמן

למחזאי הגרמני מריוס פון-מיינבורג היה רעיון מבריק - לתאר מה קורה לאדם מכוער שעובר ניתוח פלסטי בפניו. אם רוצים, אפשר, כמובן, לראות בזה סאטירה על אובדן הזהות והפרצוף האינדיבידואליים בחברה המכורה למותגים, ואולי גם על פולחן היופי בעולם המודרני, שבו בני אדם הופכים לחפצים משוכפלים.

אבל זה רק אם רוצים, כיוון שרעיון מבריק לחוד ומחזה מגובש לחוד. אי אפשר להתעלם מן ההומור שהמחזה משופע בו, אבל כמות שהוא, אין הוא יותר מבדיחה טובה, שממצה את עצמה ב-20 הדקות הראשונות.

ההפקה של תיאטרון חיפה, עם זאת, דווקא מבריקה, קולחת וסוחפת. הבמאי הצעיר ארי רמז, מעניק לבדיחה הזאת קצב מצוין וארבעת השחקנים מצילים אותה מרדידות. בראש ובראשונה, נורמן עיסא,

המכוער המקסים, שמעניק נופך אנושי לתפקיד שיכול היה בקלות לגלוש לקריקטורה. הוא עושה זאת בגופו ובקולו, ללא סיוע של איפור ומסכה. העובדה שהוא שחקן ערבי מוסיפה ממד פוליטי מעניין.

מצוינים לצדו שרון אלכסנדר בתפקידו הכפול של הבוס ושל הרופא המנתח, יואב בר-לב בתפקידו הכפול כאסיסטנט והבן ההומו, וכן ירדן בר-כוכבא, שיש לקבל בברכה את שובה לבמה הרצינית, המגלמת אחות במרפאה ואישה קשישה, המאוהבת בבעל הפרצוף החדש.

כולם עושים עבודה משובחת, שתורמת לחילופי התפקידים ולאיכותה התיאטרלית של ההפקה. גם עיצוב הבמה המינימליסטי של לילי בן-נחשון מסייע באסתטיקה המנוכרת שלו. התרגום המצוין של אבישי מילשטיין משלים את התמונה של אובדן הפרצוף האנושי שלנו.

"המכוער", תיאטרון חיפה