טוראי טיראן: ביקורת על "וויצק"
עבודת הבימוי הראשונה של איתי טיראן ב"וויצק" מעניינת, אך זקוקה ליד מכוונת
''וויצק'', תיאטרון הקאמרי
רעיונות מקוריים. וויצק צילום: ז'ראר אלון
שונים הם פני הדברים כשהוא ניגש לבימויו של המחזה. עבודת הבימוי הראשונה שלו מלאה ברעיונות בימתיים מקוריים וגם מעניינים, אך לעתים זה פועל לרעתו. טיראן נוטע את המחזה בבית משוגעים, אך במהלך ההצגה הדימוי הזה מתפוגג מעט, ובנוסף, קצת נוטל מלכתחילה את המימד האנושי מן המחזה, שהרי אם כולם משוגעים, למה כבר אפשר לצפות מהם?
חוסר האחדות הסגנונית בדרכי המשחק הוא בעיה נוספת. מצד אחד, ישנו העיצוב הריאליסטי למדי של ערן מור בתפקיד אנדרס (הגם שחלקו בעלילה מקופח כאן ביותר) ושל אלון דהן המצוין, על אף נטייה קלה לקריקטורה. לעומת זאת, ישנם שחקנים שעבודתם מסוגננת יותר כמו אורי רביץ המקסים בדמות הרופא הגרוטסקי
עד אימה. גם עודד ליאופולד, הנהדר כשלעצמו, יוצר דמות מעוותת ובלתי אנושית בעליל בתפקיד רב המתופפים, וכך גם ערן שראל שהוטל עליו לעצב קריקטורה בדמות הכומר. רותי אסראסי מרתקת בתפקיד האנושי החם של האישה מארי.
הנושא המרכזי במחזה - הניסויים הרפואיים המשפילים את וויצק - נותר מעט בצל. לעומתו יש הגזמות שמחטיאות את המהות הפיוטית של הדרמה הכבירה הזאת. הנטייה הגרוטסקית המוגזמת עד כדי קריקטורה משתלטת על האמירה והרעיונות היפים אינם מצטרפים לכלל תפיסה מגובשת ושלמה. יחד עם זאת יש הבלחות חזותיות מעניינות, שיורות את חיציהן לכיוונים רבים מדי. עם זאת ראוי לשבח את השימוש היצירתי במוזיקה ובשירה.
הרושם הכללי הוא שלפנינו מחזה עם שחקנים מצוינים שהבמאי המתחיל כפה עליהם סגנון שאינו תמיד במקומו. הבימוי הראשון של טיראן מציג אותו כאמן מוכשר, שופע רעיונות, שמשלב ביצירת הבכורה שלו כל מה שהוא יודע, אבל לעתים זה קצת יותר מדי. "וויצק" מעיד על כישרון ודאי, שזקוק באופן דחוף לעורך. עם זאת, אין ספק שלפנינו יוצר מסקרן המעורר רצון לראות את עבודותיו הבאות.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם