מוקי כבר לא ילד
מוקי החליף את הילד הרע בגבר שרמנטי. בהתאם, ההופעה שלו ברידינג 3 בתל אביב הייתה מהוקצעת אבל בלי עוקץ
מוקי בהופעה צילום: נעם וינד
באיחור לא גדול הוא עולה - בחליפה מעוצבת בטעם טוב, עמוס בקסם ששמור לו עוד מימי שבק ס', שרמנטי , כריזמטי, נונשלנטי. הילד הרע-אבל-בעצם-טוב תכול העין מיבנה התבגר מעבר לגבולות הראפ ולמד לשיר; הוא לא ספק צועק ספק מדבר את מילות השירים, בהופעה הזאת הוא שר אותן.
הוא שר אותן מדויק, בעיבודים אקוסטיים ונוחים לעיכול, מלווה במוזיקאים שיודעים את העבודה. הבעיה נעוצה באופן האסתטי שבו מוקי בוחר להגיש את השירים שלו; ביטויים כמו "עד מתי יהום הסער" ("מדברים על שלום") או "עולם שלם מלא בכעס ובדידות" ("האדמה בוכה") לא מצליחים לייצר אמירה כלשהיא, מעבר למלודיות הרכה שמנעימה את הזמן.
נראה שדווקא אמן כמו מוקי, בעל עמדה פוליטית ברורה
ונוקבת (וכן, בלתי נמנע להגיד שדווקא במצב השורר כיום), לא צריך לשייף עד כדי כך את השירים. הם מאבדים אז את האפקט הבועט, המתריס, שקיים בתכנים. לפרקים, ובעיקר לקראת הסוף, כשמוקי משתחרר מפאסון הפרנק סינטרה, נותן לעצמו לרקוד על הבמה ולהיות קצת שוב מוקי די, הילד החצוף של שבק, התחושה הרבה יותר נכונה.
בשיר האחרון - "ילדה סוכר" - הוא מצליח להקים את הקהל מה"אשכנזייה", כמו שהוא קורא לזה, ולהביא אותם לעמוד מול קדמת הבמה. ביקשנו הופעה, קיבלנו נסיעה בזמן; יבנה היא עיר האורות, שבק ס' שוב אימפריה, מוקי הוא "גבר" ושמח פה הלילה.
ולפני סיום, קטנה על האורחת קרן פלס. נכון שהם חברים טובים, קרן מקסימה והכימיה נהדרת, אבל הגיחה שלה באמצע ההופעה תחת הכותרת "מוקי מארח" - לא תורמת, לא מאוד מזיקה ובעיקר לא במיוחד שייכת. בביצוע שלהם ל"באמת ומקרוב" קרן אף גוזלת ממוקי את מעט החספוס שנותר ומותירה תחושת פסטיבל ילדים, שם הם כבר הופיעו יחד. לארח זה חברי, אבל לא הכרחי. מוקי, הילד הנצחי של החבר'ה, כבר יכול לבד.
מוקי מארח את קרן פלס, רדינג 3, ת "א, 2 בינואר 2009
נא להמתין לטעינת התגובות
