קונצרט יומולדת 60 לפטר ורטהיימר
אחרי שאשתו השחקנית עדי לב נפטרה, התקשה נגן הסקסופון הענק פטר ורטהיימר לחזור להופיע. "היא אהבה לראות אותי על הבמה וקשה לי לנגן כשהיא לא שם". קונצרט ליום הולדתו ה-60 הוציא אותו מביתו, למרות ש"העתיד מאחוריי"
פטר ורטהיימר צילום: פלאש 90
גיל מחורבן?
"כיף להיות צעיר. לא זקן. כשאתה מגיע לגיל כזה, העתיד מאחוריך, אז זה גיל מחורבן. אבל מצד שני בן אדם הוא כמו יין, באמת משתבח עם השנים, זו המשמעות היחידה שיש לגיל. אתה נהיה יותר חכם והרגש יותר עמוק והיכולת להתחשב בזולת, החמלה".
המופע מורכב מקטעים של ורטהיימר, שמנגן חלקים מיצירות של יוהאן סבסטיאן באך עם עיבודים שעשה ורטהיימר בעצמו ושתי יצירות של המוזיקאי רפי קדישזון, שגם מנצח על הקונצרט ובהן יצירה שכתב לזכרו של חייל צה"ל שנפל.
"זו מוזיקה נורא מרגשת ויפה שכתב רפי אז", אומר ורטהיימר, "משמח אותי מאוד לנגן עם הקאמרטה ולעבוד עם רפי. הוא איש שאין לי מספיק סופרלטיבים להעריך אותו גם כמוזיקאי וגם כחבר. זה עד כדי כך מרגש, שבכל צליל שאני מנגן, אני מפחד שלא אתחיל לבכות על הבמה ושלא אאכזב אותם באיכות הנגינה שלי".
אחרי כל כך הרבה שנים על הבמה עדיין מפחדים ככה?
"מאז שהייתי ילד קטן אני על הבמה, כך שאין לי שום סוג של פחד במה, אני מרגיש טבעי עליה. אבל יש רגעים שבהם אני מתרגש, כשמדובר על אנשים שיקרים לי כל כך וכנראה שאני יקר להם".
למרות שמשפחתו, חבריו וילדיו יהיו כמובן בקונצרט, הדבר הקשה ביותר עבור ורטהיימר הוא היעדרה של בת זוגו במשך 25 שנה, השחקנית עדי לב, שנפטרה לפני שנתיים מלוקמיה. מאז מותה מיעט להופיע.
"כל השנים היא עודדה אותי לנגן, להופיע, ליצור", הוא אומר בקול רועד, כמעט בבכי, "היא היתה הפרטנרית הכי טובה לחיים שיכולתי לבקש, ויהיה לי מאוד קשה להמשיך את החיים בלעדיה. היא אהבה לראות אותי על הבמה וקשה לי לנגן כשהיא לא בקהל. אחרי מותה הרבה זמן לא יכולתי לנגן, לא רציתי לצאת מהבית".
איך בכל זאת הצלחת לאזור את האומץ לחזור לנגן?
"בכל קונצרט אני מנגן לה קטע שהיא נורא אהבה, שנקרא בתרגום לעברית 'הקרבה שלך'. מאז שהכרנו היינו יושבים בלילות בחדר המוזיקה שלי בבית, והיא היתה מבקשת שאנגן לה את הקטע. אני מרגיש שכמו ילד קטן שהיה רע ולקחו לו את הצעצועים, שגם אני כנראה עשיתי משהו לא בסדר ולקחו לי אותה.
"בסוף החברים לחצו עליי לחזור לחיים ולנגן. זה היה קשה ועדיין קשה לי לנגן בתיאטראות שבהם אני יודע שהיא הופיעה פעם, אבל אין ברירה. אני צריך לעשות את עצמי גבר, מאצ'ו, ולא לבכות. מצד שני היא נותנת לי כוח לנגן יפה. כי מגיע לה,אם היא תהיה בסביבה, שלא אקלקל לה ושאעמוד ואולי אעבור את הציפיות
שלה".
ורטהיימר נולד בטרנסילבניה שברומניה, ובגיל חמש החל ללמוד לנגן על כינור אצל אביו אנדרה ורטהיימר. בשנת 1977 עלה לישראל ובמשך השנים למד והתחנך מוזיקלית בסגנונות שונים ועל כלים שונים. הוא מופיע כסולן עם התזמורת הפילהרמונית הישראלית.
"אף פעם לא התרגשתי מהשנים שעוברות", הוא אומר, "אם כבר, אז להפך - חשבתי שככל שמזדקנים זה יותר טוב. אבל עכשיו, מאז האסון של עדי, אני חושב שאני לא פרסומת כל כך טובה לגיל 60, כי נפלה עליי העצבות הזאת שעוטפת אותי ושקשה לי לפעמים לצאת ממנה. אבל בסופו של דבר, החיים בכל זאת יפים ואת זה צריך לנסות לזכור".
נא להמתין לטעינת התגובות
